וואו..

[זאת רק אני1]

וואו..

אמרתי לאמא שלי עכשיו שתזכיר לי שיש לי מחר שיעור נהיגה בסביבות 12 ואז היא שאלה אותי: הוא בא לאסוף אותך מבית ספר או מהצומת ואמרתי לה שאני לא זוכרת מה קבעתי איתו ושאני אבדוק ואז ירד לי האסימון.. היום היה יום הלימודים האחרון שלי.. ואוו... זהו.. נגמר.. אין יותר שיעורי מתמטיקה, כימיה, אזרחות או תנ"ך.. הכל נגמר... נשארו רק המתכונות והבגרויות שנבוא לעשות אותן ונלך.. זהו.. כמה הזוי.. עכשיו שאני חושבת על זה, טוב שלא זכרתי שזה יום הלימודים האחרון כי אחרת הייתי חושבת "אוי, זאת הפעם האחרונה שנשב כאן ביחד.." "אוי.. לא נשב יותר בספריה.." וכאלה ועדיף בלעדיהם (בלעדם ? ). זה לא נקלט לי. אני לא מצליחה לעכל את זה..

 

[QuEeN oF mE]

כן איזה עצוב.:|

בעקרון אצלנו היום לימודים האחרון היה כבר לפני פסח... אבל אל דאגה אני בערך כל יום הייתי בבצפר..שיעורי השלמה\מגנים..עניינים.. בכל אופן..האמת שאני מתחילה לקלוט את זה עכשיו כי גם כשאני באה לבצפר כבר יש ממש קצת אנשים מי"ב..אבל ממש ממש קצת..וזה עצוב כזה. היום נכנסתי לבצפר ופשוט הרגשתי כאילו סיימתי מזמן ונחתתי עליהם פתאום..חח היה מוזר. אוף זה עצוב נו. וביום שישי יש לנו מסיבת בוקר\רונדו וזה.. ומצד אחד ממש בא לי לסיים כבר כי אני משתגעת מלימודים..אבל מצד שני כ"כ לא..כי מה צבא עכשיו??? ארר.. אוף אני צריכה ללמוד אני לא לומדת..:| הלכתי

 

[עמיתוש]

עצוב?

נשמע לי אלוהי. נו מור בגרויות, נו מור חומר. נו, אני בטח אבין את ההרגשה בי"ב

.

 

[לה לה לה לה]

זה עצוב ממש, כשתגדל תבין..../images/Emo8.gif

 

[תל-אביבית]

את לא מבינה.

זה הכי מוזר בעולם. אפילו לי. שאני כבר בצבא ואני בשלב לגמרי אחר בחיים. לפני איזה שבועיים התחלתי לדבר עם מישו באוטובוס, סתם אדם זקן ונחמד שהתחיל לספר לי את קורות חייו. לא זוכרת איך התחלנו לדבר בכלל. הקיצר, הוא שאל אותי באיזהשהוא שלב: "רגע, אז בת כמה את?" "17. אאא, לא לא", חייכתי חיוך מבוייש, "18. אאא, זאת אומרת", כבר התחלתי ממש לצחוק, "ממש בקרוב 19". אני בעצמי לא קולטת כמה זמן עבר. כי כל-כך הרבה קרה ביחסית מעט זמן שכנראה שכחתי את תחושת הזמן באמת. אני זוכרת את עצמי, איזו תחושה מוזרה היתה לי כשסיימתי לבוא לביה"ס. זה היה די מדכא. אני דווקא כן זוכרת את עצמי יושבת עם חברות באמצע השיעור, מסתכלות סביב על כולם ומתחלששות: "תחשבי על זה, שעוד מעט כבר לא יהיה לנו את זה..." והנה, עכשיו כבר אין. את לא מצליחה לעכל את זה? תתפלאי, שאפילו אני לא. לא עלייך, ולא על עצמי. נו, מי יהיה הגאון שימציא מכונת זמן כבר??? לפעמים הייתי כל-כך רוצה לחזור לאחור. רק לקצת. רק לרגע.

 

[QuEeN oF mE]

יווו כמעט גרמת לי לבכות..חח

אוףף זה עצוב..גם אני כל הזמן אומרת לעצמי..שזה השיעור מתמטיקה האחרון וזה היום האחרון שאני באה..וכל מיני.. אוף אוף! אבל לא נורא.."כל סיום הוא התחלה חדשה ותמיד הפרידה היא קשה"..חח