וואו אני ממש חי....

[d@r121]

וואו אני ממש חי....

אני לא יודע למה אבל פתאום הכתה בי המחשבה הזו, אני ממש חי חיים, ואני צריך ללכת לעבוד, להקים משפחה וביום אחד אתפגר ואעבור לעולם שכולו טוב... לא השתגעתי באמת אבל עד היום חייתי באשליה מתוקה שהכל בעצם סרט אחד ארוך שהכל מבוים ובנוי בשבילי (מי אמר המופע של טרומן) ושברגע אחד יבוא הבמאי ויגיד קאט, והכל יגמר. וואו זה ממש מפחיד כל הקטע הזה....

 

[resputin]

אתה יכול להתנחם בעובדה

שיש לך עוד כמה שנים עד שתצטרך בהכרח ללכת לעבוד על מנת שלא תרעב ללחם, להקים משפחה ועד שתתפגר. החיים.. לא דבר קל, נכון, אבל אין מה לעשות.. עוברים גם את זה. "The hardest thing in this world.. is to live in it"

 

[ליאן.]

לי היתה הארה דומה..

פיתאום קלטתי שהכל זמני. אנשים הם זמניים. רגעים.. תקופות.. חיוכים.. כל המצב הקיים כרגע, נכון אך רק לרגע זה. 'מחר' הכל יהיה אחרת.. ובסוף הכל יתפוגג וישכח. ועוד לא התעוררתי מהסיוט הזה...

 

[leeloo]

אבל שינוי יכול לבוא רק לטובה

תלוי איך את מסתכלת עליו.. ותקופות מסוימות טובות נועדו להשכיח את הרעות והרעות נועדו בשביל שנעריך יותר את הטובות.. ואם לצטט את ספייק - life's not a song life isn't bliss life is just this it's living you've got to go on living..

 

[ליאן.]

זה לא ממש עקרוני..

אני לא מדברת רק על הרגעים הטובים.. לשני המצבים יש אותו משקל כי עדיין גם הטובות וגם הרעות הן בסה"כ זמניות וחולפות.. מחר אני יכולה לסוע באוטובוס, להתאדות בפיגוע ואז לא אהיה קיימת יותר. בדיוק כמו שביום שישי משפחות אכלו ארוחת ערב בירושלים בהרכב מלא ופוף, זה לא יקרה יותר לעולם. כל רגע שאת נושמת עכשיו, כל פעם שאת רבה עם סבתא שלך, כל התקופה של השלילה, גם התקופה שתבוא אחרי השלילה, הכל יתפוגג. החשיבות של כל זה היא אפסית לחלוטין בגלובלי.

 

[leeloo]

מה זאת אומרת?

את חיה. זה הכל. לא צריך לייחס לזה משמעות עליונה. אי אפשר לנתח את זה, כי אף אחד לא מבין את עניין "החיים" הזה מעבר לפן הפיזי. אז להגיד שהכל אפסי, זה די מגוחך, כי את לא מבינה מה פה אפסי, את לא מבינה ולא מסוגלת להבין למה את חיה וממה את חיה, את פשוט חיה. נקודה. אפשר להפוך את ה"חי" הזה למשהו שמח יותר ושמח פחות, תלוי איך מתסכלים על זה, ולא להיות פאסיבי, אלא רק אקטיבי.

 

[ליאן.]

"פשוט חיה" ..

את יכולה להיות פילוסופית מוכשרת..

 

[leeloo]

מה את רוצה שאשלוף לך מהמותן

ב-19:30 אחרי עבודה ממושכת של כמה וכמה שעות טובות, אחרי שישנתי רק 3 שעות בלילה?! ואם את רוצה לנהל דיון פילוסופי, זה בוודאי לא יקרה בדפי הפורום. ואם תסתכלי על זה שוב - "פשוט חיה", ככה זה. איך את רוצה להגדיר את זה? את לא יכולה. את קיימת - זאת עובדה - לא ניתן להסביר אותה. אז כן, את פשוט חיה, אולי לא כל-כך פשוט, כי אמא שלך המסכנה סחבה אותך 9 חודשים, אחרי המפגש הבלתי רצוי בינה לבין אביך, אבל עדיין, את חיה. נקודה.

 

[nutmeg]

כמו שאומרים:

חיים רק פעם אחת, ולא - זו לא חזרה גנרלית! מה שהתעורר אצלך הוא גן האחריות שגרם לך פתאום להבין שהחיים שלך יכללו מה שאתה החלטת לשים בהם ולקחת אחריות לגביהם... כדי לחיות את החיים במלואם תצטרך לעשות דברים ולקבל החלטות.

 

[shellyland]

רגע, לא הבנתי...

אז היה לך חיבור רגעי עם המציאות. יופי לך. אבל - א. לא הבנתי אם זה היה חיבור טוב או רע או סתם מפחיד (ולמה) ב. מה הלאה?

 

[לאזארוס לונג]

מתעלמים ממנו וממשיכים הלאה.

מה הבעיה?

 

[d@r121]

זה היה חיבור מפחיד...

הוא היה מפחיד כי הבנתי שצריך לקחת אחריות על הכל, להחליט החלטות ולהתחיל לנהל חיים. מה הלאה? פסיכיאטר כנראה

 

[d@r121]

זה היה חיבור מפחיד...

הוא היה מפחיד כי הבנתי שצריך לקחת אחריות על הכל, להחליט החלטות ולהתחיל לנהל חיים. מה הלאה? פסיכיאטר כנראה

 

[דן צ]

וואו אני ממש מת....

אני לא יודע למה אבל פתאום הכתה בי המחשבה הזאת, אני ממש מת בין מתים , כל היום צריך ללכת לעבודה, לחזור הביתה למשפחה שהקמתי ולהתאכזב שלמרות הכל העולם הזה הוא לא כולו טוב. לא השתגעתי באמת (או שכן) אבל עד היום מתתי באשליה שחורה שהכל בעצם הוא לא סרט עם סוף טוב והכל לא מבויים וצריך לשרוד כאן בעולם המתים , אני רק מחכה לאיזה שהוא במאי שיגיד קאט ויחזיר את כולנו לחיים. וואו זה ממש מפחיד כל הקטע הזה....

 

[n k]

הכל בסדר? ../images/Emo12.gif

 

[אפי היקרה]

הכל בסדר?../images/Emo2.gif

 

[resputin]

../images/Emo94.gif../images/Emo2.gif../images/Emo122.gif לא ממש...