"וואו" על מוצר?

[הבלש חסר הבית]

"וואו" על מוצר?

שוק משחקי התפקידים מלא בהמון מוצרים לשיטות שונות. כאדם ביקורתי ובררן להחריד, מאוד קשה לגרום לי להתפעל מהמוצרים השונים, למעשה, הרבה יותר קל להוציא ממני ביקורת שלילית על רוב ספרי המ"ת שעוברים תחת ידי. אבל לפעמים, אתה רואה משהו פשוט מושקע, וזה קרה לי היום. במסגרת תחרות הקת'ולהו של מגזין האורק, קיבלתי לידי, למטרות כתיבת סקירה, את הפרס לזוכים הקרובים - מבין אלו שישלחו את הדמויות לתחרות עד גליון אוקטובר (אאל"ט), ספר די עבה שנקרא "סודות יפן". כשרק הסתכלתי בכריכה, לא התלהבתי במיוחד - אנשים שמכירים אותי יודעים שאם יש משהו שאני סולד ממנו יותר מאשר התרבות היפנית, הרי זוהי היפנופיליה המערבית המתחנפת, הסוגדת למורשת של גזענות קסנופובית שההתפתחויות החיוביות היחידות בה התרחשו על ידי נשק אמריקאי (פתיחת יפן לסחר על ידי ספינות התותחים של אדמירל פרי במאה ה19, ושתי פצצות האטום שרמסו את תרבות הבושידו הבזוייה אל העפר אליו היא שייכת). אבל למרות ההטייה-מראש שיש לי כלפי טקסטים באנגלית שכתוב עליהם "יפן", מצאתי את עצמי מתרשם. מתרשם ברמת ה"וואו". שפע כזה של חומר מפורט לא יצא לי לראות כבר הרבה זמן, ורואים שהבחור שכתב את זה (איזה מאסטרנט ללימודי מזרח אסיה מהוואי) פשוט אהב את נושא הכתיבה שלו ונהנה מכל רגע. את רוב ההתרשמויות שלי אני מתכוון מן הסתם לפרט בסקירה, אבל רק אציין כאן שמאוד אהבתי את הנסיון לא רק להציג את ההיסטוריה היפנית דרך זווית המיתוס, אלא גם את השילוב של אלמנטים מתרבות הפופ - כמו טיפול רציני שהוענק ל"גאזירה" (גודזילה) הידועה... אחרי שכתבתי קצת יותר מידי "וואו" על הספר הזה, נעזוב אותו שנייה בצד ונדבר על "וואו" ממוצרים בכלל. יש לכם ספרי/הרפתקאות/הרחבות/מוצרי מ"ת שגרמו לכם להגיד "וואו"? ומאילו סיבות? הדברים שמרשימים אותי אישית, הם או עושר של המוצר בפרטים ומידע (חוץ מ"סודות יפן", התרשמתי מאוד מרוחב היריעה והפירוט של "פנדרגון", למשל) או הברקות משחקיות - משהו מקורי בעלילה המוצעת, במכניקה או בכל דבר אחר שגורם לך לתפוס את הראש ולומר "זה נהדר! זה מה שתמיד רציתי! - תגובה כזו הצליח בזמנו לסחוט ממני עולם "השמש השחורה" (שנראה כאילו עברו על כל מוסכמות הפנטזייה עם ג'פקה וכופפו אותן) ושיטת המשחק של סטורמברינגר (מכניקה שבנוייה על שיטת כשרונות מבוססת-אחוזים שהיא זו שאני משתמש בה כיום בגלל הפשטות הרבה והנוחות שלה מחד, והריאליזם והאמינות הגבוהה מאידך).

 

[shadowfax]

המוצרים שעשו לי את זה?

השמש השחורה: שהציג עולם שונה קשה ומדהים. PLANE SCAPE: מערכה שיצאה לקראת סוף ימי TSR ודורשת משחק דמויות איכותי בטירוף, כאשר סיימתי את קריאת הערכה התגובה הראשונה שלי הייתה "זו מערכה למנחה ושחקנים עם ניסיון של עשרות שנים..." אישית אני חושש לנסות להריץ הרפתקאות במערכה, יש בא המון דקויות שזה כל כך קל להרוס אותה. Old World Bestiary: של WHFRP שלדעתי צריך להיות נר לרגלי מפתחי מוצרים בעתיד, ספר מפלצות הראשון שבו נותנים לשחקנים נקודות מבט של האדם הפשוט והאדם המלומד על המפלצות השונות, 70 עמודים לפני שרואים את הסטטיסטיקות הראשונות.

 

[BluePrint]

מילת היום: "קסנופובית"

אהה.... לא יודע. היא לא מופיעה בספרים שיש לי, וMorfix לא מכיר בה.

 

[הבלש חסר הבית]

קסנופוביה= שנאת זרים

שנאת זרים וגזענות הן חלק מרכזי בתרבות היפנית שרבים כל כך מעריצים משום מה. יאמר לזכות "סודות יפן", שהוא מציג את יפן במבט אוהד ומתעניין, אך ללא התרפסות יתרה. יש אפילו תת-פרק שעוסק בהבדל בין משמעויות המשחק של חוקרים יפניים לאלו של חוקרים זרים.

 

[0Pandemonium0]

אני רק חייב לציין שאם הייתי במקום

היפנים, גם אני ממש הייתי שונא זרים. כנראה אתה לא מכיר את ההיסטוריה שלהם כל-כך טוב.

 

[הבלש חסר הבית]

מכיר מספיק

יותר משהזרים עשו רע ליפן, יפן עשתה רע לכל מי שאיננו יפני (וגם ליפנים מהמעמדות הנמוכים). למרות שיפן היא עדיין חברה גזענית בסטנדרטים מפלצתיים שהועלמו זה מכבר במערב, בזכות ארצות הברית (ששחררה את יפן מהסמוראים) היא נמצאת בכיוון הנכון. לו רק נזכה לראות גם את בני האינו (התושבים המקוריים של איי יפן) משתחררים מהדיכוי...

 

[BluePrint]

אהה... למה לא אמרת.

 

[פנג לו צי אן]

ובכן:

אמבר דייסלס: אני לא יודע אם זה המוצר הראשון בהיסטוריה שהלך על DICELESS, אבל זה המוצר הראשון שנפגשתי בו (אחר כך צצו הרבה חיקויים כפיטריות אחרי הגשם). זה בהחלט גרם לי ל"וואו". הדגש החזק על מ"ת, ההתעלמות מגורמים רנדומליים לקביעת העלילה, יצירת דמויות בעלות רקע כה מיוחד, בהחלט מוצר פורץ דרך (אם כי אני חייב לציין שלדעתי יש הרבה "חורים" בשיטה, ולא כאן המקום להאריך) GURPS: קשה לקבוע אם זו השיטה הכי ג'נרית בעולם, אבל אין ספק שזו השיטה בעלת השם המגוכח ביותר בעולם... בכל אופן היכולת ליצור שיטת משחק ג'נרית לחלוטין, שיטה שמתאימה לכל ז'אנר או תת-ז'אנר, חוקים עקביים וקלים להבנה - כל אלה הופכים את גורפס לשיטה מיוחדת במינה. במיוחד חשוב לציין שבניגוד לשיטות פסוודו ג'נריות כגון D20, כאן אין שום חובה לקנות מוצרי לוואי כדי להתאים את השיטה לז'אנרים שונים, ספרים כאלה מוסיפים רק רקע, אבל בהחלט אפשר להשתמש בחוקים שבספר הבסיסי כדי לשחק בכל עולם. castle falkanstain: העולם חביב מאוד, שילוב של STEAMPUNK עם פנטזיה. אבל מה שיפה הוא שזו הכלאה בין דייסלס לבין שימוש בקוביות. כאן השחקנים משתמשים בקלפים, אבל ההבדל הגדול בין קלפים לבין קוביות (כי בסופו של דבר זה לא משנה באיזה אמצעי אתה משתמש כדי ליצור תוצאות רנדומליות) הוא שהשחקן מקבל "יד" של קלפים, ובוחר באיזה מהם להשתמש בכל מצב, כך שמצד אחד זו החלטה רנדומלית כמו בכל שיטה אחרת, שהרי אין לשחקן שליטה בקלפים שהוא מקבל, וגם דרגת הקושי שונה ממצב למצב, אבל בכל זאת יש לשחקן שליטה מסויימת על התוצאות כי הוא בוחר האם להשתמש בקלף בעל דירוג גבוה או נמוך. זה יפה כי זה מעניק לשחקן שליטה מסויימת במהלך העלילה ולא מפקיר אותו לחסדי הקוביות בלבד. פנדרגון: העולם נחמד מאוד, אבל בתור אוהב היסטוריה קשה לי קצת על הסלט שיש שם. נראה לי שדחסו בערך אלף שנה לתקופה אחת, מצד אחד יש בעולם הזה רומאים ופיקטים, אבל מצד שני יש ציוד טכנולוגי של המאה ה-15 כגון שריון לוחות וכו' וגם תפיסת עולם רומנטית שמתאימה לתקופות מאוחרות יותר. אי אפשר להאשים את יצרני המשחק כי זה העולם של סיפורי ארתור שנכתבו ברובם במאה ה15 וה16 וניסו לתאר את העולם של ארתור בצורה מאוד אנכרוניסטית, אבל אני אישית לא אוהב את זה כל כך. מה שכן משך אותי הוא המכניקה הפשוטה אך המבריקה להגדיר את תכונות האופי של הדמות. לא עוד "הטוב הרע והניטרלי" של מו"ד שמגדיר בצורה שטחית כל כך את האופי של הדמות, אלא כאן יש הגדרות לתכונות כגון: צניעות, יצריות, תאוות אכילה, צדק, כבוד וכו'. לתכונות יש השפעות ממשיות על הדמות מעבר למשחק התפקידים של השחקן, כי תכונות אופי גבוהות יכולות להקנות בונוסים לדמות אם הן תואמות לדת שלו, ובנוסף יש את התכונות ה"אביריות" שמקנות בונוס לכל דמות של אביר. זהו שילוב יפה של אופי הדמות במכניקת המשחק, ולדעתי אפשר להשתמש בו גם בעולמות אחרים. KULT: אני יודע שבז'אנר האימה כולם מתלהבים מקריאתו של קת'ולהו (COC), אבל אני אישית לא מתלהב ממנו כל כך. שיטת המשחק יפה, ואני מאוד אוהב את שיטת BRP בעולמות כגון סטורברינגר, אבל מCOC לא ממש התלהבתי. קראתי סיפורים של לאבקרפט והם נחמדים, אבל לא מדהימים במיוחד. לא ממש נמשכתי למיתוס של COC ואם כבר אשחק או שה"מ פעם בעולם של אימה אני כנראה אעדיף אימה "סטנדרטית" כגון ערפדים, זומבים, רוחות ושדים (בעיקר שדים...) KULT הוא מיוחד כי העולם מבוסס על פילוסופיות גנוסטיות. זהו עולם מאוד אפל עם הרבה מאוד מחשבה מאחורי האלמנטים של האימה. מפלצות לא סתם יושבות בחושך ומחכות שהרפתקנים יבואו כדי לקפוץ עליהם ולצעוק: "בּוּ!", אלא יש ממש תפיסת עולם שלימה מאחורי הרקע של KULT. בשיטה עצמה יש יסוד נחמד של שפיות\אי שפיות שהוא שונה במקצת מCOC. כאן הדמות יכולה ללכת בשתי דרכים, דרך השפיות ודרך האי שפיות. כמו בCOC מפגשים עם דברים שחורגים מתפיסת העולם של הדמות גורמים לצבירת נקודות אי שפיות. הייחוד הוא שככל שהדמות צוברת נקודות באחד מהדרכים היא מתחילה לאט לאט לחרוג מחוקי העולם הזה, משהו בסגנון של "נבואה ניתנה לשוטים". זה משולב די יפה בחוקים, והמעניין הוא שבסופו של דבר אחרי שצוברים מקסימום של נקודות שפיות או אי-שפיות מגיעים לאותו שלב של "הארה" ("כל הדרכים מובילות לנירבנה"...) סטורמברינגר: אולי השיטה הראשונה ששיחקתי אחרי מו"ד ו"פתחה את עיני" לראות ש"אפשר גם אחרת". כל דבר בשיטה היה כל כך הגיוני שכל הזמן אמרתי לעצמי "איך אני לא חשבתי על זה?". שיטת כשרונות במקום מקצועות, נק"פ נורמליים ולא אנשים עם יכולת ספיגה של טנק שרמן, שיפור של מיומנות לפי השימוש בהם ולא צבירת XP על ביצוע ג'נוסייד במפלצות, שריון שסופג נזק מההתקפה ולא סתם מסיט אותה הצידה (כך שלמשל קשה עד בלתי אפשרי לפצוע מישהו שלובש שריון לוחות כאשר אתה חמוש בסכין). היכולת לחסום התקפות במקום לספוג אותם במאגר הנק"פ התלת ספרתי שלך. כל זה בשילוב עם העובדה שכל המכניקה של המשחק בנויה על אותו יסוד פשוט: יש לך רמת מיומנות שנמדדת באחוזים וזה הסיכוי שלך להצליח, בין אם אתה מתקיף מישהו עם חרב, מנסה לפרוץ מנעול, מנסה להתגונן מכישוף שהטילו עליך, מנסה לשכנע מישהו בFAST TALK וכו'. בניגוד למו"ד שם היו טבלאות אין סופיות כאשר לפעמים מגלגלים D20 ומנסים לגלגל גבוה, לפעמים מנסים לגלגל נמוך, לפעמים מגלגלים D100 כמו אצל גנבים. סיבוך שלם ומיותר.

 

[Fenris]

לגבי Kult

חבר השאיל לי את ספר החוקים של Kult (זה היה לפני משהו כמו עשר שנים...) ובאמת השאיר עליי רושם טוב. הכרתי את Kult לפני שהכרתי את World of Darkness של White Wolf, וגם על Call of Cthulhu רק שמעתי בחצי-אוזן. זה היה העולם הראשון שנתקלתי בו ששילב בין חיים מודרניים לבין עולם פנטסטי\אפל בו שדים ומפלצות מתערבים בחיי בני-התמותה ושהגיבורים בו (הדמויות) הם, רוב הזמן, אנשים פגומים, בעלי מדד שפיות, אנשים עם אותה כמות חסרונות כמו יתרונות, ולכן הם יותר אמיתיים מהגיבורים של מוד"מ שעם כל דרגה רק נהיים חזקים יותר. לצערי היחיד בחבורה שהתכוון לשה"מ משחק כזה היה אני, ובאותה תקופה לא הצלחתי להמציא עלילה מעניינת מספיק שתעשה צדק עם עולם כזה ותצדיק מעבר לשיטה הזו.

 

[הבלש חסר הבית]

האם קת'ולהו הוא משחק אימה?

למרות שהתשובה הברורה היא "כן", לטעמי הוא הרבה פחות משחק אימה ויותר משחק של מסתורין וחקירה. ומה מסתורי יותר ממיתולוגיה פיקטיבית לחלוטין אך אמינה להחריד?

 

[פנג לו צי אן]

א-פרופו קת'ולהו, יצא לך לראות את זה

 

[הבלש חסר הבית]

לא...

אבל אאל"ט, יש מאחורי הבחור המסכן את אחד מכלבי הציד של טינדלוס, האורבים לנוסעים בזמן ומתגשמים דרך זוויות חדות, כמו פינות של חדרים. מכיוון שכלב הציד של טינדלוס הוא יצור קטלני ביותר, הייתי אומר שאיש-הסייברפאנק בתמונה חשוב כמת... קת'ולהו-סייברפאנק נשמע די הגיוני - אם יצורי המיתוס היו קיימים כבר לפני מליוני שנים, הם בהחלט עשויים להיות קיימים גם בעתיד. חוץ מזה, לך תדע כמה מטכנולוגיות הסייברפאנק בעצם הועתקו מהמי-גו...

 

[פנג לו צי אן]

באמת תמיד תמהתי מדוע קאוסיום

לא הוציאו קת'ולהו עתידני, יש להם את הקת'ולהו הקלסי של שנות ה20, יש להם מודרני, יש להם של התקופה הוויקטוריאנית ואפילו של ימי הביניים. לכאורה עולם עתידני מתאים מאוד לקת'ולהו, המסע לחלל יכול לאפשר מפגש עם כמה מיצירי המיתוס למשל.

 

[הבלש חסר הבית]

נדמה לי שהיה משהו כזה

ראיתי באיזו רשימה קטלוגית ישנה (מאלו שבאות בסופי המוצרים) ספר בשם Strange Aeons שמדבר על משחק בכל מיני תקופות אלטרנטיביות - החל באינקוויזיציה הספרדית וכלה בבסיס האו"ם על הירח...

 

[ogmios]

יותר עדכני

Eoes Press לא טענו שהם עושים משהו דומה, או שאני מבולבל לחלוטין?

 

[The Evil Rabbit]

זה בגרסה שניה. בגרסה השלישית יש

הרבה יותר אחידות.

 

[הבלש חסר הבית]

אכן

רוב הגלגולים נעשים ע"י ק20, אבל עדיין יש פה ושם מקרים פרטיים מעצבנים - כמו הסיכוי באחוזים להחטיא יצורים חצי גשמיים וכיו"ב.

 

[The Evil Rabbit]

עדיין אפשר להמיר את זה ל-ק20 בלי הר

בה בעיות-רובם ככולם של הגלגולים מיוצגים על ידי 5 או עשר אחוז.

 

[The Evil Rabbit]

על ידי *הפרשים של 5 או עשר אחוז.

 

[Engelous]

זה עלול להיות ארוך.

אחרי הכל, אני פאנבוי של ספרי רולפליי. וצרכן די נלהב שלהם. אבל עדיין, רוב הספרייה שלי לא גמרה לי לומר "וואו", אז אני אפרט את הטובים הבודדים שעשו זאת. Nobilis: קודם כל - הספר הזה יפה. אני יודע שזה לא אומר הרבה תמיד, אבל אצלי זה חלק משמעותי בספר. ומעטים הם הספרים שיכולים לעמוד במעמד קרוב לזה של נוביליס. מעבר לכך - הוא כתוב בצורה נהדרת וחלקה [התוצאה שנוצרת כשרק אדם אחד כותב את הספר, מה שלא קורה הרבה], ופשוט מושך בצורה שקשה לתאר. הוא נותן עצות שיעזרו לכל מנחה, וגורם למוחות עם נטייה לאסתטיות להתשגע. פשוט.. רר. Unknown Armies: הספר הזה פשוט טוב. אולי לא יפה מדי, אבל טוב. משחק האימה הטוב ביותר שנוצר, שמשאיר מאחור את CoC, KULT ועוד רבים אחרים. הקריאה בו מעוררת מחשבה ורעיונות יותר מכל ספר אחר [לעזאזל, אחד מהשחקנים שלי רק עיין בו וכבר כתב 3 אסכולות קסם חדשות - שזה לא דבר פשוט במיוחד]. והוא פשוט.. גדול. אתם מוזמנים לקרוא את הסקירה באורק הקרוב, למרות שאף סקירה לא יכולה לעשות למשחק הזה צדק. לכו ותקנו אותו, אתמול. אתם תגידו לי תודה אח"כ. Engel: אני לא אוהב עולמות פוסט-אפוקליפטיים במיוחד, אבל העולם הזה בהחלט מגניב. רק חבל שזה ק20, למרות שהשיטה לא תופסת יותר מדי מקום. עדיין - מגניב. Angel RPG: זה נשמע רדוד. אבל לא. גם אם אתם לא מכירים אנג'ל, יש כאן ספר שיטה מלא שהוא לא תלוי-עולם, ומתאים לכל עולם פנטזיה מודרנית/אימה מודרנית סינמטי. והוא כתוב בצורה נהדרת. יוניסיסטם זה טוב. Mage: the Ascension: אין הרבה מה לספר, בעיקר כי עבר זמנה [לא לצערי, למען האמת - יש לי את כל מה שאני צריך, אחרי הכל]. אבל היא הייתה שיטה נהדרת, ונורא מעוררת מחשבה. כמעט כל ספרי המייג' שקראתי היו נהדרים עד כדי "וואו". Demon: the Fallen: עוד שיטה שלא מוערכת מספיק. אבל WW, למרות שהם השתמשו בקונספט חרוש למדי, הצליחו ליצור משחק מעולה. אני מושפע ממנו עד היום. עד כמה שאפשר לרדת על החברה הזו, הם יודעים מה הם עושים עם קונספטים חרושים, והם עושים את זה טוב. אני בטוח שהיו עוד כמה. ואם תדברו איתי בשבוע הבא, יהיה לפחות עוד אחד חדש. אבל כל דבר בזמנו - אני לא אדבר על חתולים בשק שנראים לי טוב.