וורטים לפרשת מצורע

[ספודיק1]

וורטים לפרשת מצורע

את הצפור החיה"
כל הפסוקים שבפרשה זו מתחילים באות ו' החיבור המחבר כל פסוק אל שלפניו, מלבד
פסוק זה שמדבר על שחיטת הציפור האחת שאינו מתחיל בוו החיבור. יש בזה רמז שלא תראה הציפור החיה בשחיטת חברתה, מלבד שיש בזה משום צער בעלי חיים, הרי מבואר בשו"ע צמקה הריאה כולה אם מחמת בני אדם שהפחידוהו כגון ששחטו אחת לפניה טריפה. ובפתחי תשובה (שם) שהוא הדין בעופות. וכאן נאמר "שתי צפורים חיות" ודרשו חז"ל ולא טריפות. לכן נאמר "את הצפור החיה" בלי ו' החיבור שלא תיעשה טריפה מתוך ראיית שחיטת חברתה
הבעלש"ט זצק"ל


"זאת תהיה תורת המצורע והובא אל הכהן"
בירושלמי מספר מעשה בכהן שהיה עני מאד ורצה לצאת לחו"ל לצורך פרנסה, אמר
לאשתו אין לי מה להניח לך, אלמדך אפוא את חכמתי וכך לימדה כיצד הוא רואה נגעים
תוך כדי לימדו אמר לה: דעי שאין שערה בראש שאין תחתיה מעיין שממנו היא גדלה
אמרה לו אשתו ישמעו אזניך מה שפיך מדבר ומה כל שערה ושערה מזמן לה הקב"ה מעיין שתתפרנס ממנו אתה לא כל שכן ומדוע תצא לחוץ לארץ מיד חזר בו.


"זאת תהיה תורת המצורע והובא אל הכהן"
בני אדם מזלזלים בלשון הרע כי אינם יודעים את חומרת הדבר ואת כח המחץ שבפה, ואת ההשפעה לרעה שיש בלשון הרע.
וכי מה עשיתי? הרי אלה רק דברים בעלמא. ולכן, והובא אל הכהן ויראה שדיבורו של הכהן החותך גורלו לשבט או לחסד
והמות ביד הלשון.
רבי מנחם מנדל מקוצק זצק"ל


"כנגע נראה לי בבית"
בתנחומא בפרשתנו מובא: קשה לפני הקב"ה לפשוט ידו באדם הזה, ומה הוא עושה מתרה בו תחילה ואח"כ מלקה אותו… בתחלה מלקה ביתו, חזר בו מוטב, ואם לאו מלקה בגדיו… חזר בו מוטב, ואם לאו מלקה באדם בגופו.
ולכן כתוב כנגע נראה לי, היינו מה שהוא "לי", שמגיע לי, נראה בבית
רבי משה לייב מסאסוב זצק"ל


"וציווה הכהן ולקח למטהר... ועץ ארז ושני תולדת ואזוב"
מפרש רש"י: "לפי שהנגעים באים על גסות-הרוח. מה תקנתו ויתרפא? ישפיל עצמו מגאוותו כתולעת וכאזוב". כל חטא אחר יכול להתקיים רק על-ידי מעשה כלשהו - תנועת יד או רגל, תנופת ראש או עקימת שפתיים מלבד גאווה. שוכב אדם במיטתו, אינו מניע אפילו אצבע קטנה, וחושב בליבו: כמה גדול אני...
רבי פנחס מקוריץ זצק"ל


"לכל מראה עיני הכוהן"
שנינו במסכת נגעים "אין רואים הנגעים ... ביום המעונן". ועוד שנינו שם "כוהן הסומא באחת מעיניו... לא יראה את הנגעים, שנאמר: "לכל מראה עיני הכוהן" (מכאן למדים חז"ל שעל הכוהן לראות בשתי עיניו על מנת שיוכל לאבחן את הנגעים ולקבוע אם זה נגע טהור או שאינו טהור). "אין לראות הנגעים ביום המעונן" בשעה שעננים מעיבים את שמי ישראל ופגעים רעים מתרגשים ובאים עליהם, יש להימנע מלראות נגעים ופגמים שדבקו בבני העם. כי אין להפריד את הנגעים מן הפגעים, שהסבו את בואם...
כיוצא בכך מי שסומא באחת מעיניו - מי שמסתכל רק בנגע, ואינו מסוגל לראות את הפגע שגרם לנגע
אף הוא פסול מלדון בנגעים. וכבר הורו לנו חז"ל: "הדן את חבירו לכף זכות, דנין אותו לכף זכות"
המגיד ממזריטש זצק"ל

 

[א ווסע ייד]

סיפורי חסידים לפרשת מצורע

אחד מחסידיו של אדמו"ר הרש"ב (רבי שלום-דובער) מליובאוויטש היה נחשב עשיר העיירה שבה התגורר. גם בית-המדרש של העיירה היה נתון בשטחה של אחוזתו. כשהוא היה מגיע אל רבו, היה הרבי תובע ממנו לפזר מכספו בעבור ענייני הצדקה של העיירה – החזקת הרב, השוחט, המלמדים. כמו-כן היה מעורר אותו לייסד שיעורי תורה ברבים.
החסיד היה משיב בענווה: "מי אני שיהיה בכוחי להחזיק את כל ענייני היהדות של העיירה".
פעם אחת הגיב הרבי על תשובה זו: "אכן, צודק אתה בטענתך 'מי אני', אך האם אתה מציג אותה גם כשאתה נמצא במשרדך ועובר על ספרי החשבונות? האוּמנם גם כשאתה רואה את הרווחים הגדולים שנתן לך ה', אתה אומר 'מי אני שמגיע לי שפע גדול זה'?!".


רבי מרדכי מנדבורנה התארח לפני הפסח בעיירה סמוכה לליסה. אחד מתושבי המקום סיפר לו שהוא נוסע לשבות בחצר הרב הקדוש מליסה. ביקשו רבי מרדכי למסור דרישת-שלום ולומר לרב דבר-תורה בשמו: בשולחן-ערוך, הלכות פסח, נאמר: "שואלים ודורשים בהלכות פסח קודם לפסח שלושים יום". הרמ"א מעיר על כך: "והמנהג לקנות חיטים לחלקם לעניים לצורכי פסח". מתעוררת השאלה, מה עניין זה אצל זה? ולמה כתב זאת הרמ"א בתוספת ו החיבור (והמנהג). אלא זו כוונתו: מה אכפת לי אם תדרוש או לא תדרוש, העיקר שתקנה חיטים כדי לחלקם לעניים.
כשנאמרו הדברים לפני הרב מליסה, התפעל מאוד וקרא: "כל שנה הייתי מתחבט בקושיה זו, ובא הרבי מנדבורנה ושלח לי תירוץ".


יהודי, ששכניו סבלו מהתנהגותו, נקרא אל הרב, לנסות להסדיר את הסכסוך עם השכנים. אמר לו הרב כי שכניו מתלוננים על התנהגותו, וביקשו להתחשב בהם. הגיב היהודי ואמר: "שכנים קנטרנים הם, וכל דבר שאני ומשפחתי עושים – מפריע להם. עכשיו אני מבין למה אמר רבי יוסי כי 'שכן טוב' הוא הדבר החשוב ביותר".נתחייך הרב: "וכי יכול אתה לבחור את השכנים? ואם יש לך שכן שאינו כפי רוחך, האם בידך לגרשו? אלא כך יש לפרש את מאמרו של רבי יוסי דְבַק אתה במידה החשובה של 'שכן טוב'. היֵה שכן טוב לסובבים אותך, ודאג שהם לא יסבלו ממך. דבר זה מסור בידך".