שידור חי באמת יש רק פנים מול פנים
ויש כאלה שאומרים שאפילו זה לא חי ממש, כי המוח שלנו עושה הרבה מאד תרגומים בתווך הזה, ואנחנו קולטים רק מה שעבר דרך הפילטרים של מה שמוכר ומה שראינו עד היום.
כמו הסיפור המפורסם על הילידים האמריקאיים שלא ראו את הספינות של קולומבוס כי לא היה להם משהו כזה ברפרטואר התודעתי.
בשידורים בטלויזיה בכל מקרה עוברות כמה שניות מהארוע עד שזה מגיע למוח שלך: העיכוב שבמצלמה, המצלמה מעבירה לשידור, השידור עצמו לוקח כמה שברירי שניה משמעותיים (תלוי במרחק ובטכנולוגית השידור) ואז הטלויזיה שלך צריכה להמיר את זה...
כשיש משחקי כדורגל זה מאד בולט, כי הרבה מאד אנשים מרגישים צורך להגביר את הטלויזיה שלהם למקסימום. כשאתה עובר ברחוב אתה יכול לשמוע את אותו שידור ואותו שדרן, אבל בהפרש של כמה שניות אחד מהשני.
כשמדובר בשידור דיגיטלי אז האות מתעכבת הרבה יותר, כי יש גם דחיסה, הזרמה, ותלות ברוחב הפס של המשדר, ובנוסף גם תלות ברוחב הפס של המקבל, ואז פענוח הדחיסה, והמרה לפורטמט של הנגן, העברה למסך, ואחרון לא חביב: מהמסך לתוך המוח שלך.
זה עדיין שידור חי, כי אף אחד לא עצר אותו באופן יזום בדרך.
מבחינת השידור הוא המשיך באופן רצוף מהארוע עד למוח: אולי הרצף היה קצת יותר ארוך - אבל עדיין הוא היה ברצף.
שידור "מת" זה שידור שמישהו אכסן, ואז שידר את זה באופן יזום בזמן אחר.
