וורטים לפרשת בשלח

[ספודיק]

וורטים לפרשת בשלח

"אז ישיר"
לישראל היו נסים גדולים בתקופת גלותם במצרים ובעת הליכתם במדבר. מדוע אמרו שירה רק על בקיעת הים ולא על נסים שקדמו לה? אלא, אומר רבי ישראל מרוז'ן, שבני ישראל אמרו שירה דווקא על נס זה, כיוון שדרכו הגיעו לאמונה שלמה בקב"ה.
רבי ישראל מרוזין זצק"ל


מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל ויסעו"
לשם מה באמת צעק משה רבנו, והלא ידע היטב כי ישועת ה' תבוא, שכן מראש הבטיח לו הקב"ה?
ברם, משראה משה רבנו את התגברות טומאת מצרים וצערם הרב של ישראל, לא הייתה בו יכולת לסבלנות
אפילו בשביל רגע אחד, ולא עצר ברוחו וצעק
השפת אמת זצק"ל


מה תצעק אלי"
מה היה פשר אי סבלנותו של משה, הרי הקב"ה הבטיח לו "וחזקתי את לב פרעה ורדף אחריהם, ואכבדה
בפרעה ובכל חילו". כלום ח"ו פיקפק משה באמיתות של הבטחת ה' ובקיומה ? האם ח"ו לא היה לו בטחון
שהקב"ה ימלא את הבטחתו? אלא שעל חשבונם של עם ישראל אסור להיות בעל בטחון..
רבי ישראל מסלנט זצק"ל


כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך"
ובזה מובנת המחלוקת בין התנאים, על כמות המכות שלקו במצרים ועל הים, עד שר' עקיבא אומר שבמצרים לקו
חמישים מכות ועל הים לקו מאתיים וחמישים. ומאי נפקא לן בזה? אלא לפי שהכתוב מבטיחנו כי "כל המחלה אשר
שמתי במצרים לא אשים עליך", רצו חז"ל להרבות במחלות ששמו על מצרים, כדי שמספר המחלות שישראל ינצלו
מהן יהיה יותר גדול.
הגר"א מוילנא זצק"ל


זה אלי ואנוהו אל-הי אבי וארוממנהו"
מי שאינו סומך עצמו על אביו שהיה צדיק, אלא הוא בעצמו עובד את ה' ובא לידי הכרה, עד שאומר הוא "זה א-לי" כלומר א-ל שלי, שאני מצאתיו ואני עבדתיו, עליו נאמר "ואנוהו" – אני משבחו ואומר: לו נאוה תהלה! אבל "א-להי אבי" שהוא
בעצמו לא עשה כלום אלא שהוא סומך עצמו על א-להי אביו – כגון שהיה אביו רב או צדיק – "וארוממנהו" הרי הוא כבעל גאווה במרומם את עצמו חנם
רבי מאיר מפרישמלאן זצק"ל


וברוח אפיך נערמו מים"
פעמיים מוצאים אנו בתורה "אפיך" בכתיב מלא עם יו"ד אחרי הפ', "בזעת אפיך תאכל לחם" וכן "וברוח אפיך נערמו מים". ומכאן גם רמז למאמר חז"ל "קשין מזונותיו של האדם כקריעת ים סוף"
השל"ה זצק"ל


ויהי בשלח פרעה את העם ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב הוא כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה
"ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים" כי יציאת מצרים היא שורש כל הגאולות, לפיכך גם דרך צאתם ממצרים היא סמל
לדורות הבאים: לכן "ולא נחם אלוקים דרך ארץ פלשתים כי קרוב היא" מן השמים רצו שבני ישראל ידעו לעבור גם בדרכים רחוקות, למען יתרגלו לדרכים לא דרכים,. ישמש להם הדבר אחר כך לניסיון במסעותיהם ונדודיהם במשעולי הגלויות המשובשים...
השפת אמת זצק"ל


"כי אמר אלוקים פן ינחם העם בראותם מלחמה ושבו מצרימה" הרי אנו רואים שגם בדרך אחרת שהלכו, לא נמלטו מן
המלחמה והשיגה אותם מלחמת עמלק? אלא רואים אנו מכאן עד כמה גדולה וחמורה עבירת הליצנות! שהרי פלשתים ליצנים היו כמו שמוכח מהגמ'
וזאת רצה הקב"ה למנוע: שהרי "במושב ליצים לא ישב" שלא נשב במושב אנשי פלשתים מפני שליצנים היו, לכך מוטב מלחמה עם עמלקים הרשעים, ממלחמה עם הליצנים המבטלים אותך בליצנותם!..
.רבי שאול ידידיה אלעזר טאוב זצק"ל



ויקח משה את עצמות יוסף כי השבע השביע את בני ישראל פקוד יפקוד אלוקים אתכם ועליתם את עצמותי מזה איתכם
להבין מה היא כאן החכמה: דמשה רבינו דינו היה ככהן ואסור היה לו להיטמא למת, לפיכך ניצל את שעת הכושר, כאשר כל
בני ישראל היו עסוקים וטרודים בביזה ונעשו עצמות יוסף בבחינת מת מצווה... כי אז כבר היה מותר להיטמא וזו היתה החכמה שבדבר!...
החוזה מלובלין זצק"ל


וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו
בואו וראו כמה גדול כוחה של אמונה! כי אף על פי שראו בעיניהם את הניסים, עם זאת נצרכו גם לאמונה, שכן גדולה האמונה מן הראייה. בכוחה של אמונה רואים יותר ממה שרואים בעיניים!...
חידושי הרי"ם זצק"ל


וילונו העם על משה מה נשתה וכו', ויורהו ה' עץ
רמז לשמחת פורים! (כבר שלושים יום קודם החג...) שהתלונן העם "מה נשתה", כמי שאומר: מתי נשתה? "ויורהו ה' עץ", הוא העץ שתלו עליו את המן ובניו. בפורים תשתו... ליכא מידי דלא רמיזא באורייתא!...
רבי שלום מבלז זצק"ל






!...

 

[שמואל שמלקי]

סיפורי חסידים לפרשת בשלח

וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו"
מסופר, כי אחד מחסידיו של הרה"ק רבי אהרון מקארלין זי"ע שידל פעם את ידידו, שלא היה מעדת החסידים, לבוא עמו ל"שולחנו" של רבו. בתום הסעודה ראה החסיד בידידו שהוא מלא התפעלות, שאלו: מה ראית שאתה מתפעל כל כך! אמר חבירו:
ראיתי שהרבי אכל בקדושה והתנהג בשבתו על יד השולחן כמנהג הכהן הגדול בשעת עבודת הקודש במקדש. החסיד
תמה שאין לו אותה הרגשה וההתלהבות. למחרת סח את צערו לפני הרבי ושאלו, מפני מה לא זכה הוא לראות
אותה הארה, שהשיג חבירו המתנגד? השיב לו הרבי: לא הרי חסיד כהרי מתנגד. המתנגד צריך לראות, החסיד חייב להאמין!...


'וירא ישראל את היד הגדולה אשר עשה ה' במצרים ויראו העם את ה' ויאמינו בה' ובמשה עבדו,
סיפר הרה"ק רבי אהרון מקארלין זי"ע בשם מחותנו
הרה"ק מרוז'ין זי"ע את הסיפור המופלא הבא: שני אנשים היו דרים בשני כפרים הסמוכים זה לזה. אחד מהם היה מאמין בצדיקים, ואשתו לא היתה מאמינה,
והשני – להפך: הוא לא האמין, אבל אשתו היתה מאמינה. פעם אחת נפל הכפרי המאמין בחולי קשה, ועסק ברופאים ורפואות וללא הועיל. התחיל לבקש שיסעו
בעבורו לאחד מצדיקי הדור, שיתפלל עליו. ואשתו, אף שלא היתה מאמינה, אך כדי לעשות רצון בעלה שכרה עגלה ונסעה להרה"ק מרוז'ין זי"ע. נסיעתה היתה
דרך הכפר השני, שישב שם הבלתי מאמין. בבואה לאותו כפר, מצאה שגם הכפרי ההוא נתון עכשיו בצרה, כי הגיע זמן הפירעון דמי החכירה של בית המזיגה
להאדון, והאדון דוחק מאוד, והוא אין לו אפילו פרוטה. כאשר ראתה אשת אותו הכפרי, שהיתה מאמינה בצדיקים, שחברתה נוסעת לרוז'ין החליטה לנסוע יחד
עמה. בבואה לרוז'ין, כתב הגבאי הממונה על כתיבת ה"פתקאות" (קוויטלאך), לכל אחת מהן "פתקא" מיוחדת עם המבוקש שלה. אבל קרה המקרה, שבטעות
החליפו הנשים את פתקאותיהן, וכל אחת הגישה לצדיק את הפתקא של חברתה: אשת החולה מסרה לצדיק הפתקא על תשלומי דמי החכירה, והצדיק השיב לה:
ה' יושיעך"! והאשה השניה, שבקשתה היתה בענין החכירה, הגישה הפתקא על הבעל החולה, והצדיק השיב לה, שישימו לו כוסות רוח ועלוקות מוצצות דם
לרפואתו... (רפואה זו, היו נוהגים בשנים קדמוניות להרבה אנשים חולים). האשה השניה, שהיתה מאמינה מאוד בצדיקים, האמינה לתומה באמונה חזקה שבודאי
תשובת הצדיק היא על בקשתה, והשם יתברך ישלח לה עזרתו מקודש על ידי כוסות רוח ועלוקות. בבואה לביתה, שאל אותה בעלה: "מה ענה לך הרבי"? השיבה, שהרבי נתן לה סגולה להעמיד כוסות רוח. התפלא האיש מאוד על סגולה מוזרה כזאת, ואף שלא היה מאמין, בכל זאת אמר: הלא דבר הוא. ויהי כאשר קרב היום
האחרון לפרעון החוב להאדון, ובידו אין מאומה, אמר: אנסה נא את עצת הרבי. עלה על מיטתו, ונתן על גופו הרבה כוסות רוח ועלוקות מוצצות דם, שפצעוהו
עד זוב דם. והנה בא אחד משומרי "החצר" של האדון בהתראה חמורה, שיביא היום את התשלומין, ואם לאו יגרשוהו תיכף מן הכפר. והשוטר חזר להאדון, וסיפר
שמצא את היהודי מוטל במטה ומתבוסס בדמו. האדון לא רצה להאמין, שהרי ביום אתמול ראוהו כמה אנשים שהוא בריא ושלם, ויתן צו להביא אליו את היהודי
כשהוא מוטל על מיטתו. תיכף הלכו עבדיו להיהודי, ונשאוהו על המיטה אל "החצר". כשראתה אשת האדון, שהוא מתגולל בדם ובפצעים, נכמרו רחמיה עליו,
והתחילה לספוק בכפיה לאות צער, ושאלה אותו: הגד נא מה לך, מה זה קרה לך? התנוצץ רעיון במוחו של היהודי, ויען ויאמר: אתמול נסעתי העירה לחפש איזו
עצה ותחבולה להשיג את הכסף לתשלומי דמי החכירה, ואחרי רוב עמל ויגיעה עלה בידי לקבץ את הסכום על ידי הלוואות ממכירי, וחפצתי לנסוע הביתה, אבל
כיון שכבר פנה היום לא מצאתי שום עגלה הנוסעת לכפר שלנו, והוכרחתי ללכת ברגל, באישון לילה ואפלה. בדרך פגשוני גזלנים ושודדים, ושדדו את כל כספי
שהיה אצלי, ואותי הכו מכות נמרצות, ובחמלת ה' עלי נשארתי בחיים, כל עוד נשמתי בי. נענתה אשת האדון ואמרה לבעלה: אם כן הרי אנחנו היינו הגורמים
למכותיו, ועלינו מוטל אפוא לרפואתו ולהבריאו. ותפן אל היהודי ותאמר: דמי החכירה שאתה חייב לנו בודאי נמחול לך, אבל מסתמא הרי נעשית גם בעל חוב
גדול כשלוית כסף ממכיריך לצורך התשלום, ולכן אף זאת נעשה לך, שניתן לך את בית המזיגה לשלוש שנים בחינם!! הסכים גם האדון לכך, ונתנו לו בחינם את
בית המזיגה לשלוש שנים!... ואמר על כך הרה"ק מקארלין זי"ע כשמחותני, הצדיק מרוז'ין זי"ע, סיים לספר לי את המעשה, אמר לי: "יאמין לי מחותני, כי בשעה
שעמדה לפני האשה לבקש בענין החכירה, לא היתה לי שום עצה להמשיך לה ישועה על זה, רק מגודל אמונתה המשיכה היא ישועה מן השמים"!...


ויאמר אם שמוע תשמע לקול ה' אלוקיך והישר בעניו תעשה וכו' כל המחלה אשר שמתי במצרים לא אשים עליך כי אני ה' רופאך
מסופר כי חסיד אחד הסיח את צערו לפני הרה"ק רבי מרדכי מנשכיז זי"ע: חולה מסוכן הוא ולבקש עצה למחלתו האנושה בא. השיבו הרבי: תיסע אל הפרופסור
מאניפולי, אצלו בטוח תמצא מזור ותרופה למחלתך! שמע החסיד בקול הרבי ומיד שכר סוס ועגלה ומיהר להגיע לאניפולי. כשהחסיד מגיע לאניפולי צחקו לו
תושבי המקום, היכן יש באניפולי פרופסור? אניפולי עיירה קטנה היא שגם רופא אין בה... שאלם החסיד ומה אתם עצמכם עושים בפגוע בכם מחלה? אין לנו אלא
להתפלל לאבינו שבשמים! ענו לו תושבי המקום. מאוכזב ומלא מרירות חזר החסיד לרבו וסיפר לו על ששמע בקולו ונסע לאניפולי למצוא את הפרופסור הגדול,
אך מה גדלה תדהמתו כשנוכח לדעת שגם רופא פשוט אין שם? וכמה גדולה היתה בושתו כשתושבי המקום לעגו לו כשבא לחפש את הפרופסור מאניפולי... שאלו
הרבי: השאלת את היהודים שמה, מה הם עושים במקרה של מחלה? ודאי! – ענה החסיד, הם אמרו לי שבדלית ברירה נותנים את בטחונם בה'. שוטה! - אמר לו
הרבי, אל הפרופסור הזה שלחתיך, "כי אני ה' רופאיך"...

 

[א ווסע ייד]

תורה פרשת בשלח

ויבוא בין מחנה מצרים ובין מחנה ישראל ויהי הענן והחושך ויאר את הלילה ולא קרב זה אל זה כל הלילהמאי דכתיב ולא קרב זה אל זה כל הלילה? ביקשו מלאכי השרת לומר שירה, אמר הקב"ה: מעשה ידי טובעין בים ואתם אומרים שירה? הפירוש המקובל
של "מעשי ידי טובעים בים" הוא, כי הכוונה על המצרים, ומרחמנות עליהם לא ניתן למלאכי השרת לומר שירה. ומקשים על כך: אם זכו שיחוסו עליהם, למה
באמת טבעו? אלא מסביר הרה"ק רבי העשיל מקראקא בעל החנוכת התורה זי"ע את המאמר הנ"ל באופן אחר לגמרי! ומסביר: על הפסוק "ויצא מלאך ה' ויכה
במחנה אשור" אומרים חז"ל "במה היכם? ר' יצחק נפחא אמר אזניים גילה להם ושמעו שירה מפי חיות ומתו". וכן הדבר גם כאן:
בשעה שהמצרים רדפו אחרי בני ישראל להורגם ולכלותם, ביקשו מלאכי השרת לומר שירה, כלומר להמיתם על ידי שירה, כאותה מיתה שמצינו בחיל סנחריב.
על כן באה התשובה: "מעשי ידי טובעים בים", ילדי ישראל טובעים ביד של גזירות "כל הבן הילוד היאורה תשליכהו וכו'" המצרים הרגו את בני בכל מיני מיתות
אכזריות ואתם אומרים להרוג אותם על ידי שירה, לדונם במיתה קלה כבזו? לא יהיה כדבר הזה. במידה כנגד מידה צריכים לפרוע להם!...


ויקח משה את עצמות יוסף כי השבע השביע את בני ישראל פקוד יפקוד אלוקים אתכם ועליתם את עצמותי מזה איתכם
להודיע חכמתו וחסידותו של משה, שכל ישראל עוסקין בביזה ומשה עוסק במצוות עצמות יוסף. עליו הכתוב אומר "חכם לב יקח מצוות"
שאל הגה"ק החיד"א זי"ע בספרו חומת אנך ויש להבין: חסידות ניחא, אבל מה חכמה יש כאן? ואפשר לומר דהנה בגמרא נאמר: משה זכה בעצמות
יוסף, שנאמר ויקח משה את עצמות יוסף ואין בישראל גדול ממנו. ולכאורה, איך הראה משה רבינו, העניו מכל אדם, שמחזיק עצמו לגדול? אלא לומר לך שלגבי קיום מצוה אין מקום לענוה, וזו חכמת החסידות!...

 

[המגיד מקוזניץ]

דברי תורה פרשת בשלח

"אומרת המכילתא: לא בשעה זו בלבד ילחם לכם, אלא לעולם ילחם כנגדן של אויביכם.
מבאר ה"משך חכמה" מכילתא זו, שכעת באו בנ"י בטענה ובתשובה ניצחת לד' "למה הוציא אותנו ממצרים?!" ועל זה צריך ד' מן הדין ללחום בעדם ולגאלם, אבל במקרה שלא תהיה להם טענה כזו נגד ד', לכאורה לא ילחם בעדם ויגאלם, בגלל דבר זה בא ד' ואמר אף שבשעה שלא יהיה לכם שום טענה עלי (כמו בימי סיסרא וכו'), גם אז אלחם באויבכם, וזה שאמר הכתוב "ד' ילחם לכם" גם בשעה שאתם תחרישון – שלא תהיה לכם שום תביעה על ד' ילחם לכם ואתם תחרישון"


כתוב בקריעת ים סוף, פעם אחת "ויבאו בני ישראל התוך הים ביבשה" ואחר כך נאמר בסדר הפוך "ובני ישראל הלכו ביבשה בתוך הים".כתוב על זה בסה"ק, שהרמז כאן הינו שכאשר אדם נמצא במצוקה קשה "בתוך הים" עליו לזכור שישועת השם כהרף עין, כדי שיוכל כך לשוב ל"יבשה", כי זה מה שיכול לתת לו את הכוח ליציאה הזו.מהצד השני, אדם שבטוח שהוא עומד חזק עם שתי רגליו על היבשה, ונדמה לו שכוחו ועוצם ידו עזה לו את זה ושהכל תלוי בו עליו לזכור תמיד שהגלגל יכול להתהפך והוא יוכל למצוא את עצמו "בתוך הים", חס וחלילה.כל חייו של אדם הוא חייב לשמור על נקודות אלו של תקווה ואמונה מצד אחד, וצניעות והכרה בגבולות כוחותיו, וחוסר גאווה מצד שני.


"מה תצעק אלי דבר אל בני ישראל"
מסופר על הרבי מקוצק זצ"ל, שפעם בא אליו ר' יעקב דוד, שהיה מתלמידי הרה"ק ר' שלמה ליב מלינטשנא. אמר לו הרבי מקוצק לר' יעקב דוד: "אני מאד אוהב את רבך, ר' שלמה ליב, אבל מה הוא צועק תמיד לקב"ה שיביא את המשיח. ולמה אינו צועק לישראל, שיחזרו בתשובה? הלא זהו מה שאמר הקב"ה למשה רבנו.מה תצעק אלי.דבר אל בני ישראל.

 

[פטרשקע]

תורה וסיפורים לפרשת בשלח

רק שבתו יתן ורפא ירפא
בגמרא הנכנס לבקר את החולה אומר, "שבת היא מלזעוק

ורפואה קרובה לבוא", ורבי מאיר אומר "יכולה היא שתרחם". ומסביר

רש"י: "שבת היא מלזעוק" – צריך להרחיב דעתם בתנחומים שלא יצטערו,

ולכן אסור לזעוק בשבת, אבל מפטירים: שבודאי "ורפואה קרובה לבוא".

ורבי מאיר אומר "יכולה היא השבת שתרחם" אם תכבדוה מלהצטער

בה. יוצא לנו א"כ ששבת מסוגלת לרפואה. ואמר על כך הרה"ק ה'שר

שלום מבעלזא זי"ע רמז לכך ניתן מהפסוק (שמות יט. יט) "משה ידבר

והאלקים יעננו בקול", דתיבת "משה" ר"ת: שבת היא מלזעוק, שאם לא

יזעוק בשבת על רפואת החולה או אז יזכה שהשי"ת יעננו ב"קול" דהיינו

ורפואה קרובה לבוא…


אם לא ימצא הגנב ונקרב בעל הבית וכו'
מסופר על הגה"ק רבי מרדכי בנעט זי"ע שפעם נקרא לשמש כסנדק

בברית מילה, ואחרי הברית בא אליו אבי הבן והתלונן שהיה כעת בביתו ששם

הוא גר בשכירות, והנה הוא רואה שנגנב ממנו ה"פמוטים מכסף" שרצה

להשתמש בהם כעת בסעודת הברית. והמשכיר בעל הבית של אותה דירה גם

היה שם בברית, וכששמע על המקרה מהשוכר שלו, ניגש אל הגה"ק רבי מרדכי

בנעט זי"ע ואמר לו ספק ברצינות ספק בבדיחותא: הלא בודאי ראיתם היום על

הברית את אליהו הנביא, א"כ תשאלו אותו מי הוא הגנב… הרכין הגאון הנ"ל

את ראשו על ידיו כמה רגעים ואמר: הנה שאלתי אותו והראה על הבעל הבית,

כי כתיב "אם לא ימצא הגנב ונקרב" ראשית תיבות "אליהו". וכתוב אחריו

"בעל הבית", היינו שאליהו אומר שהבעל הבית הוא הגנב!… ואכן בדקו וחקרו

ונמצא שאכן הבעל הבית הלך בשעת הברית כשהשוכר מל את בנו ונכנס

לביתו וגנב משם את הפמוטים, ונתקיים בו הכתוב "בור כרה ויחפרהו וכו'"…


ונשיא בעמך לא תאור
מעשה בצעיר אחד שבא אל הגה"ק בעל

ה"ברוך טעם" זי"ע לקבל ממנו "היתר הוראה". מצאו מופלג בתורה ובקי

בד' חלקי שולחן ערוך. נתן לו "סמיכה", והוסיף ואמר לו, כשתתמנה לרב

עליך יהיה ללמוד את החלק החמישי של השולחן ערוך. תמה הצעיר: איזה

חלק חמישי, הלא ישנם רק ד' חלקים לשולחן ערוך? כן – השיב לו הרב, -

בשביל רבנים יש עוד חלק חמישי, והוא כיצד להתהלך עם בני אדם…

לאחרי זמן בא אצלו הצעיר, שבינתיים נתמנה רב בעיירה, שאל אותו

בעל ה"ברוך טעם": ההספקת כבר ללמוד את החלק החמישי של השולחן

ערוך? – עכשיו – השיב לו ההוא – אני כבר בקי גם בחלק השישי…. כיצד

לנהוג עם פראי אדם….

 

[אהובה 101]

יישר כוח על הוורטים!

נפלא ומחזק!
שבת שלום ומבורך.