והשאלה הגדולה היא : האם כדאי לדעת

[זיו ברוך]

לדעתי, אם היית מקשיב לדברים

שנאמרו, אולי בלי מילים, ומעבר לתחושת הכעס - אשתך, בעצם, אמרה לך: "לא מקובלים עליי כל הפלירטוטים האלה, ואני מבקשת שתפסיק איתם !!!" (ברור ???). אני בהחלט יכולה להבין שזה מערער לה את הביטחון ביחסכם, ושהיא אינה מוכנה לקבל התנהגות זו. מוזר בעיניי שאתה, כאילו, מבקש את האישור של אשתך לנהל רומן או לפלרטט... יש בזה אפילו מן הזלזול בה, הייתי אומרת.... או שבאמת גברים מנוגה ונשים ממאדים.... אישית, לא ברור לי למה נחוצים כל הפלירטוטים האלה, כשקיימת מערכת יחסים טובה ומספקת....ואם היא לא קיימת - אז הפלירטוטים בטח לא יועילו כאן. אולי רק יגרמו לנזק גדול עוד יותר. מה נותנים לך כל הפלירטוטים האלה ??? אולי תיקח את האנרגיה הזאת שאתה משקיע ברומנים וירטואליים, ותשקיע בזוגיות הקיימת שלך ??? ובכלל - מה ציפית שתהיה התגובה של אשתך, כשאתה מציב לפניה כעובדה: "הכרתי מישהי בצ´אט או באיי.סי.קיו. ואני רוצה להיפגש איתה. איכפת לך ???" בקיצור, יקירי, קח אחריות על מעשיך ועל חייך. התחמקות כאן לא תועיל. אי אפשר לאכול את העוגה ולהשאיר אותה שלמה, ולהנות מכל העולמות. אם אתה נשוי ומחוייב (עפ"י הגדרתכם הזוגית) - אז, צ´טים, ופלירטים, ואיי.סי.קיו, ופגישות - הם מחוץ לתחום !! וכעסה של אשתך, בעיניי, לחלוטין לגיטימי. ואם אינך מרוצה מהמערכת הקיימת - קח אחריות !!! - שנה אותה, זרום איתה או פרק אותה. אי אפשר לרקוד בכל החתונות, ולצפות שכולם יהיו מרוצים. קח אחריות !!! זיו

 

[אחותו של שקספיר]

הכרתי מישהי בצ´אט ואני רוצה להפגש

איתה היא: יופי יקירי, אני שמחה בשבילך. הוא: אני אוהב את התגובה שלך ואת המרחב שאת נותנת לי היא: זה בגלל שיש לי אמון בך ובכוח של הקשר הזוגי שלנו הוא: אני מאד סקרן לראות אותה ,שוחחנו על הרבה נושאים כבר . היא: אני מבינה את הצורך שלך.הפלרטוטים שלך לא מאיימים עלי כי אני בטוחה באהבה שלנו. הוא: איזה כייף לי שאת אישתי. קיימת אפשרות גם לדיאלוג כזה,נכון? או הדיאלוג הנפוץ הבא: הוא: הכרתי מישהי בצאט ואני רוצה להיפגש איתה היא: הגזמת! אתה כל החיים עסוק בפלרטוטים שלך! איסיקיו,צאטים,פלירטים הם מחוץ לתחום עבורך. אם אתה רוצה להישאר הבעל שלי. הוא: אוקי יקירה. היות וזה מאד עקרוני וכואב לך.אני אוותר. כי זה לא כל כך עקרוני לגביי,רק סקרנות . היא: יופי.אני אוהבת אותך כך הוא: ....... משום מה המנגינה של הדיאלוג השני,פחות נעימה לי לאוזן.לא פותחת תקשורת,אלא חוסמת אותה. כאשר אחד הרצונות או הצרכים של אחד מבני הזוג,אינו לגטימי בעיניי השני, נוצרים משקעים. יקח עוד שנה, שנתיים או עשרים. אבל הדפוס הזה לדעתיהוא דפוס תקשורת חוסם ולא מאפשר מרחב וקבלה.

 

[זיו ברוך]

נקודת מוצא שונה לחלוטין.

אני חושבת שנקודת המוצא שלנו שונה לחלוטין. נקודת המוצא שלי (המתחברת לגמרי לנקודת המוצא של האלי) - גורסת שהצ´אט, האיי.סי.קיו. וכל שאר האביזרים למיניהם - הם לא יותר מאשר בריחה מהתמודדות עם הבעיה הזוגית האמיתית המציאותית (מכירה את זה מנסיון...). אני גורסת שמי שאינו מסופק בביתו, אכן ימצא את הדרך לכיוון הריגושים הוירטואליים - מהר מאוד !!! - אין ספק - זה זמין, זה נגיש, זה חדשני, זה מרגש, זה מעורר, זה שובר את השיגרה, זה מגוון את החיים ומעורר את הפנטזיות.........אבל - למי שיש את כל אלו במציאות ומי שמסופק מחייו האישיים, הזוגיים, המיניים - לא יחפש כל אלו בוירטואליה. והפוך - מי שמתוסכל, ממורמר, ובלתי מסופק בחייו - יחפש לעצמו ריגושים וירטואליים זמינים ונגישים, וגם ינסה לממש אותם, בשלב כלשהוא....(והנה, לראייה, מספר לנו ´עכבר כתום´ - שאינו הסתפק בשפיכת לב וירטואלית בלבד, אלא - התעורר בו הצורך והסקרנות גם להיפגש עם אותה אובייקט וירטואלי....) אם בן-זוגי היה מציע לי אפשרות זאת - היה ברור לי, כמעט מעל ומעבר לכל ספק - ש משהו חסר לו - איתי, בזוגיות, בחברות, במיניות, איפהשהוא.... - וכשמשהו חסר - אני חושבת שהפתרון הוא לא בחיפוש נחמות וירטואליות, ו/או אחרות מחוץ למערכת הזוגית.... אבל - שוב, כל אחד, ודרכו בפתרון בעיותיו. זיו

 

[איש המערות]

בריחות מהתמודדות

עבודה חוגים פאבים מכון כושר טלויזיה קריאה מחשב אינטרנט צ´ט פורומים טיפול באוטו טיפול בגינה טיפול בילדים טיפול בהורים ועוד ועוד..... כל אחד מהללו יכול להצביע על עיסוק לגיטימי, תמים, השקעה לטובת הבית או סתם תחביב, או להיות אמצעי לברוח מהזוגיות ע"י השתקעות במשהו אחר. קשר חברי יכול להוווצר ללא אינטרנט . במקום עבודה למשל או בחוג. או סתם מהכרות מקרית או לא מקרית ("בעלי בגד בי עם החברה הכי טובה שלי" - נשמע מוכר?) ויכול להגיע לאן שיגיע לפי הגבולות שמציבים המשתתפים בו. והגבולות יכולים להיות גמישים ומשתנים לפי החלטתם של הנוגעים בענין. התמכרות לעבודה ו"התאהבות" בה אמנם מביאה יותר פרנסה, אבל בנסיבות של בריחה מזוגיות האם אין בה מאפיינים של בגידה (לקיחת מחויבות מחוץ לבית, השקעת אנרגיה פיזית ורגשית וכו´)? ולגבי שיתוף בן הזוג ברגשות וברצונות, כבר התבטאתי ואמרתי את דעתי שיש בכך מתן אמון אבסולוטי כמעט בבן הזוג, קרבה גדולה ביותר. ולא מעט הזוגות שמצאו דרכים לנסות ולהתרגש ביחד, בגיוונים שונים על פי הפנטזיות הפרטיות שלהם. בהסכמה, לפי שיטתך זיו. לפעמים באו על סיפוקם ולפעמים לא. אבל לא בכל זוג יש את מידת הקרבה והאינטימיות המאפשרת להביע רצונות כמוסים וכאן עולות שוב השאלות, על מה מוותרים, על מי מוותרים ואם בכלל מספרים.

 

[זיו ברוך]

האם כדאי לדעת ???

לדעתי - תמיד. ולמה ? כי עצם הידיעה - מקנה לך גם את זכות הבחירה !! - ומה יותר בסיסי מזכות זו ?? לדעתי, כאשר את אינך יודעת - את בוחרת במשהו שלמעשה אינו קיים (את רק חושבת שהוא קיים). כשאת יודעת - ניתנת לך הזכות לבחור - האם זה, כפי שזה, מתאים לך או לא ??? - לא הייתי רוצה שיטלו ממני זכות זאת. זיו

 

[yisrael]

אי אפשר להגדיר זאת טוב יותר

 

[דג דניאל דן op]

האם כדאי לדעת.

ומי קובע אם אנחנו יודעים? מי שולט על זה. מה זה אומר לדעת? להיות על המשמר. לא לישון. אפילו לא למצמץ. כי אולי באותו רגע של מיצמוץ האמת תעבור לו מול העניים. ובעצם לא רק לא לעצום. להתחיל לחפש. לא להאמין לשום מילה. לחקור. "אתה רוצה להגיד לי שאתה הולך לפאב עם חברים" אמרתי לחקור. לא מספיק. להתחיל לעקוב. גם זה לא מספיק - צריך חברה שתעקוב. ואם לא נעשה את כל זה - איך נדע. אני אומר תסמוך על מי שאיתך, תזרום, תתקשר, תענג ותשאל. ואולי לא תדע. ואם תדע - על תעצום עניים (הפעל אלגוריתם של זוגיות במשבר). דניאל.

 

[yisrael]

לא על זה מדובר

כשאתה מחובר באמת לבת זוגך ולהפך לא צריך לחקור או לבדוק, מותר למצמץ ואף לעצום עיניים ולתת לשני חופש ואם זה יקרה אתה תרגיש. אני הרגשתי מיד והטעות האיומה שעשיתי היתה שלא האמנתי לתחושות שלי וגם לא האמנתי לשקרים ונשארתי עם ספק מאכל כמו גידול סרטני ועד שהאמת התבררה נשחק האמון עד תום וספק אם יוכל לשוב

 

[mika2]

ומה קורה עכשיו ביניכם?

 

[עכבר כתום]

אמון ועצימת עיניים

אני רוצה לישון בשקט. אני לא רוצה לדאוג מה בת הזוג שלי עושה כשאני לא ליידה. לא רוצה "להקיף אישה שלוש מאות שישים וחמש מעלות" מסביב (מאיר אריאל) לא שווה לי את המאמץ. יכול להיות שהיא בוגדת בי כרגע. יכול להיות אבל קשה לי מאוד להאמין. אני אוהב לישון בשקט כמו שאמרתי. ביננו, אם היא בוגדת בי/תבגוד בי זו הייתה טעות שלי שבחרתי בה מלכתחילה. אז מה יש לי לחקור אותה אם אני זה שעשה את הטעות? לחקור את עצמי ולעשות ניתוחי פוסט מורטם אני יכול לעשות אחר כך. בינתיים אני מעדיף לישון בשקט. השאלות שבהן אני מעסיק את עצמי הן מה אני עושה כדי שהיא תוכל לישון בשקט, או מה אני עושה שבגלל היא לא תוכל לישון בשקט (ולתקן אותם). וזה בלי לוותר על החופש שלי והזמן שלי לעצמי והחברים שלי והעיסוקים שלי. לפעמים זה הופך מסובך אבל כשברור לי לאן אני הולך, לפחות אני מבין לאיזו מטרה אני עושה את הפשרות אם אני צריך להתפשר. עברתי פעם אחרת מערכת של חקירות צולבות. לא מוכן לשידור חוזר. עכבר

 

[דג דניאל דן op]

והשאלה הקטנה.

מה שעה? או מה מצפים מבן הזוג לספר? אתם מצפים שהוא ימלא דו"ח יומי איפה היה? מה עשה? ועם מי? ומה עם איך הרגיש בכלל? או איך הרגיש בפרט כדבר עם נורית? ואם לא יצא לנו לדבר (בצורה רצינית) כבר כמה ימים. אז מצפים לדו"ח שבועי. או השאלה הקטנה האמיתית. נורית עולה לגן עדן. וכידוע לכם בגן עגן כולם ערומים. לגמרי. איך שהמלאך גבריאל מראה לנורית את החברה בגן עדן. רצה נורית איזה זוג. וצועקת להם אדם וחווה. לא להאמין. קראתי עליכם - מדהים. איך נורית ידעה לזהות אותם מכל האנשים? לשאלה יש תשובה רצינית. (הסיבה שהיא אישה ולכן היא חכמה לא מספיק טובה). דניאל השואל שאלה קטנה.

 

[עכבר כתום]

וואי, זה היה קשה

אבל פיצחתי בסוף לא היה להם פופיק (כי לא היה להם חבל טבור. כי ... טוב הבנתם את ההשתלשלות) עכבר