וזה כבר לא צחוק

[ציףציף1000]

וזה כבר לא צחוק

"אם תרצו" פרסמו רשימת אמנים ואנשי רוח שהם "שתולים" - מהלך מקרתיסטי ישר מהטקסטבוק. כאילו אנחנו עכשיו בארה"ב של תחילת המלחמה הקרה. רק יותר גרוע. טוב כבר לא יהיה כאן, לצערי, כי אין מי שיעצור את זה. בארה"ב זה היה הנשיא (טרומן, אאל"ט), שעצר את הטירוף אחרי שמקרת'י התחיל לחפש "שתולים" בצבא האמריקני; כאן הטירוף הוא כבר חלק מהשלטון.
http://www.haaretz.co.il/gallery/1.2832968

אתם מוזמנים להעלות (1) תוספות לרשימה (2) יצירות שאתם מציעים לבנט & רגב לצנזר, בין אם ישראליות או זרות (זוכרים את imagine?).

צפיה לילית למתקשים להרדם:
http://www.imdb.com/title/tt0433383/?ref_=nv_sr_5

וגילוי נאות: גם אני "שתולה". לפני עשרים שנה, הקרן החדשה לישראל מימנה את עבודתי (בתחום זכויות אנשים עם מוגבלות, התחום בו אני עוסקת עד היום). אפילו גייסתי כספים עבורם בקרב הקהילה היהודית בארה"ב, בזמנו. ואני גאה בשני הדברים הנ"ל.

 

[tzvika321]

התגובה הכי ראויה עד כה:

"אני מחרבן על הראש של 'אם תרצו'", אמר העיתונאי דרור פויר מ"גלובס". "גאה להיות ברשימה הזאת וגאה שהופעתי באירוע של 'שוברים שתיקה'. הייתי עושה את זה שוב כל יום. בקצה הזרת של כל שובר שתיקה יש יותר יושרה ואומץ מכל האידיוטים של אם תרצו ביחד".

 

[RIDE TO LIVE]

יושרה ? שוברים שתיקה ?

אל תצחיק אותי צבי.

הדבר האחרון שאתה יכול לומר על שוברים שתיקה זה יושרה ...
ועל זה יעידו חילים רבים שהיו שם ראו ושמעו. גם אני היית שם רק בתקופה אחרת וכן צה"ל הוא הצבא המוסרי בעולם נקודה.
את החילים שולחת הממשלה צבי, יש ביקורת על מדניות ? על דפוס פעולה ?
נא להפנות את הביקורת לממשלה, אגב לכל ממשלות ישראל שמאל וימין בהווה ובעבר.

 

[tzvika321]

צבי קוראים לי רק בתעודת הזהות

הבט, אני לעולם לא אסלח לאם תרצו על כך שהם גרמו לי לתמוך בשוברים שתיקה, ואין לי ספק שאם באם תרצו היו אוהבים את הילדים שלהם יותר משהם שונאים שמאלנים, היה לי גם עם מי להתווכח.
מאחר שזה לא המצב, התגובה של דרור פוייר היא התגובה ההולמת ביותר.

אבל מאחר ואותך אני כן מכבד, ובלי להיכנס לויכוח פוליטי עקר, אני אגיד בקצרה: למיטב הבנתי, שוברים שתיקה אכן טוענים שהבעיה היא המדיניות ולא החיילים, ולכן האשמה נופלת על מי ששולח את החיילים למשימות של כיבוש ושיטור, ולא על החיילים שנמצאים במצב בלתי אפשרי.

 

[RIDE TO LIVE]

גם אני מכבד אותך, מאוד. אני לא מכבד את מי שרועה בשדות זרים -

ומציג את הילדים שלנו ( חילי צה"ל) כקלגסים.
וצבי זה שם מקסים

 

[arieltr]

זו נבלה וזו טרפה

מעבר לזה שאלו כנראה שתי נקודות קיצון הפוכות, אין לי באמת מושג מי אלה 'אם תרצו' או 'הקרן החדשה לישראל' (יש קרן ישנה בכלל?) ואת 'שוברים שתיקה' מהקצת שקראתי היה ג'נרי, ילדותי ולא יותר מדי אמין. ומתקבל הרושם שכל צד הולך להגשים את החלום של הצד השני (מדינה דו לאומית מול הפרדה).
בכלל, על פי ראייה מרחוק, הדבר שבולט יותר מכל הינו היכולת הבלתי מתפשרת של שני הצדדים להשתמש בסרקסטיות והכללות גורפות. או ככה זה נראה מרחוק, כולם מאבדים את הויטמינים.
[URL]http://www.youtube.com/watch?v=A2KRZheyS38[/URL]

מהלינק כל מה שהצלחתי לדלות היתה התמונה המצורפת ומאוד מטרידה:
1. רבקה מכאלי נפטרה? לא ידעתי.
2. מיילי סירוס תככב אצל וודי אלן. זהו, עכשיו באמת אפשר לפרק את הפלנטה הזו ורשמית להכריז ששנות הגיהנום הגיעו.

 

[רני שרוני]

שאלה

(לא רק לציף)
&nbsp
יש לך בעיה לצרוך אומנות של אמן שאת חלוקה על השקפותיו הפוליטיות חברתיות?
&nbsp
אני למשל אוהב מאד את המוזיקה של רוברט וויאט למרות (שקוטנר הזכיר לי) שהוא שמאל טורבו בהשקפותיו. למעשה סביר שלרוב האמנים שאני שומע יש השקפות מנוגדות לשלי אבל אין לי שום בעיה אתם. אם הם יקללו אותי מפורשות אז זה סיפור אחר אבל לשמחתי זה לא קורה
&nbsp
חבר שהכרתי בסיאטל התנגד להפרדה כשלי. למשל הוא הפסיק לצפות בסיינפלד אחרי אפיזודת ה "ניגר" של מייקל ריצ'רדס ששיחק את קריימר בסידרה. חברי כמובן שגם לא הסכים לראות שום דבר של מל גיבסון..
&nbsp
אני יודע שבישראל יש ויכוח לגבי וואגנר שככל הזכור לי לא מנגנים יצירות שלו בישראל (אלה אם באופן פרטי).
&nbsp
אני בטוח שיש לך הרבה דוגמאות מעניינות בנושא..

 

[tzvika321]

יש הבדל בין צריכה לרדיפה או האדרה

הויכוח האחרון לגבי אריאל זילבר מדגים זאת היטב.
בצד הצריכה, אני לחלוטין עם זילבר. המוזיקה של אחינועם לא מעניינת אותי, ואני לא מקשיב לה, לעומת השירים של זילבר, שדווקא כן.
אבל אחינועם לחלוטין צודקת שאי אפשר לתת פרס מפעל חיים לאדם עם התבטאויות כמו של זילבר - לא בגלל שהן ימניות, אלא בגלל שהן עברו קו אדום של שנאה והסתה.

אסור לרדוף אנשים בכלל, ואמנים בפרט, בגלל דעותיהם הפוליטיות - ימניות או שמאלניות. ומי שלא מסוגל להפריד בין יצירה לאמן, יכול להפסיד לא מעט נכסי תרבות משמעותיים. לא רק בגלל פוליטיקה, יש אמנים שהם חארות ונבלות בגלל היחס שלהם לאנשים, נשים, בני משפחתם או סתם כל האנושות. פיל ספקטור כשם הראשון שעולה לראש.

 

[ציףציף1000]

זו שאלה מצויינת

לכל אחד יש את הקו האדום שלו או שלה, שמעבר לו קשה להפריד בין האמן לבין האמנות. זהו קו אדום סובייקטיבי. אני לא מאזינה לאמנים שהם נאצים, גזענים, אנטישמים, או סקסיסטים. יש כאלו, אבל הם בכלל לא נכנסים לרדאר שלי - אם הדעות האלו באות לידי ביטוי ביצירות שלהם, כמובן. אני חושבת שהתקשורת וחברות התקליטים (הממוסדות) די מצליחים לסנן החוצה כאלו טיפוסים - מלבד בתחום הסקסיזם, שם לצערי עדיין קיימת סלחנות, אולי כי דעות כאלו מקובלות על גברים רבים. כמובן, שעם ירידת כוחן של חברות התקליטים, יכולים לעלות אמנים עם דעות קיצוניות.
&nbsp
מבין האמנים הגדולים, בתקופה עליה הפורום עוסק, אין אמנים שהם אשכרה עברו מבחינתי את הגבול, באופן קונסיסטנטי. יש הרבה סקסיזם, במובלעות שונות, אבל אני נוטה יותר לצחוק על זה מאשר להפגע (אצל הסטונס, למשל, באמצע שנות השישים. לד זפלין ורבים אחרים). אמירות גזעניות היו מטבע הדברים נדירות, כאשר מדובר על אמנים שברובם המכריע גדלו על מוזיקה שחורה. אריק קלפטון, כזכור, הסתבך. לבואי היו אמירות פרו-פשיסטיות במשך תקופה קצרה, אבל הוא התנצל אח"כ פעמים רבות וממילא ברור שהוא לא פשיסט. אנטישמיות לא זכורה לי, מלבד שיר אחד קונטרוברסלי של ריי דייויס. אבל הוא נכתב ספציפית לתוכנית טלוויזיה, מתוך נקודת המבט של הדמות הראשית. אין לי בעיה לשמוע את ווטרס או את ווייאט או את בריאן אינו; אבל ניק מייסון מסומן אצלי, אחרי שבאחד מאלבומי הסולו הנשכחים שלו הוא הקליט שיר כנגד עצם קיומה של ישראל (הוא לא כתב את השיר). אין לי בעיה גם לשמוע את השירים הישנים של אריאל זילבר, שהוא מלחין גדול אבל אדם בעייתי, אבל אין לי שום עניין לשמוע את השירים החדשים שלו או אלו של הליצן השני, בניון. ת'כלס, מה שאנשים חושבים בינם לבין עצמם, לא מעניין אותי. אם הם שרים או כותבים על זה - זה כבר סיפור אחר.

 

[רני שרוני]

ובפרספקטיבה תקופתית?

אני יודע שהיום סרט כמו חלף עם הרוח לא נחשב הגון מבחינה היסטורית ולכן לא פוליטיקלי קורקט. אני בטוח שיש עוד הרבה דוגמאות כאלה (התנ"ך הוא דוגמה נהדרת למושא להערצה למרות שיש בו הרבה חומרים שגם החסידים הגדולים שלו מתנגדים להם היום נחרצות).
&nbsp
זה בסדר לצרוך יצירות עבר למרות שבשום פנים ואופן לא היינו מסכימים לצרוך אם יצרו אותם היום?

 

[ציףציף1000]

בוודאי

אלא שאנחנו לא יכולים לנתק את נקודת המבט העכשווית שלנו, ולראות את הדברים כפי שנראו בעיני אנשים אז, אלא אם נתאמץ מאוד. וגם אז, זה לעיתים קרובות ייראה לנו זר ומוזר. ככל שהזמן מאז שהיצירה נכתבה חולף, כך אנו זקוקים ליותר פרשנות כדי להבין מה כוונת המשורר, ואיך אנו מתמודדים עם זה כעת. זו הסיבה לפרשנות התנ"ך במשנה, ופרשנות המשנה בתלמוד, ופרשנות התלמוד ע"י כל הדורות שלאחר מכן. אגב, בחלקים של החברה החרדית, התנ"ך הוא "מוקצה" ולא מעודדים צעירים לקרוא אותו. נחש למה.
&nbsp
בעיניים מודרניות, דברים רבים שנכתבו בעבר אינם "תקינים פוליטית" ואנחנו נדחה אותם, או ניתן להם פרשנות שמותירה את אותם ערכים המתאימים לימינו, ומתעלמת מאחרים. ומדובר לא רק ביצירות אמנות. למשל, למה התכוון המשורר כשכתב בחוקה האמריקאית
We hold these truths to be self-evident, that all men are created equal ?
האם הכוונה לכל בני האדם? לכל הגברים? לכל הגברים הלבנים? לכל הגברים הלבנים בעלי אדמות? האם אנחנו צריכים להצמד להבנות שהיו באותם ימים, לפני יותר ממאתיים שנה? והאם זה אומר שאנו צריכים לצנזר/לשכתב יצירות עבר כי הן - או חלקים מהן - אינם תואמים את רוח ימינו?
&nbsp

 

[רני שרוני]

במקרה של הצהרת העצמאות והחוקה

תומס ג'פרסון יצר תשתית פוליטית חברתית שתאפשר לדורות העתיד להתנער ממוסכמות העבר. ככל הידוע לי, ג'פרסון, שאכן התכוון לגברים לבנים בעלי רכוש והיה בעל עבדים רבים, היה מודע לבעיתיות של אפליית נשים ושחורים אבל גם הבין שבזמנו לא היתה דרך לבצע קפיצה מחשבתית מרחיקת לכת שהיתה יכולה למוטט את החברה (מה שאכן קרה במלחמת האזרחים).
&nbsp
בכל אופן, באומנות (ובאופן דומה במדע והנדסה) אפשר להתחבר לרבדים א-פוליטיים ובכך להמשיך להנות מהיצירה. אני מודה שבאופן אישי אני מעדיף כבת יענה שלא לדעת פרטים על היוצר שיכולים לפגום לי בהנאה מהיצירה שלו.

 

[tzvika321]

באוניברסיטאות בארה"ב יש כעת ויכוח ער לגבי הנצחת דמויות

היסטוריות אשר ביטאו דעות שהיום אינן קבילות, אבל בזמנן היו לחלוטין ביטוי לרוח התקופה, לעיתים אפילו לרוח המתקדמת.
תומס ג'פרסון, נשיא שנחשב ליברלי ובין האחראים להכרזת העצמאות והחוקה האמריקאית, מוקע כיום בגין העובדה שהוא היה גם בעל אחוזה ואדון לעבדים. סטודנטים דורשים, ובמקרים מסויימים דרישתם מתקבלת, להסיר את שמו ממבנים וכיו"ב.
הפוליטקלי קורקט הלך רחוק מאד, והוא מתחיל להיות קריקטורה של עצמו - סטודנטים טענו שהגשת סושי מחורבן במנזה מהווה אקט של קולוניאליזם תרבותי וניכוס לא מכבד של מורשת קולינרית או משהו כזה.
לדעתי, אי אפשר למחוק את ההיסטוריה ולנקות ממנה את היצירות התרבותיות שלא עומדות באמות המידה שלנו היום. אי אפשר גם להעלים ממנה אנשים שלא התנהגו כפי שאנו מצפים מהם להתנהג היום.אני חושב שאנשים, למרות הכל, יכולים להבין את ההקשר שבתוכו נעשתה היצירה ולהעריך את השינוייים החברתיים שבגללם היא נראית היום מיושנת גם מבחינת הערכים המקודמים בה. באותה מידה, אנחנו גם מסוגלים להבין שאנשים הם דברים מורכבים - גם ליברלים וגם בעלי עבדים, גם מטיפים להא ועושים דא - וכך צריך להעריך אותם.

 

[Feanor75]

מה

כל מי שלא חושב כמוך הוא בעייתי או ליצן?
אין לי ספק שעמיר בניון הוא איש של שלום, ואני חושב שגם אריאל זילבר, מה שאני לא יכול לומר על אמנים ואנשים מהצד השני.
&nbsp

 

[Feanor75]

אי אפשר להפריד בין האמן להשקפותיו

אני בעל דעות שנחשבות לימניות. עדיין יכול ליהנות לפעמים ממוזיקה של אנשים כאלה מהשמאל, אבל זה תמיד ניצב לנגד עיניי, כי מדובר ברוב המקרים באנשים מלאים בשנאה, שונאי אדם וקודם כל שונאי עצמם. אני מרגיש שהשנאה שלהם חוצצת בינם לעולם.
כתבתי משהו קצר על רוג'ר ווטרס בהקשר הזה:
http://cafe.themarker.com/post/3272359/

 

[the allman brothers]

בשבת האחרונה ביקרתי במוזיאון ישראל בירושלים

וזכיתי לראות שם תערוכה עוצמתית על ברלין של תחילת מלחמת העולם הראשונה עד לסופה של השנייה. מה האומנים לא עברו שם? הנאצים אספו את היצירות שמראות את הגבר הגרמני ה"לא ראוי" לתערוכה מרוכזת וקראו לה "אומנות מנוונת", הם עברו את התוהו ובוהו של הרפובליקה של ויימאר, את היטלר. ויחד עם זאת, הזרמים המעניינים - האקספרסיוניזם (החביב עלי) והאוביקטיביות החדשה (המעניין פחות לטעמי, אבל החשוב) בעטו ופרחו. לתערוכה "אומנות מנוונת" בה הוצגו טובי האמנים המודרניים בראייה לאחור, הגיעו לא פחות מ 2 מיליון גרמנים לצפות (!), ולתערוכה שבה הוצג הגרמני הטהור, החזק והראוי הגיעו הרבה הרבה פחות אנשים. איך זה שהעם הידוע לשמצה בהליכתו אחרי הנאצים היה "לא ממושמע" כשזה נגע לאומנות? כי לאומנות חוקים משלה. איך זה שמרוסיה יצאה כזאת ספרות נהדרת? מאותה סיבה בדיוק. אני אתן דוגמא אחרת. איך זה שהולוט אנדרגאונד השפיעו על עולם האומנות לא פחות מאומנים שיש להם מליוני צפיות ביוטיוב? כי אומנים שומעים ולוט אנדרגאונד. אומנים הן חיות אינדיבדואליסטיות כאלו שיגיעו ל bloody valentine או לסטנלי קובריק למרות שאצל החבר'ה רואים ושומעים דברים אחרים. אומנים פועלים באופן לא צפוי בהקשרים שונים - חברתיים, פוליטיים ותרבותיים. לכן, לגבי האומנות לפחות, אין מה לדאוג. יכריזו על רשימה אדומה כזאת של יצירות שאסור ללמד (שמעתי הייתה איזה הצעה כזאת, לא?) האומנים יקראו דווקא אותה. לא יהיה סבסוד? עוד יותר טוב. האומנים שבאמת בוערת בהם התשוקה להוציא את האומנות שלהם ימצאו את הדרך היצירתית להוציא אותה. בכלל, במובן הזה אני עם רגב. לא בגלל המניעים שלה, אלא בגלל מניעים משלי. אני מתעניין באומנות שחותרת תחת המדינה, אני חושב שזאת אומנות מעניינת, אומנות שחותרת תחת המקום שבו היא מתקיימת. אני חושב שמן הראוי, ולשם החופש היצירתי, עדיף שאומנות כזאת תהייה אומנות שלא תלויה במוסד שכנגדו היא יוצאת. תהייה צנזורה? ימצאו דרך מתוחכמת יותר ליצור את האומנות. לאומנות אני בכלל לא דואג, לא משנה מה יהיו התנאים שמסביבה.

 

[ציףציף1000]

זה בדיוק מה שחשבתי אתמול

אחרי שהתחילו להגיע בפיד שלי תגובות של "שתולים" שגילו שהם ברשימה. איל פרידמן (קוואמי) הגיב ב"יששששש" ארוך. דרור פוייר נתן דרור לחרצובות לשונו. ואני חשבתי: נו, לפחות יצא לנו רוקנרול ישראלי טוב מזה, במקום כל האוננות הבכיינית של השנים האחרונות. (מהצד הגברי, לפחות. כל הזמרים שהאחייניות הצעירות שלי שומעות, אחרי שנגמלו מג'אסטין ביבר). לו לפחות המהלך הזה ידליק אש בתחת של כל היבבנים (מכל המינים) ויגרום להם ליצור, ואז נראה פריחה אמנותית גדולה.

 

[the allman brothers]

מה שכל כך יפה כשמדברים על אומנות זה שיש אין סוף אפשרויות

תגובה. אפשר להיות אנטי ומחאתי עד הסוף, אפשר לפחד מלדבר ולהראות את הפחד מכך, אפשר גם לדבר על אהבה או על כל דבר אחר ולהראות איך הפוליטיקה נכנסת לחיים בקטנות, בלי ששמים אליה לב, ואפשר גם להתעלם ממה שקורה מסביב. יש תמיד כל כך הרבה אפשרויות תגובה - צריך רק להשיג חומרים בסיסיים כמו כסף ללחם, מחשב, גיטרה (לא חייבים שישה מיתרים אפילו), מצלמה, והכי חשוב, חומר אנושי טוב - עם כל מה שמסביב מסתדרים

 

[oren29at]

Don't hold your breath to it

הנה התקווה הלבנה הגדולה של הרוק/היפ-הופ/ווטאבר הישראלי, בשיר שכל כולו תרדמת אחת גדולה. העיקר שיהיה נעים נעים נעים

 

[ציףציף1000]