וורקראפט, עדכון 3

[chatenoire]

וורקראפט, עדכון 3

ידה של אלתיאה פרצה את מעטה הקרח שכלא אותה, תפסה את המונגלייב שעף לעברה, ובהמשך מושלם לתנועה שלו חתכה את גופו של יסודן הקרח בתוכו בילתה כמה שניות לא מאוד נעימות. היא צנחה על הרצפה הקפואה ליד ניגר, בן הלוויה הפנתר העצום שלה, כשהננס פונוויק דיז'ון והגמד אלאבאסטר פיור הצטרפו אליה, משאירים מאחוריהם ערימות קטנות של קרח, שהיו לפני דקות ספורות שני יסודנים נוספים. הדלת שהתעטרה במעטה עבה של קרח לא היוותה בעיה לפונוויק ולאלאבאסטר ובמיוחד לא למרגמה, ומהר מאוד הארבעה המשיכו בדרכם. כמה מסדרונות, קיר ערפל עבה ומדרגות לולייניות חשוכות להפליא לאחר מכן, הם נכנסו לחדר. החדר היה גדול, הדלת בקצהו השני היתה עצומה, אבל ללא ספק, הדברים הענקיים ביותר בחדר היו שני פסלים דמויי-אדם שהגיעו בגובהם כמעט עד התקרה, ולא נפלו מזה ברוחבם. הסיטואציה הדרמטית לא הספיקה בשביל למחוק את החיוכים מפניהם של אלאבאסטר ופונוויק, ובזמן הטיפוס המסוקרן על רגליהם הגבוהות של הפסלים, הם פספסו את ענני הערפל הקטנים שחמקו לתוך הקסדות שלהם ואת הצבע האדום המשונה שבהק עכשיו במקום בו העיניים שלהם אמורות להיות. מלמעלה שמע הגמד קול מתכתי של שליפת נשק, מלווה בקולה של האלפית. "אלאבאסטר. פונוויק. הם חיים..." הקרב היה מהיר. טוב, כשכל מכה של היריב שלך יכולה לרוצץ לך את הגולגולת, הקרב חייב להיות מהיר. הפסלים המכניים אמנם היו איטיים, אבל כשהם הרביצו - הם *הרביצו*. יריות ממגוון כלי נשק, טפרים, שיניים ולהבים התעופפו בכל האולם, עד שלבסוף צנחו ענקי המתכת על הרצפה ברעש אדיר, מותירים את המעבר פנוי לארבעה. החבורה חצתה את האולם במהירות, ונכנסה לתוך אחד משני מסדרונות צרים שהיו בקצהו, מתוכם עלו צרחות כאב. "זה לא מוזר שאנחנו תמיד רצים בכזו התלהבות לכיוון ש*ממנו מגיעות* צרחות כאב?" שאל פונוויק. אלאבאסטר חייך. אלה לא המקומות הכי טובים?... הם נעצרו צעדים ספורים מפתח בקיר שנחסם ע"י מוטות מתכת ארוכים. אלתיאה התקרבה בשקט והציצה פנימה. הרצפה שרצה גועלים שהתרוצצו, סוחבים קערות מלאות בנוזלים משונים, כלי-עינויים חדים ועוד דברים שעדיף לא למצוא אצל האנשים הרעים. מעליהם, על גלגל מתכת גדול, היתה קשורה אלפית אל-מתה, ומולה ריחף ליץ' עטוי גלימות. אלתיאה זיהתה את האלפית כחץ-כסף, שראו מרחוק עם כל פמלייתה בדרכם בהרים המושלגים. חץ-כסף הרימה את ראשה, והביטה ישר לתוך עיניה של אלתיאה. "תעזרי לי..."

 

[chatenoire]

וורקראפט, עדכון 4

אלפית הלילה הסתובבה מיד וזחלה חזרה לעבר פונוויק ואלאבאסטר. לפני שאמרה להם מה קרה, היא שמה לב למבטים המודאגים על פניהם ולרעש הצעדים המשונה שהגיע ממורד המסדרון. אלאבאסטר שלף את שני האקדחים שלו. "אני מציע שנחזור לאולם הגדול, נחכה שם כדי לראות מה בא מכאן, אז האלפית תלך לצד השני של המסדרון, תכנס לחדר בזמן שאנחנו מחפים ע--" "אלאבאסטר, אנחנו כבר לא כאן," נשמע קולה של אלתיאה מחוץ למסדרון. הדבר האחרון שראה הגועל (ghoul...לעזאזל, יש מקומות שהתרגום הזה פשוט לא מסתדר במשפט) הוא להב בוער באור לבן, שקפץ ממנו אל הקיר וחזר לידה של האלפית שעמדה בדלת, רכובה על פנתר שחור ענק. את גורם ההפתעה ניצלו פונוויק דיז'ון, עם פצצות שזרעו הרס מתוכנן להפליא, ואלאבאסטר פיור, בשתי יריות מכוונות היטב ממאחורי הסורגים. אלתיאה דהרה לחדר בין פצצות וקליעים, וגילתה טיפוס משונה עם גולגולת על הראש ומטה ביד, יושב בקצה החדר ונראה קצת מבוהל. ברחמנות לא אופיינית ומאוד לא במקום, היא שלחה את המונגלייב כדי להעיף מיידו רק את המטה (ולא, למשל, את שאר הגוף), מחווה שהוא ענה לה בהקמת חמישה שלדים מרצפת הצינוק לתחיה. בזמן שהאלפית דאגה שזה לא יקרה שוב, טיפלו הננס והגמד בכמה גועלים גועליים למדי שהתקדמו לעבר הדלת ולכיוונם. הנקרומנסר כבר לא היווה בעיה, אבל שלדים אל-מתים, כמה גועלים שעוד העזו לשרוד, ועכשיו גם יצור רירי דמוי תולעת שהיה ממש לפני רגע הנוזל השחור באחת הקדרות על הרצפה דווקא כן. אלאבאסטר ופונוויק דחפו את הגועלים בחזרה לחדר בדיוק בשביל למצוא את אלתיאה מגלה את היכולות המופלאות של הנוזל הצמיגי להתפצל לשניים קטנים יותר כשהוא נפגע וגם לצרוב מאוד-מאוד כשהוא נוגע במשהו. שני חצאי התולעת הזדחלו לעבר אלתיאה וניגר תוך מאמצים מובהקים להמנע מהקדרה הגדולה שהכילה נוזל ירוק וזרחני. "אלפית, זוזי משם!" צעק אלאבאסטר, שבדיוק חיסל את המכשול האחרון ועמד עכשיו בכניסה לצינוק. הוא טען את הרובה ושחרר יריה שחוררה את הקדרה משני צדדיה. נוזל ירוק ניתז על כל הגושים הריריים שהקיפו את הקדרה והם התמוססו לכתם שחור על הרצפה שהעלה ריחות לא נעימים בכלל. צריבה ברגלו הסבה את תשומת הלב שלו לכמה חלקי-תולעים שהצליחו להתחמק, והוא קפץ אחורה בדיוק כשאלתיאה נחתה לידו והעבירה בהם שלושה להבים חדים מכוסים בנוזל ירוק. אלתיאה ניגבה את מצחה וניגשה אל גופת הנקרומנסר בחיפוש אחר מפתחות לאזיקים של חץ-כסף. "חבל", היא חשבה כשהעבירה אצבעותיה על חזהו של האיש, "הייתי יכולה לעשות לך דברים שרק אלפים יודעים." היא חזרה בידיים ריקות לאלאבאסטר ופונוויק, שסובבו את חץ-כסף בגלגל המתכת אליו היתה קשורה כדי לשחרר את האזיקים (וגם בגלל שהם נהנו מזה מאוד), כאשר מחוץ לחדר נשמע הרעש המכני אותו שמעו קודם לכן במסדרון. מעבר לקיר הגיחה מכונה עגולה בעלת שמונה רגליים וזרועות שנשאו כל מיני דברים שעשויים להכאיב. היא עצרה באמצע המסדרון, ומתחתיה בקעו עשרות עכבישי-מתכת קטנטנים, שהחלו להתרוצץ ברחבי החדר. הגמד, הננס והאלפית הסתכלו על העכבישים, אחד על השני, על חץ כסף, ומצאו פתח מילוט שהוביל אותם לאולם בו היו קודם, שם התיישב אלאבאסטר על הרצפה והחל לחצוב באבן, מתעלם מהמבטים התמהים של השניים האחרים. חתיכה גדולה מהסלע נפלה לרצפה ברעש נוראי, ואלפי תקתוקי רגליים קטנות נעלמו מהצינוק ומיהרו להגיע לאולם. החבורה מיהרה לנצל את ההזדמנות, ותוך זמן קצר חץ-כסף היתה בידיהם, חבולה ותשושה, והם המשיכו הלאה. היא התנהגה לא רע, יחסית לאלפית אל-מתה שחטפה מכות רציניות, ניצלה בידי חבורה של יצורים שהם בבירור נחותים ממנה בכל צורה ונישאה כפותה בטירה של הליץ' שכמעט חיסל אותה. למעשה, חוץ מהפעם ההיא שהיא ניסתה לברוח, קיבלה טעימה מהרובה של אלאבאסטר, את כל המשקל של ניגר על הגב שלה ובסופו של דבר גם נברשת עצומה שקרסה עליה, היא היתה בסדר גמור. אבל אל-מתים, כידוע, צריכים לעבוד הרבה יותר קשה בשביל לזכות באמון של מישהו, ואחרי שמצאה החבורה פנדרן מחוייך לכוד באחד מחדרי הצינוק - וגם הוא לא חיבב אותה במיוחד - ערכה ירד אפילו יותר. אם קודם היתה החבורה הזו משונה, הרי שעכשיו היא היתה פשוט אי-הסתברות מהלכת: גמד, ננס, אלפית-לילה, פנדרן ואלפית אל-מתה כפותה על פנתר. וזה עוד כלום לעומת חוסר ההסתברות של המטרה שלהם - להגיע אל הליץ' ששולט בכל האזור הקפוא, ולחטוף לו ספר מתחת לאף...או מתחת לאיפה שהאף שלו אמור להיות. ------------------------ (ואני מקווה שאחד מהאחרים - שהם לא פנתר, פנדרן או אלפית אל-מתה - ימשיכו).

 

[Naruto007]

יפה מאוד, קבל ח"ח../images/Emo45.gif

מעולה, יפה מאוד, למרות שאני ממליץ להפוך את הסיפור לפחות מושגי משחק. כלומר, להשתמש בצורה יותר סיפורית ופחות משחקית. לדעתי יהיה עדיף. בכל מקרה, מאוד מעניין. איפה חלק 2?

 

[hugh]

מגניב !

אני פשוט מת על הציור , והגירסה הצבועה מדליקה.

 

[chatenoire]

וורקראפט, עדכון 5

"כן," אמר אלאבאסטר, "אין ספק שאנחנו בעליה." החבורה המשיכה במסדרון שכנראה הקיף בספירלה איזשהו חדר עגול וגדול. כשהסקרנות כבר כמעט אכלה אותם, נפתחה לשמאלם דלת קטנה שנתנה להם מבט אל החדר אותו סבבו: זה היה פיר ענק, שנמשך למטה עד מעבר לגבול הראיה, ומלמעלה נחסם כמעט לגמרי ע"י פלטפורמה מעגלית שהיתה מחוברת בגשרים לפתחים בקירות. "יש איזושהיא דרך לטפס מכאן?" שאלה אלתיאה את הגמד, שנשען בצורה מסוכנת כמעט מעל הבור והסתכל על הקירות מכל הכיוונים. "אפילו לא קצת," ענה אלאבאסטר. "כנראה שנצטרך להגיע בדרך המקובלת." אלא שהדרך המקובלת, כפי שנוכחו לגלות (כמעט מאוחר מדי), עברה דרך גוש גדול-מימדים של משהו שנראה כאילו תפרו אותו יחד משאריות של קבר אחים; איברים פנימיים נזלו ממנו, ראשים, זרועות ורגליים בלטו ממקומות שונים בגופו וריח נוראי עמד בכל האזור שסביבו. לאחר התייעצות שקטה מאוד, הוחלט לתת לננשא עוד רגע של תהילה בהרפתקה האפית, והוא נשלח בטרטור ומלמול לעבר קווי האויב. למרבה ההפתעה, זה עבד. משליכים את חץ-כסף מעל גבו של הפנתר, אלאבאסטר, אלתיאה (וניגר) ופונוויק, מלווים במנגריקס הפנדרן, רצו מעבר לגשר לתוך החדר הכדורי שעמד באמצע הפלטפורמה. עם הזמן הקצוב ביותר שעמד לרשותם הם לא טרחו לבחון את הארכיטקטורה, ותשומת לבם התמקדה בדגם מושלם של כל האזור ההררי אותו חצו כדי להגיע לארמון הקרח, במרכזו הצריח הקפוא עצמו. שקט מתוח עמד באויר בזמן שתהו מה לעשות עם פריט האמנות החדש הזה, שקט שהופר בהפתעה כשתפס מנגריקס את מטהו וניפץ את הדגם. לא היה להם זמן אפילו למבטים המומים לפני שהתחיל החדר כולו לרעוד ולקרוס, והם רצו חזרה למסדרון, מזנקים מעל הגשר המתמוטט ישר תחת רגליו של המפלץ. בקריאת קרב נלהבת, שלף אלאבאסטר את הרובה וקליע יחיד טס לתוך מוט מתכת עצום שהחזיק היצור, שולח אותו בסיבוב בין רגליו. הגורל היה נדיב, כנראה, כי היריה הבודדת הזו גרמה למפלץ להסתבך בתוך השלשלאות הכבדות שנתלו ממנו. הגוף העצום שהתנדנד על רגליים דקות בצורה לא פרופורציונלית לא עזר לו לשמור על שיווי משקל, והוא נחת על הארץ, כמעט מוחץ את ניגר תחתיו. במאמץ משותף נדחף המפלץ לתוך התהום, והחבורה עמדה והסתכלה על היצור המעוות שנעלם בזעקה לתוך החשכה.And there was much rejoicing. השמחה שלהם נקטעה די מהר, כמובן, תודות לחמישה יצורים דומים שעמדו בכל אחד מהפתחים האחרים, שבודאי היו בדרך לשם ברגע זה ממש. למורת רוחם של...כל החבורה למעשה, הועלתה חץ-כסף על ניגר, והם דהרו במורד המסדרון ונכנסו לאחד החדרים. "ברשותכם," עצר הפנדרן, "אני אעזוב אתכם כאן." הם עמדו בפתח מסדרון נוסף, קירותיו מעוטרים בפסלי קרח, ובקצהו אור - לא האור הקפוא שהתרגלו אליו בתוך הטירה, אלא אור שמש אמיתי. מנגריקס נעלם כלעומת שבא, אבל לא לפני שנתן להם פירות-יער אדומים קטנים ש"יעזרו לכם בעת צרה". מכאן ועד הקרב האחרון היו אלאבאסטר, פונוויק ואלתיאה לבדם. -------------------- (עוד בערך שניים בדרך. בתקווה שאני אספיק עוד היום. הלילה, בעצם.

 

[chatenoire]

וורקראפט, עדכון 6

"הממ," אמר פונוויק. "כמה עבה זה יכול להיות?.." הננס עמד מול קיר שלג שכיסה מה שנראה כמו פתח למסדרון. בנחישות ננסית הוא הושיט את ידו ותחב אותה לתוך השלג. לפני שהיה לו זמן להתחיל לתהות מה עומד לקרות, הוא החל להמשך לתוך הקיר במהירות מדאיגה. אלתיאה קפצה ממקומה ותפסה בידו, וכשהשלג התחיל לבלוע גם אותה, ניגר עשה את אותו הדבר. אלאבאסטר, שעמד והסתכל מהצד איך פנתר עצום הולך ונגרר לתוך קיר שלג שנראה תמים לחלוטין, החליט שכמו תמיד, אם הוא רוצה שמשהו ייעשה, הוא צריך לעשות אותו בעצמו. הוא הוריד את מגפו, הצית שני מקלות דינמיט ודחף אותם לתוכו, והגיש את המגף לקיר השלג, שבלע אותו בלי לחשוב פעמיים (או בכלל). פיצוץ עמום נשמע מתוך הקיר, והחדר התכסה בגושי שלג, ננס, אלפית ופנתר. עם חיוך גאה שלא ניסה להסתיר, נעל אלאבאסטר את מה שנשאר מהמגף שלו (דהיינו, חצי סוליה ושני גזרי עור), והמשיך לתוך אולם גדול, עם דלתות מכוסות שלג מצדיו וזוג דלתות קרח ענקיות בקצהו הרחוק, שהיו הרבה יותר גוש קרח מוצק מאשר משהו שנראה כאילו הוא אמור להפתח. פונוויק הסתכל על אלאבאסטר. "נשאר לנו פלוגיסטון?..." דקות מעטות להפליא מאוחר יותר, לאחר המצאת תותח הלייזר הראשון, מצאו עצמם האלפית, הננס והגמד בפתחו של אולם כדורי עצום, שנפתח בצדו התחתון למעין משפך. את מה שהיה מלמטה הם לא ראו וגם לא ממש טרחו להסתכל, אבל על הקירות היו מוצמדות מפלצות ממגוון סוגים וצבעים, ביניהם יצורים מפלצתיים דומים מאוד לזה שהעיפו לא מזמן מהגשר. באמצע החדר עמדה במה. טוב, לומר שהיא עמדה במרכז החדר יהיה הגזמה פרועה; היא כמעט ריחפה במרכז הכדור, מחוברת לצדדיו באמצעות שלושה גשרים בלבד. על הבמה עמד כן ועליו ספר פתוח, ומאחוריו ריחף הליץ'. "את תרוצי לשם, אנחנו נסיח את דעתו עם הרבה מאוד רעש ואבק שריפה," לחש אלאבאסטר לאלתיאה ללא קול. האלפית הנהנה, הורידה בעדינות מעטה מאוד את חץ-כסף מעל ניגר, ודהרה על גבו על מדף הקרח שעל קירות האולם. אלאבאסטר ופונוויק תפסו את חץ-כסף וגררו אותה לאורך הקיר מצדו השני של החדר. כשהאל-מתה סרבה להוות מטרה אנושית (או אלפית) לזעמו של הליץ', שלף הגמד את הרובה ושילח לעברו יריה. שני חורי עיניים שנראו זועמים כמו שרק חורי עיניים יכולים להראות נפנו לכיוונו של הגמד, שהסתכל מייד על חץ-כסף במבט שמקרוב מאוד נראה כמעט משועשע. "מצטער שפספסתי, בוס." הסחת הדעת נתנה למונגלייב של אלתיאה מספיק זמן לעוף לעבר השלד המרחף וככל הנראה לא לגרום לו לשום נזק שיעניין אותו כהוא זה. כשחזר אליה, הרים הליץ' את זרועותיו, וזרם אור בקע מתוך עכביש שהיה תלוי על התקרה אל תוך ידיו, ומשם ישירות אל פונוויק שעמד בפתח. הננס עף אחורה, והאלפית הסתכלה בדאגה על כל היצורים שהיו צמודים לקירות האולם. הלהב שלה נשלח שוב, ושניים מהם צנחו דרך המשפך אל הכלום הגדול שהיה בסופו, כשנשמע עוד קול יריה מכיוון הגמד. היא פגעה בכן והסיטה את הספר, והדף של שתי פצצות העיף אותו אל אמצע אחד הגשרים. אלתיאה לא חיכתה להזמנה אישית. היא שלחה תפילה לאלוּן, שהרימה את ניגר על כנפיה והעבירה אותו בזינוק אדיר אל אמצע הגשר, שם חטפה האלפית את הספר והמשיכה לעבר השני של האולם. כשהספר בידיהם (וחץ-כסף כבר מזמן לא) רצו השלושה חזרה אל המקום בו נפרדו ממנגריקס, ותוך זמן קצר נפרשה מעליהם כיפת השמיים. בכל מצב אחר היה המראה מרגש, אבל עם ליץ' אדיר בעקבותיהם הם היו קצת פחות נלהבים לגבי פרטים כאלה, ורק רצו הכי מהר שיכלו. מאחוריהם התקרב השלד המרחף, מוקף בצבא של עכבישי ענק, אבירי קרח ויצורים שלא טרחו להתעכב לבדוק מה הם בדיוק. "זה מטורף!" שאג אלאבאסטר, רץ ברגל אחת לפחות (כי את זו חסרת המגף הוא כבר מזמן הפסיק להרגיש). "אנחנו בחיים לא נצליח לברוח מהם בריצה!" ברגע שעזבה ההברה האחרונה את שפתיו, התרומם השלג שמולם והזדקף כשלושה ענקים מושלגים. אחד מהם התקדם לעבר פונוויק במהירות. "הו," חשב פונוויק, "אז ככה זה מרגיש לפני שמת--" רשתות קסומות קטעו את תקיפת הענק והשיבו אותו ואת חבריו לערימת השלג ממנה נוצרו. "לא חשוב," הוא חשב, והתחיל לרוץ. אלתיאה, פונוויק ואלאבאסטר היו משוכנעים שהם ראו שם אורקים, עכבישים עצומים (מהסוג הטוב) ואפילו את מנגריקס, אבל הם לא טרחו לעצור ולבהות יותר מדי זמן. למעשה, הריצה שלהם הופסקה רק ע"י צוק תלול שבראשו מצאו את עצמם. הם הסתובבו אחורה, כמעט פנים מול פנים עם העכבישים האל-מתים של הליץ'. "אז *ככה* זה מרגיש לפני שמת--" רעש מנוע מקרטע עלה מאחוריהם, והם הסתובבו שוב לגלות ספינת אויר מוכרת מאוד, וטאורן מסיבי שנחת על השלג לפניהם. "טייני!" קרא פונוויק בהפתעה. "שמע, איך אני שמח שאתה כאן. לא תאמין מה עבר עלינו עד עכשיו! בהתח--" קולו של הננס נקטע כשתפס אותו אלאבאסטר וזרק אותו במעלה חבל לתוך הספינה המעופפת. אלתיאה וניגר עקבו אחריו, ורק טייני ואלאבאסטר נשארו להדוף את העכבישים הראשונים שהגיעו אליהם. "תעלו כבר!" צעק אלאבאסטר, יורה וטוען ללא הפסקה. "אנחנו מחכים רק לך, אתה יודע," אמרה אלתיאה והשליכה לעברו חבל. הספינה התחילה להתרחק כשהגמד תפס את קצה החבל והתנדנד תחתיה, והטאורן תפס את העכביש הקרוב אליו בשתי זרועות עצומות, מחץ אותו, וגוש דביק של קורים נדבק לצידה החיצוני של הספינה. "כאן אני עולה ואתה יורד", אמר טייני, ונפטר מהעכביש בדרך המיוחדת לטאורנים ענקיים (דהיינו ריטוש מוחלט של הגולגולת שלו). פונוויק בהה בתדהמה בטאורן המטפס אל הספינה. "גם אני רוצה לנסות את זה..." הוא לחש.

 

[chatenoire]

וורקראפט, עדכון אחרון

"בחיי שנהדר לראות אותך, גרישנק!" קרא פונוויק. "הו, גם אתכם, גם אתכם," חייך הגובלין והעביר את עיניו מאחד לשני. "משונה מאוד, ששרדתם." "גם אני לא הייתי מצפה שזה יקרה," נאנח פונוויק. הוא התיישב על הסיפון ונשען לאחור. "איך שנכנסנו היו יצורי קרח, שעטפו את הקירות וכלאו אותנו - ואז פוצצנו את הדרך עם המרגמה. ואז עלינו במדרגות חשוכות באופן על-טבעי, עם ישויות לא-מוחשיות סביבנו, שבסוף גרם המדרגות השתלטו על שני פסלים מכאניים ענקיים, שרצינו לפוצץ עם המרגמה אבל בסוף פוצצנו במכות. אחר כך היה חדר העינויים, עם כל היצורים והנקרומנסר, והמכשיר העגול עם העכבישים מהמתכת, ואז פגשנו את הפנדרן, חץ-כסף כמעט ברחה, ושקלנו לפוצץ את הדלת בקצה המסדרון עם המרגמה. אז התחלנו לעלות בספירלה שמקיפה את החלל המרכזי, ובסופו של דבר נפגשנו במפלצות גועליות ומסריחות, אותם הסחנו בעזרת הננשא. בתוך החדר עם הקריסטל הקפוא הענקי רצינו לפוצץ את כל המקום עם מרגמה, ואז הפנדרן פשוט הרס את הקריסטל הקטן באמצע. אז המשכנו לעלות ומצאנו את הכניסה הראשית (נפרדנו מהפנדרן), והמשכנו לעלות והגענו לחדר עם הליץ'. שם אלתיאה קפצה ממקום למקום, אני התקרבתי למרחק מסוכן והשלכתי פצצות, ואלאבאסטר פוצץ לנו דרך החוצה, ואת הליץ', בעזרת המרגמה." "שכחת את הפעם ההיא שהשתמשנו במרגמה," נזכר אלאבאסטר. "הו, מעניין, מעניין מאוד," מלמל גרישנק. "עכבישים ממתכת, הא? מעניין מאוד." "תודה, גרישנק!" צעק פונוויק כשירדו מהספינה באמצע חורשה ליד הכפר, מקום המפגש שקבעו עם לאסיק. הגובלין נופף להם לשלום בהיסח-דעת מעל שרטוטים של עיגולים בעלי שמונה רגליים, והספינה התרוממה ונעלמה באויר. זמן קצר לאחר מכן הגיע לאסיק, האדם ששלח אותם למשימה המטורפת הזו. "ידידיי," הוא הושיט להם את ידיו, "אני מאושר לראות שחזרתם בשלום." אלאבאסטר שילב את ידיו על חזהו, "כן, טוב. זה בסך הכל היה ליץ' אחד." עיניו של האיש הזקן נחו על הספר. אלאבאסטר זז ונעמד בין אלתיאה ובינו. "בקשר לזה," אמר הגמד, "אנחנו לא לגמרי בטוחים שאנחנו רוצים לתת לך אותו." צל של חשש עבר בעיניו של לאסיק. "למה אתה מתכוון?.." "'תה מבין, אנחנו לא חושבים שאתה מספר לנו הכל." "ידידי, מתי נתתי לך סיבה לא לבטוח בי? אם הספר יפול לידיים הלא-נכונות, דברים נוראיים עשויים לקרות." אלאבאסטר הסתכל על אלתיאה ועל פונוויק, מחפש תשובה אצלם. "תעשו טעות גדולה מאוד אם תתנו לו את הספר," נשמע קול חרישי מאחוריהם. הגמד, הננס והאלפית הסתובבו מייד, ומולם נגלה מבין השיחים איש לבוש גלימות כהות, פניו מכוסים בברדס שחור. "אה-הא, ומי אתה?" התקדם לעברו אלאבאסטר. "זה לא משנה. הוא זה שלזהותו אתם צריכים לתהות. נכון...לאשרק?" למשמע השם, התכווץ לאסיק והשפיל מבטו. "על מה אתה מדבר?" אמר פונוויק בתמיהה, "זה לאסיק. הוא בחור מצוין. הוא שלח אותנו כדי להפסיק את הליץ' מלהרעיל את המים באזור הזה." "ולהציל את כל הילדים החולים בכפר," הוסיף אלאבאסטר. פונוויק, לאסיק ואלתיאה בהו בו. "איזה ילדים?" "הילדים החולים...בכפר." אלאבאסטר היסס. "אין ילדים?" האיש המסתורי הסתכל על לאסיק. "אז סיפרת להם שהליץ' הרעיל את המים באזור?" לאסיק השפיל מבטו עוד יותר תחת עיניה של האלפית. "לאסיק," היא אמרה בקול קר, "מי הרעיל את המים של הפרבולגים?" האיש נראה לפתע זקן משהיה. הוא הרים את עיניו והביט בה. "אני." "לאשרק, או לאסיק, כפי שאתם מכירים אותו, שייך למסדר אפל של מכשפים," אמר הזר בטון מנצח. "הדבר האחרון שהייתי עושה זה לבטוח בו עם הספר האחרון של טיריספאל." "אתה צודק," ענה אלאבאסטר, "בגלל זה אנחנו לוקחים אותו למועצת אלפי-הלילה." "לא!" קרא האיש והסיט את הברדס. תחתיו נגלו פנים אלפיות נאות, שסימנים ברורים של דאגה ניכרו בהם. אלתיאה סקרה אותו בחיוך קטן וגבה מורמת. "תנו לי את הספר, אני אדאג שהוא יושמד ולא יהווה יותר איום." אלאבאסטר נשאר איתן בדעתו. "אני לא מת על אף אחד מכם," הוא סיכם. "הספר נשאר איתנו." האלף נאנח ועיניו החלו לזהור באור אדמדם. "אם ככה אתם רוצים לעשות את זה..." הוא הרים את ידיו, החווה תנועה מהירה באויר, ועל האדמה סביבו, מתוך שלושה עיגולים זוהרים, קמו שלושה שדים, ותקפו... *** "...וברגע שדאגנו שהוא יפסיק לנשום, הסלע הבוער הענק הזה שהוא הפיל מהשמיים אחרי השדים והחברים שלהם פשוט נעלם כאילו הוא אויר," סיים פונוויק בגאווה ונשען לאחור, אוחז בכוס שיכר פנדרני. המשתה שערכו לכבוד ארבעת הגיבורים לא נפל בכמות או באיכות מסעודה מלכותית. מועצת אלפי הלילה היתה נסערת לראות את הספר של מסדר טיריספאל, והוא נקבר במהירות תחת שורשיו של עץ עצום, שם יישמר מידי האופל, שלעולם לא נמוג מן העולם. אלאבאסטר, פונוויק ואלתיאה זכו לעמוד לרגלי העץ בזמן הטקס, מעמד שאלפים מעטים זוכים להגיע אליו, ועבור גזעים אחרים בכלל לא מתקבל על הדעת. "לעזאזל, השיכר הפנדרני *באמת* כמעט טוב כמו השיכר הגמדי!" צעק אלאבאסטר מעל הקולות שהתחיל לשמוע בראשו. הוא הניח את הרובה הגדול לידו, לפת שתי חביות בחיבוק אוהב, ובילה את השעות הבאות בנסיון לפענח את המרכיבים. פונוויק השתעשע לראות את ניגר טועם מהשיכר שלו, ובמזל הצליח להתחמק כשהפנתר הגדול העיף את הכוס בחוסר שביעות רצון. הננס לקח עוד לגימה מכוס שהיתה מונחת על השולחן ("אני בטוח שהוא לא יתנגד, יש כאן שיכר בשפע!"), וספק נשכב ספק איבד שיווי משקל וצנח לאחור על הספסל המרופד. "*ככה* בטח מרגישים כשמתים," הוא מלמל בחיוך, ונרדם. ----------------- ואני רוצה לנצל את הרגע להודות לערן, בן וגיל *הניגרים* מהתעשיה הגובלינית, שעשו לי משחק ראשון הכי מגניב בעולם, ובמיוחד לגיל, שהריץ וורקראפט בצורה אדירה ונתן לנו מלא Hero Points =). תודה. אני מתה עליכם.

 

[Gilgam69]

פשוט אדיר! וורקראפט שולתתתתת!!!!!1

קבלי עוד Hero Point! סתאאאם... קבלי עוד מאה Hero Point, על חשבון הבית, ועל הציור למעלה, שהוא רק בסך הכול הציור הכי מגניב ויפה שנוצר אי פעם בקיום כולו. עכשיו באמת תוכלי לעשות מלא דברים מגניבים שמשחק

... כמו כן, אני רק רוצה לציין שלאף פרבולג, שד, פנתר שחור או ליץ' מנוול לא נגרם נזק במהלך הרצת ההרפתקה. ההרפתקה הייתה ממש מגניבה, והיה ממש כיף לראות איך השחקנים לוקחים רמזים ונקודות קטנות שפזורות לאורך ההרפתקה ומחברים אותם ביחד. לחיי המערכה הראשונה שלנו שהסתיימה. לחיי הנחישות האלפית, השיכר הגמדי וההמצאות הננסיות. לחיי הפנדרנים החייכנים והטאורנים המגניבים. לחיי ניגר, פנתר שן-הליל הסובלני ביותר, שהתאפק במשך הרפתקה שלמה שלא לאכול את החטיף העונה לשם פונדויק או לחסל את הקרציה המגודלת העונה לשם אלאבאסטר. לחיי שלושת הגיבורים- אלתיאה, אלאבאסטר ופונדויק- שמנעו מהלגיון הבוער לשוב לאזרות' כאשר היה חבוט ושבור. והכי חשוב, לחיי שלושת השחקנים שלי, שהזכירו לי כמה כיף זה להיות מנחה, לאורך כל הדרך. |מרים כוס

פנדרני|

 

[Ferenheit]

עשינו הכל למען הילדים!

 

[HawkEye3]

נחמד

 

[DDN]

../images/Emo45.gif

אהבתי. וגם את הציור (מרשה להעלות אותו לגלריות?) בכל מקרה, האם תשלימו את הסיפור ותרצו שגם אותו אעלה למאמרים?

 

[chatenoire]

צ'ירז

אתה מוזמן להעלות אותו לגלריות. הסיפור, כפי שאתה ודאי רואה, גמור (כמו גם פרקי האצבעות ומניין שעות השינה שלי). אם בא לך להעלות אותו - בבקשה, אבל האמת היא שאני לא רואה את הטעם. זה היה נחמד לכל האלפים, הגמדים, הננסים והגורל שהיו קשורים לעניין, אבל פחות מעניין לכל אחד אחר, לדעתי...

 

[BluePrint]

דעתך לא נחשבת.

הסיפור מאד מעניין, וגם תענוג לקרוא. והציור... נראה לי שראש הננס טעון שיפור, אבל בכלליותו, נהדר! במיוחד ההקפדה על סגנון הציור המלווה את עולם WarCraft כבר 10 שנים. הראתי את הציור לSabre Runner שהיה פה אתמול, והוא השמיע קול דומה למה שיצא לי כשראיתי אותו לראשונה. (משהוא בסגנון: "ווואאההההאאא??!" עם צליל של הפתעה והתפעלות)

 

[chatenoire]

תמונה מאחרת

יכול להיות שהיינו מצליחים לחסל את הליץ' אם לא הייתי עסוקה בדברים אחרים... ...או שלא.

 

[Gilgam69]

וואלה, יכול להיות...

או שלא. O_O