סוציולוגית משוגעת
New member
וואו.
אממ... לא תיארתי לעצמי שיש פורום כזה, לא יודעת למה, אף פעם לא חשבתי שיש עוד בנות שיש להן צביטה בלב כשהן מדברות עם חברות שאומרות ש"אמא קנתה לי... הכינה לי... אני מתייעצת עם אמא..." אין לי מושג כל כך מה להגיד... אני אציג את עצמי קצת זה נראה לי רעיון מוצלח למדיי. את שמי אני אשמור במערכת, לפחות בינתיים. אני בת 22, סטודנטית+עובדת. יש לי אח ואחות גדולים ממני ואמא שלי נפטרה מסרטן לפני 5 שנים. היא הייתה חולה כמעט שנה, אולי יותר, את תקופת המחלה שלה אני מזמן מחקתי מזכרוני, ואת מה שעוד לא אני עדיין מנסה למחוק. אישה מופלאה, (ברור שאני אובייקטיבית...) שאני מתגעגעת אליה כל כך.... כשסיימתי תיכון לא הלכתי לטקס כי לא רציתי, לא היה מי שיבוא. כשסיימתי טירונות החזקתי את עצמי, ידעתי שהיא רואה אותי מלמעלה כשסיימתי קורס ת"ש הזלתי דמעה, ידעתי שהיא מתגאה בי ושהיא יודעת שאני אצליח. אבל... ארבע וחצי שנים אחרי, בטיול בדרום אמריקה, באמצע הר עם הנוף הכי יפה בעולם, מול הרים בשלל צבעים נשברתי. ובכיתי... אלוהים יודע שבכיתי כמו ילדה בת 16 שלקחו לה את אמא ולא נתנו לה להגיד לה ביי. והנה אני פה, עוד חצי שנה אחרי, קוראת הודעות שאני כל כך מזדהה איתן, כל כך מבינה לליבן וחצי דמעה כבר זולגת על הלחי. תהיו חזקות, אמא תמיד רואה מלמעלה. תודה.
אממ... לא תיארתי לעצמי שיש פורום כזה, לא יודעת למה, אף פעם לא חשבתי שיש עוד בנות שיש להן צביטה בלב כשהן מדברות עם חברות שאומרות ש"אמא קנתה לי... הכינה לי... אני מתייעצת עם אמא..." אין לי מושג כל כך מה להגיד... אני אציג את עצמי קצת זה נראה לי רעיון מוצלח למדיי. את שמי אני אשמור במערכת, לפחות בינתיים. אני בת 22, סטודנטית+עובדת. יש לי אח ואחות גדולים ממני ואמא שלי נפטרה מסרטן לפני 5 שנים. היא הייתה חולה כמעט שנה, אולי יותר, את תקופת המחלה שלה אני מזמן מחקתי מזכרוני, ואת מה שעוד לא אני עדיין מנסה למחוק. אישה מופלאה, (ברור שאני אובייקטיבית...) שאני מתגעגעת אליה כל כך.... כשסיימתי תיכון לא הלכתי לטקס כי לא רציתי, לא היה מי שיבוא. כשסיימתי טירונות החזקתי את עצמי, ידעתי שהיא רואה אותי מלמעלה כשסיימתי קורס ת"ש הזלתי דמעה, ידעתי שהיא מתגאה בי ושהיא יודעת שאני אצליח. אבל... ארבע וחצי שנים אחרי, בטיול בדרום אמריקה, באמצע הר עם הנוף הכי יפה בעולם, מול הרים בשלל צבעים נשברתי. ובכיתי... אלוהים יודע שבכיתי כמו ילדה בת 16 שלקחו לה את אמא ולא נתנו לה להגיד לה ביי. והנה אני פה, עוד חצי שנה אחרי, קוראת הודעות שאני כל כך מזדהה איתן, כל כך מבינה לליבן וחצי דמעה כבר זולגת על הלחי. תהיו חזקות, אמא תמיד רואה מלמעלה. תודה.