והפעם, להפוך למציאות...
יושבים בבית, רואים סרט, חברים טובים מכיתה ד', החלטנו להפוך את הבית היום לראלטי טי.וי. מצלצל הפעמון, הן כאן, מי חשב שפנטזיה וירטואלית תהפוך למממשית, שתי חברות טובות, שרוצות להשתגע. החליטו, לפגוש שני חברים, שלא ראו מעולם, ללילה שלם בדופלקס. הן נכנסות, מקסימות, חיוך מובויש ומהוסס על שפתי שתיהן, אבל במבט בעניים אי אפשר לטעות. כשראו את החיוך על שפתינו, ווידאו כי לא מדובר בצמד אנסים, התיישבו על הספה. "תשתו משהוא?" שאלו "תרגישו בבית." ענינו. אלה (ככה לפחות הציגה את עצמה) קמה וניגשה למקרר, מוציאה "סמירנוף אייס" ומתיישבת. הכל היה כבר מוכן, כמו שהן ביקשו, המוזיקה, התאורה. "אז אני לוקחת אותך קודם" אמרה מיכל, והלכה עם אריק לחדר. אלה נשארה יושבת, לוגמת את שארית הבקבוק, אני מתקרב אליה, מחייך, ובלי מילים, מתיישב קרוב אלייה, מותח יותר את המתח המטורף שיש בייננו גם ככה... היא מסתכלת לי ישר בעיניים, שנינו רוצים לטרוף אחד את השני, אבל לא נותנים, בונים עוד ועוד מתח. ואז, במכה אחת, אנחנו קופצים אחד על השני בנשיקה מטורפת, גובלת באלימות, ועם זאת עדינה ומרגשת, הידיים שלנו מחזיקות אחד את השנייה בטירוף, אני מוריד לה את החולצה, היא פותחת לי את המכנס, אני מעיף את החולצה שלי מעלי, משכיב אותה על השטיח, מלטפים אחד את השני במהירות מופרזת, שנינו ערומים, ואז אנחנו דוחפים אחד את השני, ושוב בונים מתח... היא מלבישה לי קונדום, ואני מקרב אותו אליה במרחק 0, ולא זז יותר, נותן לה לדחוף את עצמה למעלה, מסתכל על הפנים המטריפות שלה, מרגיש אותה סביבי, יותר ויותר, לאט לאט, עד שהכל בפנים. אני נצמד עליה, מתחיל להגביר את הקצב, מרגיש את הנשימות שלה, איך היא כמעט מתפוצצת! תופס בשערה, מחבק ונצמד יותר, שומע כל גניחה שלה, איך היא משוחררת, איך היא גומרת בצעקה אדירה, כאילו מודיע למיכל שהיא ניצחה בסבב א', ואני מסתכל על החיוך שלה, ושואל אותה "ועכשיו מה?" "למקלחת, ביחד!" היא עונה בהחלטיות. - ההמשך ע"פ דרישת הקהל, - הדירה באיזר חיפה, - המבצע בתוקף עד יום ראשון בבוקר או עד גמר המלאי... - פניות יתקבלו בשמחה במסרים. - החברה שומרת לעצמה את הזכות להפסיק את המבצע בכל עת...
--------
יושבים בבית, רואים סרט, חברים טובים מכיתה ד', החלטנו להפוך את הבית היום לראלטי טי.וי. מצלצל הפעמון, הן כאן, מי חשב שפנטזיה וירטואלית תהפוך למממשית, שתי חברות טובות, שרוצות להשתגע. החליטו, לפגוש שני חברים, שלא ראו מעולם, ללילה שלם בדופלקס. הן נכנסות, מקסימות, חיוך מובויש ומהוסס על שפתי שתיהן, אבל במבט בעניים אי אפשר לטעות. כשראו את החיוך על שפתינו, ווידאו כי לא מדובר בצמד אנסים, התיישבו על הספה. "תשתו משהוא?" שאלו "תרגישו בבית." ענינו. אלה (ככה לפחות הציגה את עצמה) קמה וניגשה למקרר, מוציאה "סמירנוף אייס" ומתיישבת. הכל היה כבר מוכן, כמו שהן ביקשו, המוזיקה, התאורה. "אז אני לוקחת אותך קודם" אמרה מיכל, והלכה עם אריק לחדר. אלה נשארה יושבת, לוגמת את שארית הבקבוק, אני מתקרב אליה, מחייך, ובלי מילים, מתיישב קרוב אלייה, מותח יותר את המתח המטורף שיש בייננו גם ככה... היא מסתכלת לי ישר בעיניים, שנינו רוצים לטרוף אחד את השני, אבל לא נותנים, בונים עוד ועוד מתח. ואז, במכה אחת, אנחנו קופצים אחד על השני בנשיקה מטורפת, גובלת באלימות, ועם זאת עדינה ומרגשת, הידיים שלנו מחזיקות אחד את השנייה בטירוף, אני מוריד לה את החולצה, היא פותחת לי את המכנס, אני מעיף את החולצה שלי מעלי, משכיב אותה על השטיח, מלטפים אחד את השני במהירות מופרזת, שנינו ערומים, ואז אנחנו דוחפים אחד את השני, ושוב בונים מתח... היא מלבישה לי קונדום, ואני מקרב אותו אליה במרחק 0, ולא זז יותר, נותן לה לדחוף את עצמה למעלה, מסתכל על הפנים המטריפות שלה, מרגיש אותה סביבי, יותר ויותר, לאט לאט, עד שהכל בפנים. אני נצמד עליה, מתחיל להגביר את הקצב, מרגיש את הנשימות שלה, איך היא כמעט מתפוצצת! תופס בשערה, מחבק ונצמד יותר, שומע כל גניחה שלה, איך היא משוחררת, איך היא גומרת בצעקה אדירה, כאילו מודיע למיכל שהיא ניצחה בסבב א', ואני מסתכל על החיוך שלה, ושואל אותה "ועכשיו מה?" "למקלחת, ביחד!" היא עונה בהחלטיות. - ההמשך ע"פ דרישת הקהל, - הדירה באיזר חיפה, - המבצע בתוקף עד יום ראשון בבוקר או עד גמר המלאי... - פניות יתקבלו בשמחה במסרים. - החברה שומרת לעצמה את הזכות להפסיק את המבצע בכל עת...