וואו מגנייייייייייב!!!

[אייתלאדאר]

כאן היה עיבוד של המקור, בהחלט

במקור טולקין כתב פה משחק-מלים על ה-butter שבשם Butterbur. היות ו"בטרבר" הושאר על כנו, כולל המובן המקורי של ציפורני-החתול, לא נראה לי שמתאים לכתוב במקום אחד "שמות מעולם הצומח כמו א, ב, ג - שלא להזכיר את בטרבר, ציפורני-החתול" ובמקום אחר "בטרבר שמו, כלומר החמאוני... את החמאה שבו אמיס" וכו´. אם "בטרבר" זה ציפורני-חתול, אז עם זה צריך להסתדר. עכשיו שאני חושב על זה, אולי בתרגום הישן עדיף היה לשנות בהתאם את ההתייחסות לשמות בברי. כלומר, לכתוב משהו כמו "שמות מעולם הצומח כמו א, ב, ג - ואפילו החמאוני אשר לשמו צליל כפרי". שוב, הליטוש כאן לא מושלם, אבל לדעתי עדיף לעשות משהו כזה מאשר להשאיר את המקור ללא שינוי. הלא זה כאילו היה כתוב "שמות התושבים התחילו כולם בא´: אגמוני, ארמוני, אדמוני, אישוני - שלא להזכיר את בארלימן".

 

[אייתלאדאר]

אופס, הבהרה

לא התכוונתי שהחלופה "ואפילו החמאוני" וכו´ עדיפה על הנוסח שבמהדורה החדשה... התכוונתי שהיא עדיפה על נוסח המהדורה הישנה, והיתה פותרת למתרגמת את הבעיה שבהשארת שם לא-בוטאני כמו "חמאוני" בתוך רשימת שמות צמחים. *גם* זה פתרון אפשרי, אבל אז, לדעתי, היה צורך למצוא גם תרגום הולם ל"בארלימן".

 

[Y. Welis]

הסיפור שמאחורי החמאוני

הבחירה של לבנית הסתברה כמדויקת בכל זאת, כי ההשראה של טולקין אמנם באה מהמילה butter: I gave him this name for various reasons. First of all a personal one. On an old grey stone in a quiet churchyard in southern England I once saw in large letters the name *Barnabas Butter*. That was long ago and before I had seen the Red Book, but the name came back to me when the character of the stout innkeeper of Bree was presented to me in Frodo´s record. (כרך 12, עמ´ 52; מגירסה מוקדמת של נספח F) שמו של הפונדקאי הוסיף להיות ´בארנאבאס´ (´בר-אבא´ בלאטינית) עד לגירסאות מאוחרות, כאשר הוחלט לאחד את השורות ולתת לכל אנשי ברי שמות מהצומח, ועל כן בארלימאן באטרבאר. הקירבה במחשבתו של טולקין בין אותו טיפוס בשם באטר לבין דמותו השמנה של הפונדקאי ברורה, וראוי לנצל זאת, גם אם מדובר בסטיה מעולם הצומח.

 

[אייתלאדאר]

בוא נצטט מקור אחר של טולקין

אחד שאתה אוהב להתייחס אליו פעמים רבות: ה"מדריך למתרגם". שם כתב טולקין על Butterbur את הדברים הבאים (בתרגום חופשי שלי, מבטיח בהן-צדק שלא שיבשתי אותו כדי להתאים לצרכיי [הערות שלי בסוגריים מרובעות, וההדגשות גם הן שלי] ) : Butterbur: ככל הידוע לי, שם זה אינו נהוג באנגליה, אם כי Butter [חמאה] קיים כשם, וגם בצירופים (במקורם שמות מקומות) כמו Butterfield. אלה שונו בסיפור, כדי להתאים לשמות הבוטאניים בדרך-כלל של ברי, לשם הצמח ´butterbur´ (Petasites vulgaris). אם השם הנפוץ לצמח זה [בשפת התרגום] מכיל מקבילה ל"חמאה", מה טוב. אחרת, יש להשתמש בשם של צמח אחר המכיל ´חמאה´ (למשל, בגרמנית: Butterblurne, Butterbaum ובהולנדית boterbloeme) או שם המתייחס לצמח בשרני עבה. ה-butterbur הוא צמח בשרני עם תפרחת כבדה על גבעול עבה, ועליו גדולים מאד. שמו הפרטי של בטרבר, Barliman, הוא פשוט איות שונה ל-barley ו-man (המתאים לפונדקאי ומבשל-שיכר), ויש לתרגמו. כלומר: לבנית אולי קלעה להשראה של טולקין, אך לא לכוונת השם. טולקין כותב כאן במפורש שהוא מעדיף שם צמח על שם המכיל ´חמאה´, וגם כותב שיש לתרגם את ´איש-השיכר´. הברירה, כפי שנראתה לנו בשעתה, היתה או לתרגם למשהו מגוחך כמו ´שיכרוני החוטמיתי´ או משהו כזה - או להשאיר את שמות תושבי ברי (והפלך) בצורתם האנגלית, על מנת לא ליצור שעטנז שמות כמו ´בארלימן החמאוני´ או ´טובולד שופריון´ (לצד ´לובליה סקביל-באגינס´ שנותר בלתי-מתורגם למרות משחק-המלים שבו). כפי שהסביר עמנואל לוטם ב"אחרית-הדבר" שלו, בחרנו לבסוף שלא לתרגם כלל את השמות בפלך ובברי. בכך אמנם לא קיימנו את הוראתו לעיל ככתבה, אבל לפחות נמנענו מליצור ערבוביה צורמת (לדעתנו) של שמות עבריים ואנגליים, והשארנו את "בטרבר" בהקשרו הבוטאני (תוך שאנו נזקקים להסבר בגוף הסיפור, אמנם).

 

[אייתלאדאר]

איחחס... הלכה לי ההדגשה, סליחה.

כוונתי היתה להדגיש רק את הקטעים הבאים: יש להשתמש בשם של צמח אחר המכיל ´חמאה´|סגדש| וגם ויש לתרגמו (ביחס לשמו הפרטי של בארלימן). סליחה על בזבוז הפיקסלים השחורים.

 

[אייתלאדאר]

אני מקרה אבוד ../images/Emo59.gif

 

[Lambengolmo]

להפך, חסכת הרבה פיקסלים אפורים ../images/Emo3.gif

 

[barzik]

מעניין מאד

מעניין אז מדוע מר לוטם מתעלם משאר ההנחיות הכתובות במדריך למתרגם, כמו למשל לשמר את החצי במילה Halfling ולשמור על המילה אנט. יותר ויותר מסתמן לי שמר לוטם פשוט רצה לשנות כל מה שלבנית נגעה בו, ללא שאלת טעם אישי זה או אחר (לפחות בתת מודע). הגישה שהכל צריך להיות אחיד (לא תרגמנו את מריאדוק, לכן לא נתרגם את ביל פרני או את בארלימן בטרבר) היא גישה שמתאימה ללקסיקון קשוח במיוחד כמו האנציקלופדיה אך לא לספר חי ונושם. הצרימה הנוראית והאיומה בשם בארלימאן החמאוני כל כך צרבה את העין שלא שמתי לב אליה עד עצם היום הזה. לוטם צודק, לקורא העברי בארלימן החמאוני יצרוב את העין (ערבוב שמות לועזי ועברי) בדיוק כפי שמוריס כהן, מייקל לוי וסמי בורקס זרים לאוזנו של הישראלי. חבל מאד שהשיקול של ´תרגום משהו מגוחך´ לא עמד בפני מר לוטם בתרגום דברים נוספים, במיוחד בשפות הרוהירים. מישהו יכול לחשוב על ´תרגום מגוחך´ ובנוסף לכך גם שגוי? (רמז: הסוס חלה במחלה צבאית מדבקת)

 

[אייתלאדאר]

כפי שכבר הסברתי... אבל אסביר שוב

לאט: ה"מדריך למתרגם"...אינו...מתאים...לתרגום...לעברית. אינו מיועד, ואינו מתאים. אבל אפשר ללמוד אותו ולהיעזר בו כדי להחליט על קוים מנחים בתרגום, שזה מה שעשינו. שוב, לך לא צורם "בארלימן החמאוני", ולי כן צורם, בפרט כשאני קורא על "שמות מעולם הצומח: א, ב, ג - שלא להזכיר את חמאוני." זה פיספוס, אתה חייב להודות. אולי לדעתך יוצא הפסדו בשכרו, אבל לדעתי לא. עניין של טעם, כאמור. אשר לסקדופקס, כבר אמרתי ואני אומר שוב: טעה. טעות. טעינו. טועים. טעה. זה קצת ילדותי לחזור ולנפנף בזה בכל פעם, לא? אנשים עוד עלולים לחשוב שמלבד סקדופקס אין עוד שגיאות תעתיק במהדורה החדשה.

 

[barzik]

הכל זה עניין של טעם, לא? ../images/Emo8.gif

הבעיה שברוב הבחירות בתרגום הזה הנזק רב מהתועלת. עקביות במחיר כבד של אובדן שכל ישר. ציון כל מיני אנקדוטות היסטוריות מפוקפקות במחיר יותר כבד של אובדן שטף קריאה ולעיתים טעויות. ולמה נטפלים לסקדופקס? אני עושה זאת כי עדיין חווית השירות הצבאי היא טרייה אצלי ואני עדיין זוכר את הסקביאס. חוץ מזה, כפי שאמרתי קודם לכן, בתרגום הזה נטפלים בעיקר לפרטים המשמימים כיוון שכל ההבדל הוא במהות וברוח התרגום.

 

[Y. Welis]

אני חושש שאתה מחמיץ את העיקר

הסיבה האמיתית שמאחורי ההיצמדות הזו, ה´מדעית´, וזניחת כל רגש אומנותי-אינטואיטיבי, היא הפילוסופיה שמנחה את לוטם בשנים האחרונות בתרגומיו, הניתנת לתימצות במשפט הבא: תרגום הוא מדע מדויק ; הווה אומר, לכל מילה זרה קיימת מקבילה זהה בעברית, והיא המתאימה לה ביותר. כך למשל, אם המילה bane מובאת בהקשר של באלרוג (Durin´s bane), ובמקום אחר בהקשר של יעודה של חרב (Mordor´s bane, על חרבו של מרי שביתקה את רגלו של המלך-המכשף) - דין אחד להן: ´רועץ´. כנ"ל גם הם ´tower´ שהוא תמיד ´צריח´ ו-lord שהוא ´שר´, בין אם זה רועה צאן או סאורון. כאשר מתרגם בוחר בדרך זו במודע (הדבר גם נאמר בשיחה), יש לצפות להגיון מהסוג הזה ובהתעלמות מכל שיקול אומנותי.

 

[דיור]

ההסבר ברור, אבל למה היה צורך לשנות

את מה שטולקין כתב. ראה הודעתי למעלה. דיור.

 

[elendil]

מה הקשר ל "נשמה"?

טולקין היה בראש ובראשונה בלשן ופרופסור לאנגלית. לפני היותו סופר, תוך כדי וגם אחרי. טולקין השאיר הוראות ברורות מאוד לגבי התרגומים: מה לתרגם פונטית, מה ניתן לשנות ואיך נהגית כל אות. הוא השאיר שתי הנחיות: 1. תעקבו אחר ההוראות. 2. הסיפור חייב להישאר אנגלי באווירתו. "אווירה"? זה עניין של טעם אישי. מיותר להגיד זה כן עם נשמה והשני לא כי לכל אחד דעה משלו.

 

[Envinyatar]

כמה עניניים בגנותו של לוטם ../images/Emo54.gif

יובל, יתכן מאד כי תרגום לבנית הכיל שגיאות. אבל, וזה אבל גדול - הוא היה זורם, נעים לאוזן ומשכנע. התרגום של לוטם (הקטעים שקראתי לפני שנשברתי) מה לעשות - פשוט לא עושה את זה. לדעתי האישית, בתרגום ספרים יש חשיבות לא רק לדיוק במינוח. התרגום צריך לזרום, לתפוס את האוזן, ולא להשמע מקוטע ומעושה, קל וחומר שלא עילג. זה בדיוק הדבר שלוטם נפל עליו. אתה קורא לזה סגנון. אני קורא לזה מינוחים שהתיימרו להיות ´מדוייקים´ כפי שאולי תרגום חוברת הוראות לבישול במיקרוגל צריכה להיות מדוייקת, אבל לטולקין זה פשוט לא התאים. או שזה יצר אסוציאציות מגוחכות אצל קורא עברי, או שזה נשמע עילג/מקוטע, וכ"ו. כמה דוגמאות בולטות שהרגיזו אותי במיוחד: מהיכן לכל הרוחות הפכה ארוון ל"כוכב הנשף"? אמנם נשף יכול להתפרש גם כ"ערב" בעברית עתיקה, אבל בכל זאת: קצת הגיון! הנה באחת הפכה הגבירה ארוון דומה לדמות בדוסון קריק או סבוניית Highschool אמריקאית סרת-טעם אחרת.זו דוגמא מובהקת לנסיון לשנות את לבנית ו/או להשתמש במונח בלא לשים לב בקונוטציות שהוא מעורר. הלאה: "פסען" מהיכן נפל עלינו זה? משיחת שיכורים בין ביל בן שרך לידידו הדרומי לאחר ששקעו בגילופין? מה היה רע ב"צעדן", עם כל הכבוד? האם הדחף שלו שלא להדמות לליבנית גרם לו לשכוח מושכלות בסיסיות של טעם ומשקל? אנא סלח לי, אבל "פסען" מזכיר לי פסיון, או שם אחר של עוף ממשפחת התרנגולים. נו, אם ארוון הפכה לנערת תיכון, אז היא מגישה את אראגורן לחג ההודיה... "עצנים" - מדוע?! מה היה רע ב´אנטים´. המונח נשמע לא רציני, עילג, ודומה יותר מדי ל"ליצנים". מלבד זאת, אאל"ט, טולקין השאיר היכנשהו הוראה מפורשת לשמור על המונח ´אנט´ גם בתרגומים. ואם כבר עלה כאן עניין חמאוני: עם כל הכבוד לדייקנות במושגים מעולם הצומח או לא, בעברית ´חמאוני´ זה שם קליט וקולע, ו´באטרבאר´ לא. כמו כן, ´חמאוני´, על הקישור בינו ל´חמאה´, משיג את שתי אלו: 1. הוא מתאים מאד הן למקצועה של הדמות כבעלת פונדק, וגם די הולם את הופעתה החיצונית, הדשנה והעגולה. 2. למרות שזה לא שם של צמח, הקישור למאכל כפרי משובח כ´חמאה´ מעורר עדיין את ההרגשה הכפרית הפשוטה, בדיוק כמו שמות הקשורים במישרין לעולם הצומח, ומשיגים את אותה מטרה עצמה. כאמור, ´באטרבאר´ הרגיז אותי הרבה פחות מהענינים שהועלו קודם, אבל מכיוון שהוזכר, אמרתי את דעתי. מאידך גיסא, אני לא יכול שלא להסכים עם שינוי אחד שעשה לוטם "עלפים" במקום "בני לילית" (ויסלח לי ידידי המכובד מפורום אורט). למרות הכל, "לילית" במובנה המקובל היא אשת השטן, וקשה לי להתאים אותה דווקא לעם שייצג את הטוב. מה גם ש"בני לילית" יוצא מסורבל לא פעם בהטיות. ומה, אגב, בקשר לטענתו של יובל ווליס ששינוי "גמדים" ל"גמדאים" נבע בגלל לחץ של עמותת נמוכי הקומה (ענ"ק)? האם זה נכון?

 

[אייתלאדאר]

כמה תשובות...

"כוכב הנשף" הוא כינוי ספרותי לכוכב-הערב. גם במקור שמה Evenstar ולא Eveningstar, כלומר שם מליצי. דווקא אצל לבנית כאן יש שגיאה מגוחכת - היא כתבה שארוון נקראה Undomiel "כי היתה כאיילת-השחר לבני עמה". "איילת-השחר" כתרגום ל-Evenstar? נכון, זה אותו כוכב-לכת (ונוס), אבל המובן של "איילת-השחר" שונה לחלוטין מ"כוכב-הנשף" - זו מבשרת את הזריחה, וזו את השקיעה. בתקופת הסיפור שלנו, העלפים היו ב... נכון, שקיעה. "פסען" לא מצלצל לך יפה, ולי "צעדן" נשמע מאולץ. נסה לחשוב, ב"עולם האמיתי", איזה מן השניים היית מדביק ככינוי-גנאי למישהו (Strider הוא בפירוש כינוי לגלגני במקורו)? "צעדן" נשמע לי מכובד-מדי בשביל כינוי-גנאי, אולי כי יש לו צליל דומה ל"הצדעה" ול"צעדה" שהיא דבר "מכובד". "פסען" נשמע מזלזל במידה נכונה. העובדה שהוא מזכיר לך "פסיון" רק מחזקת את דברי - השם *אמור* להישמע מגונה במקצת. "אנטים" הוא פשוט חסר-הקשר, שלא לדבר על "אנטינגים", ילדי-עצנים. אשר להוראה לשמור על השם, טולקין ביקש גם לתרגם את השם "באגינס" ו"מרי". אתה באמת רוצה לראות את "מר שק" ו"שמחה"? ההוראות של טולקין היו מיועדות לשפות אירופיות, ולשמור עליהן ככתבן וכלשונן היה יוצר תרגום מגוחך. (למשל, טולקין ביקש לשמור על "אוליפאנט" על-ידי החלפת ה-E שבתחילת המילה ל"פיל" ל-O. מה לעשות שבעברית אין E בהתחלה של "פיל"? "נפיל" הוא קיום ההוראה כרוחה אם לא כלשונה.) אשר לטענה על "גמדאים", תרשה לי לא להתייחס. התיאוריה כל-כך מגוחכת שהיא מדברת בעד עצמה.

 

[Envinyatar]

מספר הערות: ../images/Emo119.gif

ההערה הכללית היתה ונותרה: עדיף תרגום מעט פחות מדוייק על תרגום מדוייק ויבש. לכל שפה יש את השטף והזרימה שלה, ולכן מתרגם טוב חייב לשנות ולהפעיל שיקול דעת. תרגום מילולי מדוייק של מה שנשמע מליצי בשפה אחת יכול להשמע נורא ואיום או מחטיא את המטרה בשפה אחרת - במיוחד כאשר מדובר בשפות שאינן "בנות משפחה". 1. בטענתך לעניין ´כוכב הנשף´ התעלמת לחלוטין הקונוטציה המגוחכת שזה יוצר בעברית. לוטם, מצידו, התעלם מכך שלביטוי "כוכב הנשף" יש עוד מובן בעברית חדשה יותר, והקורא יעלה ברוחו קודם כל את הקונוטציה הזו. ארוון כ´כוכב הנשף´ יוצר לה דימוי שהוא ממש הפוך מאופיה השקט והנחבא אל הכלים. כמו כן, לעיתים ביטויים עוברים ´ניכוס´ לחיוב או לשלילה, ואי אפשר להתעלם מזה. הנה למשל, להבהרת הדברים אתן דוגמא בולטת ל"ניכוס שלילי", מתחום אחר. קח למשל, מפלגת פועלים תמימה, הדוגלת בערכים חברתיים ושיתופיים, אבל רוצה להציב את עצמה, מבחינה פוליטית, בהממ... המחנה הלאומי. האם אדם סביר יעלה על הדעת שהיא תקרא לעצמה ´המפלגה הנציונל-סוציאליסטית´? אי אפשר להתעלם מכך שהמושג ´נוכס´ וקיבל קונוטציה שלילית מובהקת. אמנם, בפני לוטם לא ניצבו, למרבה המזל, בעיות מסדר גודל כזה, אבל עניין ´כוכב הנשף´ הוא בדיוק אותו סוג של טעות. לוטם ´ניצח´ מילולית, אבל הפסיד מהותית. 2) ה´צעדן´ אינו לחלוטין כינוי גנאי. היחס הכללי כלפי אראגורן הוא של חשד, לא של שלילה מוחלטת (זכור למשל, כי בד"כ אהבו לשמוע את סיפוריהם של שומרי היער, כאשר הסכימו לספרם). כמו כן, כאשר ביל בן-שרך רוצה ללעוג לרמוז על משמעות שלילית, הוא אינו מסתפק ב´צעדן´, אלא מעיר: "גם שמות נוספים לו, מחמיאים הרבה פחות". כמו כן, אם היינו מחפשים כינוי גנאי/לעג של ממש, היה אפשר להשתמש ב´ארך הרגליים´ או משהו דומה. ה´פסען´ היה ונותר לא כינוי גנאי (משום שגם הקונוטוציה של הגינוי מצד ביל בן שרך ואחרים לא היתה של תרנגולת, אלא לכל היותר של נווד מפוקפק. גם כינוי גנאי צריך קונוטציה נכונה -ולוטם פשוט מפספס כאן בגדול. דווקא ´צעדן´ משלב את שני האלמנטים: מצד אחד מעט יראת כבוד (במפורש אומרים שלרוב בני ברי היתה יראת כבוד מסויימת כלפיו) - כך שזה די מתאים לאסוציאציות שאתה עצמך העלת, ומצד שני, את החשש והחשד - הכינוי עדיין לא *מאד* מכובד, ועדיין מזכיר ´נווד´, אם כי באופן מעודן יותר. 3) לגבי אנטים: בוודאי שזה צריך להשמע חסר "הקשר". טולקין יוצר כאן גזע חדש, ואין כל סיבה לקשר אותו למשהו. כאשר וייס והיקמן יוצרו את גזע האירדה ב´רומח הדרקון´, גם הן המציאו גזע חדש, ולו שם חדש. לכן, טולקין פעל כהלכה, ולבנית פעלה כהלכה. לגבי לותם... הוא שוב פספס. באותה מידה, אינני יכול אלא להודות למזל שלוטם לא נתקל במושג ´ולקיריות´. איזה מונח היה מוצא להן, לפי אותה שיטה ´שחקחקיות?´ 4) לעניין חמאוני - לא התייחסת כלל ועיקר לטענותי, וחבל.

 

[אייתלאדאר]

תראה, שוב הכל עניין של טעם

כשם ש"אנטים" הוא גזע חדש, כך גם "עצנים". אין פה "שגיאה", יש פה לכל היותר "פספוס" של סגנון, לטעמך. יהי כן. כך גם עם כל הנקודות האחרות שהעלית. בדבר אחד אתה טועה: תרגומה של לבנית אינו "מעט פחות מדויק". כמות השגיאות בו רבה מאד. "אלברת" הוא זכר. בורומיר הוא "יורשו של דנתור, מפקד שומרי המגדל" כתרגום ל"Lord of the Tower of Guard". העלפים הנעלים, High Elves, הופכים ל"בני-לילית הרריים". ריבנדל, בשיר, היא "על ראש התל". איאומר מבקש מארגורן להחזיר את הסוסים אל מעברת האנטואש, כשבמקור הוא בעצם אמר לו לבוא לאדוראס עם הסוסים *דרך* מעברת האנטואש. ואגב, מדוע באמת התעקש ארגורן להכניס אבני-כדכד לשיר של בילבו על אארנדיל? פרס מיוחד למי שיפתור את *זה* בהתבסס על תרגום לבנית בלבד... בקיצור, תרגום לוטם תיקן *המון* שגיאות, והרגיז הרבה אנשים משום ששינה את הסגנון. הטענה שהסגנון אינו מוצא חן בעיניך היא טענה מקובלת, ועל טעם ועל ריח קשה מאד להתווכח. אבל בכל הנוגע לשגיאות ואי-דיוקים, אין מתחרים לתרגום הישן.

 

[סילבן]

פה דווקא לא מדובר בלבנית, אלא ב...

אוריאל אופק ז"ל, שתרגם את השירים. כידוע, מלאכת תרגום שירים מאנגלית לעברית קשה עד מאוד, ואין מנוס לעתים משינוי התוכן. מסופקני אם יכולת למצוא בעל מקצוע טוב מאופק באותה העת, ומן הסתם גם כיום.

 

[shirlimir]

האם היה לו *מנדט* לכל זה?

האם יש למישהו ספק בכלל שנוצרו שני תרגומים, פשוטו כמשמעו? האם המנדט שניתן ללוטם מההוצאה היה לעשות כל כך הרבה שינויים, או רק לתקן מה שטעון תיקון? אילו הוא היה מגיש לנו מהדורה מתוקנת הייתי קוראת שלוש קריאות הידד, שכן אין ספק שיש טעויות רבות אצל לבנית. אבל לי יש הרגשה שהוא התערב בהרבה יותר מהדרוש והשאיר את חותמו האישי, ששונה מאוד מסגנונה של לבנית ומתנגש בו, וכך התוצאה היא מן יצור כלאיים משונה ומאכזב.

 

[אייתלאדאר]

בהחלט היה. לוטם מונה *לערוך*

לא "לתקן". לעורך יש, בפועל, סמכויות בלתי-מוגבלות. הוא יכול להשמיט קטעים, לשנות ניסוח, ועוד. לוטם לא רק תיקן שגיאות, הוא גם שינה סגנון במקום שנראה לו שצריך היה להיות אחרת, שינה מונחים שנראו לו בעייתיים או לא-מתאימים, ואכן הותיר את חותמו האישי על המהדורה החדשה. גם אני מצטער מאד, עם זאת, שלא ניתן לעמנואל לוטם לתרגם מחדש לחלוטין את "שר הטבעות" מבלי להסתמך על המהדורה הישנה, וזאת מסיבות שאיני יכול לפרט (אבל בהחלט אינן קשורות לרמה המקצועית של ד"ר לוטם או לאמון של המו"ל בו).