וורדים

[מיכל 1]

וורדים

קוטפת לך אהבה של טפשים מחביאה מתחת מסכים כהים כי בני אלמוות הם בהיוולדם היית כל כך רוצה להיות כמותם - כוורדים שחיים - ומיד מתים כתהום פעורה - כציפור בשחקים ולמעלה מבעד ענן במשכן האלים יושבת הנסיכה - מכוסה בפרחים - קוטפת אהבות - בוכה על אכזבות הולכת בעקבות הגורלות מחפשת את צילך - הענוג בפשטותו נוטשת כאב טהור על מזבחו - ועכשיו רוקדת שוב על במות שבורות וריחם הבשום של וורדים בשדות מכינה חיוכך לאיש מאוהב מכסה עצבונך עד ליום המחר -

 

[** רוזבד]

יפה

שיר יפה כתוב בהרבה כישרון

 

[saharur]

פרחים-שיר ישן

עד קץ הזמן, עד קץ העולם, אקטוף בשבילך , את פרחי המחר. פרחים, שיבלו בקיץ, כמו העולם, שעומד בפני שואה נוראה. ורק וורד אחד ישאר למזכרת, חזיון פנייך, לפני החורבן.