"וזרקתי עליכם"

"וזרקתי עליכם"

פוסט חדש בבלוגו של גיי דתי - בלוג מדהים!!! "המים היו צלולים כמו חלון גדול שמביט אל השמיים. השמיים שמתכוננים ליום הנורא מכל. ערב יום כיפור, אני מתעורר לשחר חיוור ורוח איטית שמנסה ללטף ולהרגיע אותי. ללא הצלחה. אם יש יום בשנה שאינני יודע איך להתמודד איתו, זהו יום הכיפורים. כי פרו ורבו עוונותיי כמו כולם אבל גם כי נולדתי עם מום בלב, מום דתי. בכל נדרי, כשכולם ילכו לבית הכנסת לבקש סליחה ולהתחרט על מומיהם שאימצו להם בתשוקת הלב ובעמל הגוף מדי יום ביומו, אעמוד אני בבית הכנסת ואתהה, כיצד עליי לבקש סליחה על מום מולד? כיצד עליי לבקש סליחה מהא-ל שבעצמו טבע מום זה בי? קרירותם של המים הכתה בי גלים, מייד לאחר חמימות החול שכפות רגליי טבעו בו. קצף לבן סבב את גופי הערום. אם יש יום בו התקבל על כל בני ישראל מנהג חסידי אחד, זוהי הטבילה בערב יום הכיפורים. וגם אני, חסיד שכמותי, רציתי לקיימו בדביקות. דבקה נפשי לגברים, זהו אותו מום מולד שאיתו התבגרתי בימי בחרותי, ובו נלחמתי בקרבות אין סוף, עד שבא רופא כל בשר ואיבחנו כמולד. מאז, אנו מנסים לחיות יחדיו. אני, המולד והרופא. ואלו הם חיים מוזרים, או כמו שיאמרו האופטימיים, חיים מיוחדים. אבל יום יום, בהביטי אל המראה הקטנה באמציעי את התפילין של ראש, אני בוחר בהם מחדש בהכרה גמורה. אל המים נכנסים בשמחת הימים הנוראים, כמה בחורים שפאותיהם שבשבות אל מול הרוח, ולובן עורם מחזיר אור אל השמש. החוף הנפרד מפגיש ציבור דתי לסוגיו, ללא צבע בגדים וללא סוג כיפה. רק לב וכליות חשופים, ובכל זאת רק אחד באמת בוחן ויודע. בחירת החוף גם היא מתכתבת עם המום. אך לעולם אין מכתב תשובה ברור. ומום מולד נוסף שלי, נזקק לבוא לעזרתי. קוצר הראייה מסייע שלא להבחין בעשרות הגברים הטובלים ערומים מסביבי. דמויותיהם המטושטשות נראות לי כדגים המקפצים מן המים ומייד מחזירים ראשם לים. השקעתי גם אני את גופי וראשי אל מתחת למים. כמו ברחם אומרים. בדממה, בלי אור, בלי אוויר, בלי נשימה, ואז בבת אחת לפרוץ החוצה, להיוולד מחדש, לצרוח. ורציתי לצרוח. כי אם נולדתי מחדש, המום אינו שכח לבוא. וגם האל שברא, והרופא שקבע, והגברים הערומים והדגים המקפצים. וכמו לוויתן שנסחף אל החוף, יצאתי כולי מטפטף טיפות מלוחות של ים ובכי, ראשי מביט אל כפות רגליי הרטובות ההופכות את גרגרי החול הלבנים לבוץ אחיד ומלוכלך. חולצה על גוף רטוב, נדבקת אליך כמו החול שלא עוזב אותך עד הבית, כמו המחשבות של יום כיפור שלא נותנות לך מנוח, כמו הרעב שמתחיל עוד לפני סעודה מפסקת, כמו המום שנולד איתך ונשאר איתך, עד שתמות. כמו הא-ל שהיה שם לפני שנוצרת, והיה שם כשהתבגרת, וכשנלחמת, וכשנפלת. מתחת למים, בלב השמיים, במראה, בחול ובבוץ. ובסעודה שוברת הצום כשחתיכת עוגת דבש קטנה מייד משביעה, אני מבין, שהרעב לא היה לאוכל, אלא למשהו אחר. שהמום איננו שבר, אלא חור שצריך למלא. שאינני מבקש סליחה מהבורא, אלא פותח את הלב לקבל. אהבה."
 

מרי לנ3ח

New member
מקסים!

אפילו שאין קשר, אוהב אותך אביאל
צום קל =]
 
../images/Emo23.gif חתימה טובה, מקווה שעבר בשלום.

תהיה איתי בקשר למחר, יש מצב שאתפחלץ שם בלעדיך. חתימה טובה!
|זז לאכול|
 

chai99

New member
בהחלט פוסט מרגש

מדויק וחבל שלא קראתי את זה לפני יום כיפור
 
למעלה