וואלה-ט'

[backtoblack]

וואלה-ט'

אני מנסה משתדלת נלחמת יותר נכון לוחמת. זה מתיש... זה מתיש שכשאני אומרת לאנשים שאני שמנה זה כבר "עובדה" ולא דעה. שאנשים לא מכחישים. ומה ביקשתי? לא שואפת לרזון חולני לא שואפת למידה פיצפונת לא שואפת לתת משקל ומספרים לא הגיוניים סה"כ לחזור למשקל תקין, באמת שזה הכל. אבל למה שיגיע לי? מי אני בכלל? אני כלומניקית אפס גדול לא מסוגלת לעבור יום אחד בלי לדחוף לעצמי ג'אנק כל היום יום אחד. אז איך אפשר לדבר על דיאטה של שנה+? אם פאקינג יום אחד. צריכה להתעורר, אנשים מעירים, צובטים, דואגים שאגיע למשקל חולני ואז אוכל למות מזה. ואני? מתה כבר עכשיו.

 

[קולדון]

החלמה היא תהליך.

ולא תמיד רואים את התוצאות מיידית. בנוסף למלחמה שלך ולמאמצים... אסור לך לרדת על עצמך ככה. אל תכתבי "כלומניקית" ו"אפס" אלו מילים קשות והן לא תורמות לך. מה שכן הן עושות... זה לעודד את המעגל ההרסני שאת נמצאת בו. את צריכה לשבור את המגע איכשהו. אם קשה עדיין במעשים, אז כרגע בתגובה למעשים. במקום להגיב כצפוי בירידה עצמית, תשני, תפרגני, ותתני לעצמך תקווה אפילו אם היו בולמוסים או לא עמדת בתפריט. אני לא יודעת אם את בטיפול מקצועי או לא. מקווה שכן... נראה שהדרכה מקצועית נפשית הייתה מאוד מקדמת אותך..

 

[backtoblack]

היי

יצאתי מתקופת הבולמוסים שהייתה לי במשך כמה שנים קשות. עכשיו אני רק אוכלת נורא לא בריא ונורא משמין ולכן מגיעה למשקלים עודפים. ואני בטיפולים מקצועיים כבר מגיל 10 ואני מחליפה כל הזמן מטפלים ואף אחת בסופו של דבר לא עוזר

 

[backtoblack]

אוף

רבתי עכשיו עם אמא שלי. היא יודעת שכחלק מתהליך ההחלמה אני מחוייבת ע"י המטפלת שלי והדיאטנית שלי לשחרר בכל מה שקשור לאוכל, כלומר לאכול עד שובע ומה שבא לי גם אם המחיר הוא עליה במשקל (רק ככה אין בולמוסים). וזה באמת עובד, כבר הרבה חודשים שאין לי. אבל הבעיה היא שבגלל שההפרעה עוד טיפה בתוכי כל דבר קטן שקשור לאוכל, משקל, דיאטות וכו' מקפיץ אצלי טריגר. אז אני קונה ממתקים הבייתה (כי שוב, זה מה שגורם לי לא להתבלמס עד כאב) ואוכלת במידה, והיום היא סידרה את המדפים וראתה אותם והתחילה לסדר אותם "יפה" לפי גדלים והעירה "דניאל פותחת חנות ממתקים". מבחינתה זה סתם היה בצחוק ואני ישר הגבתי בכעס וצעקתי "רדי ממני כבר!!!" ואז היו חילופי צעקות והיא התעצבנה והלכה לחדר לדיכאון שלה. ואני אוכלת את עצמי. היא יודעת שהדבר גורם לי טריגר ותגובות לא אציונליות אבל עדיין נפגעת עד עמקי נשמתה כמו פולניה אמיתית.

 

[פרפר בתוך אגרוף]

בתוך המחלה הזו

 

[פרפר בתוך אגרוף]

(נשלח פתאום)

אנחנו סובלים הרבה, וגם הסובבים אותנו. אני מניחה שלא תמיד אמא זוכרת את כל מה שאת כותבת כאן, מרוב העומס, מרוב הדאגה. ואני בטוחה שלא תמיד היא יודעת לדבר על מה שהיא פוחדת ממנו ולכן זה יוצא בהערות כאלו. זה קורה הרבה או שרב הזמן אתן בסדר? אם כן, נראה לי שכשיעבור זעם שווה לדבר איתה ולהזכיר לה את הדברים...

 

[backtoblack]

איזה יום מסריח!!!

ועכשיו אני רואה את מרינה מקסימיליאן בלומין שנחשבת "plus size" אלוהים! הייתי נראת כמוהה עד לפני כמה שנים והיא נראת מדהים!!! לא מבינה למה מתייחסים אליה כאישה גדולה. הלוואי שהייתי נראת כמוהה, כבר לא מדברת על דוגמניות רזות יותר... אוףףףףףףףףףףףףףףףף

 

[backtoblack]

ט'

מלאאאאאאאאאאאאאאאאאא אוכל. cant stop הלוואי שהייתה לי היכולת להקיא כך לפחות הייתי רזה

 

[No longer]

כך היית חולה. הרבה הרבה יותר חולה.

אני מאחלת לך שתצליחי לקוות לבריאות ואיזון גדולים יותר משאת יכולה לאחל לעצמך כרגע. שום קיצוניות היא לא טובה.

 

[backtoblack]

גם השמנת יתר לא

אם הייתי קוראת הודעות קודמות בשרשור כתבתי שאני רוצה לחזור למשקל תקין אפילו במעלה ה-BMI.

 

[backtoblack]

יצא תוקפני מצטערת

 

[Kalphana Vera]

השמנת יתר היא לא מחלה. (ט)

היא תוצאה. אני לא מכירה אותך, לא יודעת כמה את שוקלת. יכול להיות שעובדתית את צריכה לרדת במשקל, זה לא משנה. זה לא משנה אם את בעודף משקל או בתת משקל, המצב משתנה ברגע שאת מתחילה להקיא (או לצום, לצורך העניין). אחותי הקטנה ירדה מספר לא קטן של קילוגרמים באמצעות דיאטנית ותפריט מאוזן. במהלך החיים שלי ירדתי גם אני לא מעט קילוגרמים, באמצעות צומות, הקאות, משלשלים וכל אמצעי שהיה ברשותי. את רואה את ההבדל? אם את צריכה לרדת במשקל (לא אם את חושבת שאת צריכה, אם ה-BMI שלך וחוות דעת רפואית חושבות שאת צריכה) קחי את עצמך לדיאטנית, רצוי אחת שמתמחה בהפרעות אכילה, ספרי לה על הרקע שלך והקושי שלך ותעשי תהליך בריא. בהצלחה.

 

[ג ר נ י ו ם]

והסתייגות או דגש בעצם -

"צריכה לרדת במשקל" הוא כמובן משפט עם פוטנציאל נפיץ כאן. גם השמנת יתר. לא הייתי ממליצה להתייחס לעצמך (אני מתכוונת אליייך, בק-טו-בק) ככה לפני שאשת מקצוע שמומחית לה"א (חשוב!) קבעה את הדברים האלה. וגם כאן, רק כזאת שאת באמת סומכת עליה (כי זה לא שאין אנשי מקצוע מטומטמים).

 

[backtoblack]

יש כזו

והרבה רופאים קבעו זאת עליי

 

[No longer]

זו בדיוק הנקודה שלי.

(וכן קראתי את הכל, אז אולי..אל?) השמנת יתר היא קיצוניות אחת. להפוך השמנת יתר לבולימיה היא קיצונית מקום אחר. וזה מה שאמרתי, זה לא בריא לשום כיוון. אם אובייקטיבית את צריכה לרדת במשקל, להוסיף עוד חולי לא יפתור את העניין.

 

[backtoblack]

מממ

אולי זה לא נחשב להוסיף עוד חולי אלא להחליף חולי בחולי?

 

[אלומת האור]

מה את מנסה לשמוע? שאם תפסיקי להיות אכלנית

כפייתית ותתחילי להקיא אז תרזי? את שוקלת (תרתי משמע) להחליף את החולי הזה בחולי ההוא? "לצערי" ואולי לשמחתי זה לא עובד ככה. בלי לעשות אאוטינג לאף אחד, יש לי מלא חברות בולמיות מאוד מאוד שמנות וגם ידיד בולמי שהוא שמן ברמות שאפילו ניתוח לקיצור קיבה לא עזר לו. והם בולמים. תאמיני לי, את לא רוצה להיות בסבל הזה. הקאות ממש לא מרזות, והבולמוסים של 'לפני' פשוט מזעזעים. את תשנאי את עצמך שהתחלת עם זה בכלל. גם אני סובלת מעודף משקל, כזה שמזכה אוטומטית בניתוח לקיצור קיבה (לא משנה שמבחינה פסיכיאטרית נפסלתי, גם ככה לא רציתי). אני זוכרת שכשסיפרתי באשפוז לאחת הבנות מה אני אוכלת כשיש לי בולמוס (אני לא בולמית ולא מקיאה, כן?) היא שאלה אותי בטמטום / טפשות / חוסר טקט משווע "נו, אז למה את לא מקיאה???????" את מבינה כמה זה הזוי??? תעשי לעצמך טובה ואל תיכנסי למעגל החולני הזה מראש ותוך בחירה!! שימי לב שכעת יש לך בחירה. כשתיכנסי לזה ותשנאי את החיים האלה ותרצי להפסיק, כבר תהיי כל כך מכורה למחזוריות הזאת, שיהיה לך קשה, קשה מאוד, לצאת ממנה, שלא לדבר על הנזקים הגופניים ועל החיים הכפולים שתחיי. זה עדיין נשמע לך *להחליף* חולי בחולי? לא נראה לי. אף אחד לא מבטיח לך שבאמת תרזי, ורוב הסיכויים שאת לא.

 

[clastic]

יש בכלל דבר כזה

"להחליף חולי בחולי"? אם מישהי הייתה למשל בולימית תקופה ארוכה. ואחרי כמה זמן "התפקחה דעתה" והחליטה לעסוק באנורקסיה פול-טיים. אז היא החליפה חולי בחולי? לא, היא עשתה חולי X חולי = חולי² כל ההפרעות גובלות בכל ההפרעות. ז"א - יש באכלנות כפייתית הרבה סימפטומים מהבולימיה. יש בבולימיה הרבה סימפטומים מהאנורקסיה. וכן - יש באנורקסיה הרבה סימפטומים של אכלנות כפייתית. יש באכלנות כפייתית, בולימיה ובאנורקסיה את כל הסימפטומים של כאב לב, דיכאון, שנאה עצמית וגיהנום כללי. ע"י "החלפה" (שכבר אמרנו, היא לא החלפה אלא העלאה בריבוע) של החולי, את לא נפטרת מהמחלה הקודמת. רק מקמבנת לעצמך עוד אחת, בשילוב הנגזרות האיומות של שתיהן. שתיים במחיר אחד. לא - שתיים במחיר החיים שלך.

 

[backtoblack]

תודה לך, עזרת לי מאוד

 

[backtoblack]

אוקי הצילו