הנקודה היא שלעלבון ולכאב אין גבול!
בני האדם מגדירים עצמם כל הזמן, וכחלק מההגדרה העצמית יש את השיוך לקבוצות מסויימות ואי שיוך לקבוצות אחרות. אחד מהתהליכים הנפוצים בשירות זה הינו ההשוואה החברתית. אני לעומת אחרים. בנוסף, יש את החינוך שלנו מקטנות להסתכל על מגרעותיהם של אחרים ולהבליט אותן על מזבח ההרגשה הטובה שלנו. אם רע לנו, אומרים לנו שנגיד תודה, כי לשני רע יותר. איני שופטת מנגנונים אלו לחיוב ו/או שלילה, אני רק מציינת אותם. בתור אחת שהיתה שם שנים ארוכות ורבות, תמיד הדהים אותי לראות שמנות שמסווגות, לשמנות, לשמנות מאוד, לפרות, לענקיות וכו´, במין צורך חזק להוכיח לעצמן שהן בסדר, הן רק שמנות, הן לא הר אדם. חשוב לזכור כי, יש דבר בסיסי אחד משותף לכולנו מעבר לכל ההבדלים החיצוניים בינינו, וזה שלכולנו יש לב בפנים (לפעמים זה עמוק עמוק, כי צריך לעבור שכבות שומן רבות בדרך פנימה), כולנו בני אדם שמחפשים אהבה מסוג כלשהוא (זוגית, הורית, חברית וכו´), ולכולנו יש רגשות. 20 קילו עודף שומן לא מקהים עלבון, כמו שגם 60 קילו לא עושים זאת. גל