ויאמר...
ויאמר המשורר, החיים אינם אלא שירה, מילים ואותיות הנכתבות בלי הרף, שורה אחר שורה, בעצב וכאב, ומשמעות נקרמת על גידי פיוט על נול נסתר, כשתי וערב, חותם אדם את שירתו בנקודה. ומת, בפני כולם נחשפת היצירה, החיים אינם אלא שירה, נותרו מילים בלי פשר, יידע רק הכותב. ויאמר הפסל, החיים הם פסל, כמו גוש של אבן, כמהה לסיתות, והאדם חוצב בשתי ידיו, במלוא מרצו בחומר גלם, ולבסוף יושב, מביט בפסל ברכות, עם כוס של יין, ולב כבד כאבן, וכך, קמל הוא מול אותו החסד, החיים הם פסל, נשחקה המפסלת, ונשחקו חייו. ויאמר הצייר, החיים אינם אלא דיוקן, כבד לבן, חלק, שבפשטות מתוח, ומערבב אדם צבעים ללא כל הבדלה, ומתמלא הבד בשלל גוונים, עוד משיכה, עוד קו חיוור מרוח, ואין עוד לובן על הבד, והוא מורד, בלב כבד, בראש מורכן, החיים אינם אלא דיוקן, ומותירים רק רפרודוקציה זולה. ויאמר המלחין, החיים הם שיר, תווים, צלילים הנישאים ברוח ומתבדרים הם לכל עבר, ובמקרה נדיר נוצרת לה הרמוניה, טהורה מפגם, כמו מיתר מתוח, כבוהק שמש בימים ללא ענן, ויעבור אז רעם, באמצע יום בהיר, החיים הם שיר, ויידום הצליל, וישקוט הקבר. ויאמר אלוהים…
ויאמר המשורר, החיים אינם אלא שירה, מילים ואותיות הנכתבות בלי הרף, שורה אחר שורה, בעצב וכאב, ומשמעות נקרמת על גידי פיוט על נול נסתר, כשתי וערב, חותם אדם את שירתו בנקודה. ומת, בפני כולם נחשפת היצירה, החיים אינם אלא שירה, נותרו מילים בלי פשר, יידע רק הכותב. ויאמר הפסל, החיים הם פסל, כמו גוש של אבן, כמהה לסיתות, והאדם חוצב בשתי ידיו, במלוא מרצו בחומר גלם, ולבסוף יושב, מביט בפסל ברכות, עם כוס של יין, ולב כבד כאבן, וכך, קמל הוא מול אותו החסד, החיים הם פסל, נשחקה המפסלת, ונשחקו חייו. ויאמר הצייר, החיים אינם אלא דיוקן, כבד לבן, חלק, שבפשטות מתוח, ומערבב אדם צבעים ללא כל הבדלה, ומתמלא הבד בשלל גוונים, עוד משיכה, עוד קו חיוור מרוח, ואין עוד לובן על הבד, והוא מורד, בלב כבד, בראש מורכן, החיים אינם אלא דיוקן, ומותירים רק רפרודוקציה זולה. ויאמר המלחין, החיים הם שיר, תווים, צלילים הנישאים ברוח ומתבדרים הם לכל עבר, ובמקרה נדיר נוצרת לה הרמוניה, טהורה מפגם, כמו מיתר מתוח, כבוהק שמש בימים ללא ענן, ויעבור אז רעם, באמצע יום בהיר, החיים הם שיר, ויידום הצליל, וישקוט הקבר. ויאמר אלוהים…