אז הנה משהו שכבר כתבתי,תודה לארכיון
ואם בא לך להגיב (אז כמו שזהבה בן אומרת): בכיף
אם חפצה נפשכם בסרט אימה מעורר ויברציות וצנחו עפעפייכם על הקישקושון הדבילי "יום אהבה קטלני" שימרו נפשותיכם!!! שלא כמו העטיפה האדמדמה, המעוטרת במספר בחורינות מצועצעות, כשדיוויד ברואנז ("אינג´ל") מבצבץ לו אי שם ביניהן, הסרט עצמו נופל בחלק הבסיסי ביותר של סרט אימה, שהוא לא אחר מאשר: המניע!!! כן...כן, סרטים קמו ונפלו על הפרט המשמעותי הזה שהקנה לסרט זה או אחר את אמינותו (עד כמה שאפשר, בכל זאת, סרט אימה...), או את חוסר אמינותו המשווע, אם בזאת עסקינן, וכן, בזאת אכן עסקינן. למי שלא ראה (ומומלץ באמת להימנע) לא יתקפו אותי רגשות אשם בנבכי הלילה, שאתעורר כשזיעה קרה מכסה את מצחי, אדרבא, במקרה הזה אתעלם מהסממן (הבאמת חשוב!) המסגיר פרטי עלילה משמעותיים הקרוי - ספויילר! תגידו לי אתם, איך אפשר לראות סרט אימה המתבסס על חננה מהתיכון שכמה בנות סירבו להצעה שלו לרקוד איתן, קצת צחקו עליו והכל (בתכל´ס גם כמה בנים התעללו בו, אך הם בטח שומרים אותם לסרט ההמשך...), אבל לרצוח אותן בגלל זה, ועוד אחרי איזה 15 שנה?! הרשו לי להשתמש בפאנץ´ ליין מתוך נאומו של ג´ון קייג´: "פליז..." מה גם שסצינות האימה עצמן כל כך ארוכות עד שזה כבר ממש עולה על העצבים - שעה, שעה היא הולכת בדירה עד שהרוצח צץ מאיזשהו מקום עם הדם שנוזל לו מהאף (לא שהבנתי איך התהליך הפיזיולוגי המופלא הזה מתרחש בדיוק כשהוא מסיים לבצע את זממו), עד כדי כך שבסצינות האחרונות הספקתי להרדם והתעוררתי בדיוק כשהוא קפץ על המעצבנת עם החזה הגדול (בעצם, זה סרט אימה גרוע, כולן שם היו מעצבנות עם חזה גדול...). ומשהו אחרון, אילו רגשות אני אמור לחוש כלפי הדמויות: אני אמור להרגיש סמפטיה לרוצח שהתעללו בו בגיל הטיפש עשרה, אך מצד שני הוא מחליט לרצוח, מעשה פחות מקובל במחוזותינו, או שמא אני אמור להזדהות עם הבחורינות ש(כמו תמיד) הן הקורבן, ולהתעלם מהעובדה שבתיכון הן התנהגו לבנים מקובלים פחות, בצורה מגעילה, דוחה ומעוררת סלידה?! שורה תחתונה: נראה לי שהבהרתי את הנקודה, לא?!
