והפעם בלי קישורים
- פותח הנושא DDN
- פורסם בתאריך
אני דווקא יותר נהנה
לשחק דמויות שהם כן, אני. זה לא שאני לא מתחבר לדמויות אחרות, אני פשוט רואה דברים שיכולתי לעשות אם אני היתי שם בסיטואציות מסוימות. ככה אני יותר נהנה לעשות מעשים מסוימים. זו הססיבה שהמקצועות שנראים לי ממש מעניינים, נזיר ופלאדין, אני בחיים לא אקח כי יש להם המון מגבלות והמון איסורים על דברים שאני נהנה לעשות. אני גם בחיים לא היתי לוקח מכשף, אבל זה סתם בגלל שאני שונא אותם.
לשחק דמויות שהם כן, אני. זה לא שאני לא מתחבר לדמויות אחרות, אני פשוט רואה דברים שיכולתי לעשות אם אני היתי שם בסיטואציות מסוימות. ככה אני יותר נהנה לעשות מעשים מסוימים. זו הססיבה שהמקצועות שנראים לי ממש מעניינים, נזיר ופלאדין, אני בחיים לא אקח כי יש להם המון מגבלות והמון איסורים על דברים שאני נהנה לעשות. אני גם בחיים לא היתי לוקח מכשף, אבל זה סתם בגלל שאני שונא אותם.
Sabre Runner
New member
משחק תפקידים הוא
כמו ספר, כל ספר שהוא מכל ז'אנר. רק שכותבים אותו מספר אנשים. וכל אחד בשם דמות אחרת. או כמה דמויות. ואחד מהם ממציא את העולם או שכולם ממציאים אותו. ואולי הם כבר יודעים מה הסוף של הספר ואולי לא. והם יכולים לעשות את זה פנים אל פנים, במסרים, בדואר או בפורומים. והם יכולים לעשות את זה במשך כמה שעות פעם בשבוע או במשך רבע שעה פעם ביום. ויש כמה שיטות קיימות בשביל לכתוב אותו אבל לא חייבים להשתמש בהם. כל מה שצריך, אחרי הכל, כדי לכתוב אותו הוא דמיון. וגם לא ממש חייבים לכתוב אותו, אפשר פשוט לספר אחד לשני. וזה מאוד כיף אבל זה כבר לא ממש דומה לספר.
כמו ספר, כל ספר שהוא מכל ז'אנר. רק שכותבים אותו מספר אנשים. וכל אחד בשם דמות אחרת. או כמה דמויות. ואחד מהם ממציא את העולם או שכולם ממציאים אותו. ואולי הם כבר יודעים מה הסוף של הספר ואולי לא. והם יכולים לעשות את זה פנים אל פנים, במסרים, בדואר או בפורומים. והם יכולים לעשות את זה במשך כמה שעות פעם בשבוע או במשך רבע שעה פעם ביום. ויש כמה שיטות קיימות בשביל לכתוב אותו אבל לא חייבים להשתמש בהם. כל מה שצריך, אחרי הכל, כדי לכתוב אותו הוא דמיון. וגם לא ממש חייבים לכתוב אותו, אפשר פשוט לספר אחד לשני. וזה מאוד כיף אבל זה כבר לא ממש דומה לספר.
Blue Beetle
New member
מספר חוויות נפרדות בשבילי
תלוי בסוג המשחק והאם אני משחק או מנחה. ראשית, יש משחקים בהם האתגר הוא חיצוני לדמות - כלומר האתגר העומד בפני הוא לא להתמודד עם הדמות שלי, אלא באמצעות הדמות שלי ויכולותיה, (ולרוב גם בעזרת שאר חברי הקבוצה) להתמודד מול אתגר חיצוני: להציל את הדרקון המסכן מצפורני הנסיכה האימתנית, לפוצץ את כוכב המוות, לפוצץ כוכב סתם, או כל דבר שעולה בראשו ההזוי של המנחה. במשחק מהסוג הזה, כיוון שהחוויה המשחקית תלויה בראש ובראשונה ביכולותיה של הדמות ולא במהותה, אני יכול לשחק באופן חופשי את האלטר-אגו שלי. חלק מהכיף במשחק כזה הוא לא רק להתמודד עם האתגרים ולהשיג את המטרה, אלא גם לפתח את הדמות שלי (כלומר את האלטר-אגו שלי) כדי שתראה כמו שאני רוצה. במשחקים כאלו, בתור המנחה, הכיף שלי הוא לתכנן אתגרים שיהיו מעניינים ו"מגניבים" ויספקו לדמויות (ודרכם לשחקנים) קטעי אקשן ומתח. יש סיפוק אדיר, לראות איך השחקנים מתמודדים עם האתגר שסיפקת להם ולעתים אף מוצאים דרכי פתרון שכלל לא חשבת עליהם, מעבר לסיפוק שבתכנון עצמו. יש סוגי משחקים בהם האתגר הוא באופן מהותי תלוי בדמות, שבהם החוכמה היא להתמודד עם מגבלות הדמויות ולחוות באמצעותן חוויות שלא בהכרח היית רוצה לחוות בחיים האמתיים. במשחקים כאלו יש לי אפשרות לראות את העולם מנקודת ראות שונה לחלוטין מזו שלי, לרוב אני צריך לחשוב כבנאדם אחר ולהתמודד עם פחדים ומגבלות של אותו אדם. המטרה של משחק מהסוג הזה הוא לא "כיף", אלא הצורך בחוויה עמוקה. כמנחה במשחקים מהסוג השני, יש לי הזדמנות לבטא את עצמי - כלומר לנסות להעביר איזשהו סיפור או רעיון לאנשים אחרים.
תלוי בסוג המשחק והאם אני משחק או מנחה. ראשית, יש משחקים בהם האתגר הוא חיצוני לדמות - כלומר האתגר העומד בפני הוא לא להתמודד עם הדמות שלי, אלא באמצעות הדמות שלי ויכולותיה, (ולרוב גם בעזרת שאר חברי הקבוצה) להתמודד מול אתגר חיצוני: להציל את הדרקון המסכן מצפורני הנסיכה האימתנית, לפוצץ את כוכב המוות, לפוצץ כוכב סתם, או כל דבר שעולה בראשו ההזוי של המנחה. במשחק מהסוג הזה, כיוון שהחוויה המשחקית תלויה בראש ובראשונה ביכולותיה של הדמות ולא במהותה, אני יכול לשחק באופן חופשי את האלטר-אגו שלי. חלק מהכיף במשחק כזה הוא לא רק להתמודד עם האתגרים ולהשיג את המטרה, אלא גם לפתח את הדמות שלי (כלומר את האלטר-אגו שלי) כדי שתראה כמו שאני רוצה. במשחקים כאלו, בתור המנחה, הכיף שלי הוא לתכנן אתגרים שיהיו מעניינים ו"מגניבים" ויספקו לדמויות (ודרכם לשחקנים) קטעי אקשן ומתח. יש סיפוק אדיר, לראות איך השחקנים מתמודדים עם האתגר שסיפקת להם ולעתים אף מוצאים דרכי פתרון שכלל לא חשבת עליהם, מעבר לסיפוק שבתכנון עצמו. יש סוגי משחקים בהם האתגר הוא באופן מהותי תלוי בדמות, שבהם החוכמה היא להתמודד עם מגבלות הדמויות ולחוות באמצעותן חוויות שלא בהכרח היית רוצה לחוות בחיים האמתיים. במשחקים כאלו יש לי אפשרות לראות את העולם מנקודת ראות שונה לחלוטין מזו שלי, לרוב אני צריך לחשוב כבנאדם אחר ולהתמודד עם פחדים ומגבלות של אותו אדם. המטרה של משחק מהסוג הזה הוא לא "כיף", אלא הצורך בחוויה עמוקה. כמנחה במשחקים מהסוג השני, יש לי הזדמנות לבטא את עצמי - כלומר לנסות להעביר איזשהו סיפור או רעיון לאנשים אחרים.
Ihavenonick
New member
בשבילי
גרסה מתקדמת, מתוסבכת ומאורגנת למשחק "נדמה לי"
גרסה מתקדמת, מתוסבכת ומאורגנת למשחק "נדמה לי"
anciens realms
New member
הם קוראים לי
New member
איזה חלק של "והפעם בלי קישורים"
לא הבנת?
לא הבנת?
anciens realms
New member
אין מה לעשות...
זה פשוט ארוך מדי לשים פה... לא בא לך אל תכנס... זה לא קישור לאיזה כתבה של מישהו שבא לי לשים פה סתם... זה שלי, אישי, פרטי.
זה פשוט ארוך מדי לשים פה... לא בא לך אל תכנס... זה לא קישור לאיזה כתבה של מישהו שבא לי לשים פה סתם... זה שלי, אישי, פרטי.
copy paste the relevant parts:
הרבה כבר נכתב על משחקי תפקידים בעבר, אך כיום אנו בעידן שבו משחקי תפקידים תופסים מקום יותר רחב ויותר מעניין. עם המגוון האדיר של סוגי משחקי תפקידים אנו מנסים להבין גם את המקור ובעיקר את המטרה של המשחקים. בראש ובראשונה ברצוני לומר שזהו מאמר אישי שבו אני נותן את נקודת המבט של האחד על המשחק. יהיו אלה שלא יסכימו איתי ואולי גם נפתח על זה דיון מעמיק, הכל בבוא הזמן. ההיכרות הראשונה שלי עם המשחק הייתה בגיל 14, אז שיחקנו מבוכים ודרקונים הישן והטוב שבו אלף היה לוחם וקוסם... מאז התפתחו הדברים והיום אנו עומדים מול שדרוגים של המהדורה שלישית. משחקי תפקידים הביאו אותי למחוזות שלא הכרתי ושכל כך הייתי רוצה להיות שם באמת, בעצמי. הכניסות למשחק היו דרמטיות, הכל היה נכנס כה חזק לתודעה האישית שלי שלפעמים היה הדבר משפיע גם על חיי האישיים, אני חייב הרבה למשחק עקב התפתחותי האישית דרכו. במשחק תפקידים, המטרה היא להיות דמות שהיית רוצה להיות ולנתב אותה לפי האופי שלך, כך למעשה השחקן יכול לגלות הרבה על עצמו, דברים שהוא לא חשב שהוא יכולים להגיע אליהם, מחשבות שרצות לו בראש והגעה לתובנות עצמיות הרבה מעבר למה שהשחקן יכול להגיע אליהן בחיי היומיום. "אז אני מניף באיום את החרב הדו- ידנית כלפי האויב האכזר בעל השיניים המפחידות ורץ אליו בהתקפה מאסיבית!!!", כך מתחיל לוחם את הקרב, ראו את ההקבלות של זה למציאות: "אני יכול ואני מסוגל, למרות שאין לי מושג לאן אפנה, אני מאמין בעצמי וביכולות שלי". "אני עומד מאחור ושולח קליעי קסם", כך, לעומת זאת יחל המכשף את הקרב, ראו את ההקבלה הבאה: "אני עומד ומגן על החברים שלי, מצד שני אין לי מושג מי יתקוף מאחור". עכשיו נצא מהקרבות. המשחק, בעיני, הוא הרבה יותר מלהילחם באורקים או מפלצות אחרות. במשחקים שאני מעביר בתור מנחה לא יהיה ריבוי קרבות אלא ניסיון להכניס את החבורה למצבים שמהם היא צריכה לצאת בחיים ובכבוד. אנחנו מזמן כבר לא קוראים לדמויות "חבורת הרפתקנים" אלא "שכירי חרב", שינוי מהותי בתפיסת משחקי תפקידים ולו רק בגלל שבימים עברו, קשה לי להאמין שקבוצה של אנשים נפגשו והחליטו, סתם ללא סיבה ברורה, להיות "הרפתקנים". הניסיון לשלב את המשחק עם המציאות של העבר נותן תחושה שזה באמת קורה- וזו רק דוגמא, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא להכניס הרבה מוטיבים מציאותיים כך שנוכל לחוש את מה שהדמות חשה, להתוודע לאמת ודרך זה לדעת יותר טוב על הגבולות שלך בתור אדם. מצד שני, למתקדמים יותר, קיימת עוד אפשרות מעניינת, שהיא לקיחת דמות שלא קשורה במהותה לאופיו של השחקן ולנסות להתמודד איתה. כאן השחקן לא רק מתמודד רק עם המשחק, אלא גם עם הקונפליקטים הפנימיים שלו ביחס לדמות. (גישה מעניינת ביותר), תוך כדי, השחקן יכול לעבור למימד שבו הוא זקוק לכוח נפשי רב, אך אם הוא מצליח הוא זוכה בהכרות עמוקה עם עצמו והפעם גם עם הסובבים אותו. בצורת משחק זו, השחקן לומד להעריך גישות שונות ומגוונות לחיים בין אם זה דרך הקרבות ובין אם זה דרך היכרות עם התרבויות השונות של מגוון הדמויות והמקצועות הקיימים. כיום, 14 שנה עברו מאז שהתחלתי לשחק לראשונה, כמו שאמרתי בהתחלה, הרבה דברים השתנו אך מהות המשחק נשארה אותו הדבר, כמה שישנו את החוקים, יוסיפו גזעים, מקצועות וכל אלמנט אחר... משחקי תפקידים תמיד יישארו כלי למידה מעשי ופילוסופי על עצמך והסובבים אותך.
הרבה כבר נכתב על משחקי תפקידים בעבר, אך כיום אנו בעידן שבו משחקי תפקידים תופסים מקום יותר רחב ויותר מעניין. עם המגוון האדיר של סוגי משחקי תפקידים אנו מנסים להבין גם את המקור ובעיקר את המטרה של המשחקים. בראש ובראשונה ברצוני לומר שזהו מאמר אישי שבו אני נותן את נקודת המבט של האחד על המשחק. יהיו אלה שלא יסכימו איתי ואולי גם נפתח על זה דיון מעמיק, הכל בבוא הזמן. ההיכרות הראשונה שלי עם המשחק הייתה בגיל 14, אז שיחקנו מבוכים ודרקונים הישן והטוב שבו אלף היה לוחם וקוסם... מאז התפתחו הדברים והיום אנו עומדים מול שדרוגים של המהדורה שלישית. משחקי תפקידים הביאו אותי למחוזות שלא הכרתי ושכל כך הייתי רוצה להיות שם באמת, בעצמי. הכניסות למשחק היו דרמטיות, הכל היה נכנס כה חזק לתודעה האישית שלי שלפעמים היה הדבר משפיע גם על חיי האישיים, אני חייב הרבה למשחק עקב התפתחותי האישית דרכו. במשחק תפקידים, המטרה היא להיות דמות שהיית רוצה להיות ולנתב אותה לפי האופי שלך, כך למעשה השחקן יכול לגלות הרבה על עצמו, דברים שהוא לא חשב שהוא יכולים להגיע אליהם, מחשבות שרצות לו בראש והגעה לתובנות עצמיות הרבה מעבר למה שהשחקן יכול להגיע אליהן בחיי היומיום. "אז אני מניף באיום את החרב הדו- ידנית כלפי האויב האכזר בעל השיניים המפחידות ורץ אליו בהתקפה מאסיבית!!!", כך מתחיל לוחם את הקרב, ראו את ההקבלות של זה למציאות: "אני יכול ואני מסוגל, למרות שאין לי מושג לאן אפנה, אני מאמין בעצמי וביכולות שלי". "אני עומד מאחור ושולח קליעי קסם", כך, לעומת זאת יחל המכשף את הקרב, ראו את ההקבלה הבאה: "אני עומד ומגן על החברים שלי, מצד שני אין לי מושג מי יתקוף מאחור". עכשיו נצא מהקרבות. המשחק, בעיני, הוא הרבה יותר מלהילחם באורקים או מפלצות אחרות. במשחקים שאני מעביר בתור מנחה לא יהיה ריבוי קרבות אלא ניסיון להכניס את החבורה למצבים שמהם היא צריכה לצאת בחיים ובכבוד. אנחנו מזמן כבר לא קוראים לדמויות "חבורת הרפתקנים" אלא "שכירי חרב", שינוי מהותי בתפיסת משחקי תפקידים ולו רק בגלל שבימים עברו, קשה לי להאמין שקבוצה של אנשים נפגשו והחליטו, סתם ללא סיבה ברורה, להיות "הרפתקנים". הניסיון לשלב את המשחק עם המציאות של העבר נותן תחושה שזה באמת קורה- וזו רק דוגמא, הדבר הטוב ביותר לעשות הוא להכניס הרבה מוטיבים מציאותיים כך שנוכל לחוש את מה שהדמות חשה, להתוודע לאמת ודרך זה לדעת יותר טוב על הגבולות שלך בתור אדם. מצד שני, למתקדמים יותר, קיימת עוד אפשרות מעניינת, שהיא לקיחת דמות שלא קשורה במהותה לאופיו של השחקן ולנסות להתמודד איתה. כאן השחקן לא רק מתמודד רק עם המשחק, אלא גם עם הקונפליקטים הפנימיים שלו ביחס לדמות. (גישה מעניינת ביותר), תוך כדי, השחקן יכול לעבור למימד שבו הוא זקוק לכוח נפשי רב, אך אם הוא מצליח הוא זוכה בהכרות עמוקה עם עצמו והפעם גם עם הסובבים אותו. בצורת משחק זו, השחקן לומד להעריך גישות שונות ומגוונות לחיים בין אם זה דרך הקרבות ובין אם זה דרך היכרות עם התרבויות השונות של מגוון הדמויות והמקצועות הקיימים. כיום, 14 שנה עברו מאז שהתחלתי לשחק לראשונה, כמו שאמרתי בהתחלה, הרבה דברים השתנו אך מהות המשחק נשארה אותו הדבר, כמה שישנו את החוקים, יוסיפו גזעים, מקצועות וכל אלמנט אחר... משחקי תפקידים תמיד יישארו כלי למידה מעשי ופילוסופי על עצמך והסובבים אותך.
anciens realms
New member
אאאממממ....תודה?
אני אדע לפעם הבאה...
אני אדע לפעם הבאה...
Serpent Axis
New member
בשבילי
אנשים סיפרו אחד לשני סיפורים מאז לילות בראשית. סיפורים ליוו אותנו דרך כתב חרטומים, התאטרון היווני הקדום, התנ"ך, סאגות הויקינגים, מחזותיו של שייקספיר והוליווד. כל אלו מספרים סיפור. משחקי תפקידים הוא משחק שמאפשר לנו לעשות יותר מרק לשמוע את הסיפור, הוא נותן לנו אפשרות לחוות את הסיפור ממבט ראשון, לקחת בו חלק פעיל ובעצם להשתתף באריגתו. כשהאדם שמנחה את הסיפור מגיע להתחיל לספר אותו, הסיפור אינו שלם - הוא יושלם בעזרת השחקנים. כל שחקן עוזר לספר את הסיפור דרך אלטר-אגו דמיוני המכונה "דמות". סוג הסיפור ומקומו מוגבל רק על ידי הדמיון האנושי, כך גם דמויות השחקנים. החל מחבורת גיבורים אמיצה נוסח אחוות הטבעת של טולקין, דרך בלשים פרטיים בלונדון של המאה ה19, מרגלים במלחמה הקרה, לוחמים בצבא הקיסרות הבין-גלקטית וכלה בגיבורי הלוני טונס. משחקי תפקידים הם משחק של הדמיון, ליתר דיוק - דמיונם המשותף של כל המשתתפים. אחד המשתתפים, שחקן ככל השחקנים, לוקח על כתפיו תפקיד שנקרא "המנחה". המנחה, כשמו כן הוא, מנחה את העלילה. הוא טווה את הסיפור הכללי ומתאר את המצבים והדמויות בהם השחקנים נתקלים. המנחה גם מתפקד כשופט במשחק, הוא קובע איזו פעולה של הדמויות מצליחה ואיזו נכשלת, איזו דמות יותר חזקה ואיזו דמות יותר זריזה, אם לילה עכשיו בעולם המשחק או אם בוקר. ההחלטות שלו אינן שרירותיות, הן כפופות לצרכי הסיפור וסוג הדמויות שהשחקנים רוצים לגלם בו. השחקנים עוזרים לספר את הסיפור בכך שהם מתארים את תגובות דמויותיהם לסיטואציות והדמויות שהמנחה מציב בפניהם. הם מתארים את תגובות הדמויות שלהם אחת לשניה ולסביבה שלהם, אבל הם עושים יותר מרק להגיב - הם גם יכולים ליזום, לעזור למנחה להוביל את העלילה עוד יותר. במשחק הזה לא חייבים להיות חוקים (למרות שרצוי שהשחקנים והמנחה יישבו לפני המשחק ויסכימו על מה שהם רוצים לשחק, איזה סיפור הם רוצים לספר ובאיזה אופן), אבל במשחקי תפקידים קיימים הרבה משחקים שונים ודומים שמציעים לשחקנים חוקים שיעזרו להם למנוע מריבות ילדותיות ("הדמות שלי יותר חזקה משלך", "לא נכון", "כן נכון", "תוכיח", "תוכיח שלא") ולספק מעין "מכניקה" שתעזור לקבוע באופן הוגן מי באמת הצליח בפעולתו ומי נכשל, כמה זמן יוכלו הלוחמים האמיצים לרוץ בשריון מלא, כמה רמזים מצליחים הבלשים לאסוף או האם ההסבר של המרגל משכנע מישהו. דוגמא למשחק: יוסי, חיים ורונית נפגשים כדי לשחק משחק תפקידים. הם החליטו שהם רוצים לשחק הרפתקה שיוסי כתב לא מזמן. חיים מעוניין לשחק לוחם גדול מימדים, לשעבר חייל בצבא המלך המקומי, בשם בוריס. רונית מעוניינת לשחק גנבת, אבל אחרי שהיא שומעת את הרעיון של חיים, היא מחליטה שמרגלת-לשעבר בשירות המלך תהיה קלה יותר לשילוב בצוות ובוחרת את השם סלינה לדמות שלה. יוסי עוזר לחיים ולרונית לפתח קצת את הדמויות שלהם - מי הם, מאיפה הם באו, איזה אופי יש להם. דברים בסיסיים כאלה ("בוריס נולד כבן של איכר בכפרים, הוא גדל כשמצפים ממנו לחרוש את השדות כל היום, אבל הוא החליט להתגייס לצבא כשהוא הגיע לגיל המתאים. הוא טיפוס הרפתקני שמאוד רוצה לראות את העולם הגדול. אחרי שהוא השתחרר הוא פשוט מסתובב בפאבים ומחפש עבודה שתיקח אותו רחוק"). אז יוסי פותח את המשחק בפגישתם של בוריס וסלינה בפאב מקומי. אחרי שיחה קצרה בין השניים סלינה מספרת לבוריס על שמועות שמדברות על אוצר החבוי באחוזה נטושה מעבר לעיר אבל לפני שבוריס מספיק לגחך הרוזן המקומי מגיע ומאשים את סלינה בגניבה ומרמה. סלינה מתעקשת על חפותה ובוריס מחליט שהוא מאמין לבחורה הנחמדה יותר משהוא מאמין לרוזן ועוזר לסלינה לברוח. יוסי: "...העננים השחורים מתאספים בשמי הערביים ומתחילים לכסות לאט את השמש השוקעת שצובעת השדות המקיפים אתכם בגוונים אדמדמים. אבק וסימנים של שריטות מכסים את דלת העץ הכבדה שחוצצת ביניכם לבין האמת מאחורי השמועות על אוצר החבוי באחוזה הישנה. ממעל חומת האחוזה ניתן לשמוע את העורבים שנחים על העצים השונים בסביבה, קולם מזכיר כעת מעין צחוק מעוות, שעה שמאחוריכם נשמעים קולות דהירת סוסים - הרוזן ואנשיו ודאי עוד רודפים אחריכם" חיים: "אני מסתובב מהר אל הדלת, מניח את שתי הידיים שלי עליה ומנסה בכל הכוח לדחוף כדי לפתוח אותה" רונית: "אני מסתכלת מסביבי בזמן שאני מושכת את הברדס של הגלימה שלי מעל הראש. יש שיחים באזור? עצים? מקומות שאפשר להתחבא בהם?" כדי להוסיף קצת עניין, יוסי קובע שהדלת לא נפתחת בדחיפה כמו שבוריס קיווה. יוסי מבקש מרונית לגלגל קוביה כדי לקבוע אם סלינה מבחינה במקום מסתור ראוי. איך נדע אם רונית הצליחה בגלגול? זה כבר תלוי בחוקים שהמשתתפים הסכימו עליהם. שיטה פשוטה: כשמכינים דמות, מחלקים מספר נקודות לתכונות שונות. למשל, לסלינה יש תכונה שנקראת "תפישה" (תכונה שמכסה את החושים שלה, כמה טוב היא רואה, כושר ההבחנה שלה וכו') והיא שמה בה שלוש נקודות. בעת גלגול הקוביה, סלינה מקבלת מספר קוביות השווה לסכום נקודות התכונה (אז אם יש לסלינה שלוש נקודות בתפישה, יש לה שלוש קוביות לגלגל). הקוביות שרונית צריכה לגלגל עבור סלינה יהיו קוביות בעלות 10 פאות או ק10, בקיצור (במשחקי תפקידים, אנחנו משתמשים בכל מני סוגים של קוביות, לאו דווקא רק אלו בעלות 6 פאות, שאנחנו רגילים לחשוב כעל "קוביות"). יוסי (המנחה הנאמן שלנו), קובע שכדי להצליח בפעולה שלה, רונית צריכה לגלגל את הספרה 7 או ספרה גבוהה ממנה בקוביות. רונית מגלגלת 3, 4, 8 - כלומר, הצלחה. יוסי קובע שסלינה מבחינה בשיחים עבים מימין לדלת, הם עבים מספיק כדי להסתיר אותה, אבל האם הם מספיק עבים להסתיר אדם גדול כמו בוריס? המשך הסיפור תלוי בשחקנים, אם סלינה תחליט להסתתר בשיחים (ואולי לא לספר על זה לבוריס), אם בוריס יצליח להבין איך פותחים את הדלת בזמן או להסתתר ביחד עם סלינה... האם הרוזן באמת מגיע? ומה בעצם מסתתר באחוזה הישנה הזו? במשחקי תפקידים, הסיפור יילך לאן שנוביל אותו... מקווה שזה ענה, פחות או יותר.
אנשים סיפרו אחד לשני סיפורים מאז לילות בראשית. סיפורים ליוו אותנו דרך כתב חרטומים, התאטרון היווני הקדום, התנ"ך, סאגות הויקינגים, מחזותיו של שייקספיר והוליווד. כל אלו מספרים סיפור. משחקי תפקידים הוא משחק שמאפשר לנו לעשות יותר מרק לשמוע את הסיפור, הוא נותן לנו אפשרות לחוות את הסיפור ממבט ראשון, לקחת בו חלק פעיל ובעצם להשתתף באריגתו. כשהאדם שמנחה את הסיפור מגיע להתחיל לספר אותו, הסיפור אינו שלם - הוא יושלם בעזרת השחקנים. כל שחקן עוזר לספר את הסיפור דרך אלטר-אגו דמיוני המכונה "דמות". סוג הסיפור ומקומו מוגבל רק על ידי הדמיון האנושי, כך גם דמויות השחקנים. החל מחבורת גיבורים אמיצה נוסח אחוות הטבעת של טולקין, דרך בלשים פרטיים בלונדון של המאה ה19, מרגלים במלחמה הקרה, לוחמים בצבא הקיסרות הבין-גלקטית וכלה בגיבורי הלוני טונס. משחקי תפקידים הם משחק של הדמיון, ליתר דיוק - דמיונם המשותף של כל המשתתפים. אחד המשתתפים, שחקן ככל השחקנים, לוקח על כתפיו תפקיד שנקרא "המנחה". המנחה, כשמו כן הוא, מנחה את העלילה. הוא טווה את הסיפור הכללי ומתאר את המצבים והדמויות בהם השחקנים נתקלים. המנחה גם מתפקד כשופט במשחק, הוא קובע איזו פעולה של הדמויות מצליחה ואיזו נכשלת, איזו דמות יותר חזקה ואיזו דמות יותר זריזה, אם לילה עכשיו בעולם המשחק או אם בוקר. ההחלטות שלו אינן שרירותיות, הן כפופות לצרכי הסיפור וסוג הדמויות שהשחקנים רוצים לגלם בו. השחקנים עוזרים לספר את הסיפור בכך שהם מתארים את תגובות דמויותיהם לסיטואציות והדמויות שהמנחה מציב בפניהם. הם מתארים את תגובות הדמויות שלהם אחת לשניה ולסביבה שלהם, אבל הם עושים יותר מרק להגיב - הם גם יכולים ליזום, לעזור למנחה להוביל את העלילה עוד יותר. במשחק הזה לא חייבים להיות חוקים (למרות שרצוי שהשחקנים והמנחה יישבו לפני המשחק ויסכימו על מה שהם רוצים לשחק, איזה סיפור הם רוצים לספר ובאיזה אופן), אבל במשחקי תפקידים קיימים הרבה משחקים שונים ודומים שמציעים לשחקנים חוקים שיעזרו להם למנוע מריבות ילדותיות ("הדמות שלי יותר חזקה משלך", "לא נכון", "כן נכון", "תוכיח", "תוכיח שלא") ולספק מעין "מכניקה" שתעזור לקבוע באופן הוגן מי באמת הצליח בפעולתו ומי נכשל, כמה זמן יוכלו הלוחמים האמיצים לרוץ בשריון מלא, כמה רמזים מצליחים הבלשים לאסוף או האם ההסבר של המרגל משכנע מישהו. דוגמא למשחק: יוסי, חיים ורונית נפגשים כדי לשחק משחק תפקידים. הם החליטו שהם רוצים לשחק הרפתקה שיוסי כתב לא מזמן. חיים מעוניין לשחק לוחם גדול מימדים, לשעבר חייל בצבא המלך המקומי, בשם בוריס. רונית מעוניינת לשחק גנבת, אבל אחרי שהיא שומעת את הרעיון של חיים, היא מחליטה שמרגלת-לשעבר בשירות המלך תהיה קלה יותר לשילוב בצוות ובוחרת את השם סלינה לדמות שלה. יוסי עוזר לחיים ולרונית לפתח קצת את הדמויות שלהם - מי הם, מאיפה הם באו, איזה אופי יש להם. דברים בסיסיים כאלה ("בוריס נולד כבן של איכר בכפרים, הוא גדל כשמצפים ממנו לחרוש את השדות כל היום, אבל הוא החליט להתגייס לצבא כשהוא הגיע לגיל המתאים. הוא טיפוס הרפתקני שמאוד רוצה לראות את העולם הגדול. אחרי שהוא השתחרר הוא פשוט מסתובב בפאבים ומחפש עבודה שתיקח אותו רחוק"). אז יוסי פותח את המשחק בפגישתם של בוריס וסלינה בפאב מקומי. אחרי שיחה קצרה בין השניים סלינה מספרת לבוריס על שמועות שמדברות על אוצר החבוי באחוזה נטושה מעבר לעיר אבל לפני שבוריס מספיק לגחך הרוזן המקומי מגיע ומאשים את סלינה בגניבה ומרמה. סלינה מתעקשת על חפותה ובוריס מחליט שהוא מאמין לבחורה הנחמדה יותר משהוא מאמין לרוזן ועוזר לסלינה לברוח. יוסי: "...העננים השחורים מתאספים בשמי הערביים ומתחילים לכסות לאט את השמש השוקעת שצובעת השדות המקיפים אתכם בגוונים אדמדמים. אבק וסימנים של שריטות מכסים את דלת העץ הכבדה שחוצצת ביניכם לבין האמת מאחורי השמועות על אוצר החבוי באחוזה הישנה. ממעל חומת האחוזה ניתן לשמוע את העורבים שנחים על העצים השונים בסביבה, קולם מזכיר כעת מעין צחוק מעוות, שעה שמאחוריכם נשמעים קולות דהירת סוסים - הרוזן ואנשיו ודאי עוד רודפים אחריכם" חיים: "אני מסתובב מהר אל הדלת, מניח את שתי הידיים שלי עליה ומנסה בכל הכוח לדחוף כדי לפתוח אותה" רונית: "אני מסתכלת מסביבי בזמן שאני מושכת את הברדס של הגלימה שלי מעל הראש. יש שיחים באזור? עצים? מקומות שאפשר להתחבא בהם?" כדי להוסיף קצת עניין, יוסי קובע שהדלת לא נפתחת בדחיפה כמו שבוריס קיווה. יוסי מבקש מרונית לגלגל קוביה כדי לקבוע אם סלינה מבחינה במקום מסתור ראוי. איך נדע אם רונית הצליחה בגלגול? זה כבר תלוי בחוקים שהמשתתפים הסכימו עליהם. שיטה פשוטה: כשמכינים דמות, מחלקים מספר נקודות לתכונות שונות. למשל, לסלינה יש תכונה שנקראת "תפישה" (תכונה שמכסה את החושים שלה, כמה טוב היא רואה, כושר ההבחנה שלה וכו') והיא שמה בה שלוש נקודות. בעת גלגול הקוביה, סלינה מקבלת מספר קוביות השווה לסכום נקודות התכונה (אז אם יש לסלינה שלוש נקודות בתפישה, יש לה שלוש קוביות לגלגל). הקוביות שרונית צריכה לגלגל עבור סלינה יהיו קוביות בעלות 10 פאות או ק10, בקיצור (במשחקי תפקידים, אנחנו משתמשים בכל מני סוגים של קוביות, לאו דווקא רק אלו בעלות 6 פאות, שאנחנו רגילים לחשוב כעל "קוביות"). יוסי (המנחה הנאמן שלנו), קובע שכדי להצליח בפעולה שלה, רונית צריכה לגלגל את הספרה 7 או ספרה גבוהה ממנה בקוביות. רונית מגלגלת 3, 4, 8 - כלומר, הצלחה. יוסי קובע שסלינה מבחינה בשיחים עבים מימין לדלת, הם עבים מספיק כדי להסתיר אותה, אבל האם הם מספיק עבים להסתיר אדם גדול כמו בוריס? המשך הסיפור תלוי בשחקנים, אם סלינה תחליט להסתתר בשיחים (ואולי לא לספר על זה לבוריס), אם בוריס יצליח להבין איך פותחים את הדלת בזמן או להסתתר ביחד עם סלינה... האם הרוזן באמת מגיע? ומה בעצם מסתתר באחוזה הישנה הזו? במשחקי תפקידים, הסיפור יילך לאן שנוביל אותו... מקווה שזה ענה, פחות או יותר.
Ihavenonick
New member
קצר ולעניין. כמו תמיד
Serpent Axis
New member
../images/Emo4.gif
Blue Beetle
New member
תפקידם של חוקים
חוקים של משחק לא נועדו רק כדי לגשר בין מריבות ילדותיות, זה תפקוד משני שלהם. חוקי המשחק הם בראש ובראשונה שפה משותפת בין כל המשתתפים במשחק: הם קובעים אווירה, תמה ובמרומז גם מטרה. חוקים מוצלחים מדגישים את מה שחשוב ומזניחים את כל מה שלא חשוב. כאשר חוקי המשחק מתמקדים ביכולות של הדמות ובאתגרים שיכולים לעמוד מולם (למשל ק20 על כל נגזרותיה) גם המשחק יעסוק באתגרים העומדים בפני הדמויות ובדרך בה הדמויות יתגברו עליהן. לעומת זאת, שיטת משחק המכילה חוקים לאינטראקציה חברתית ועיסוק ברגשות (למשל ה- Virtues של Storyteller) המשחק יפנה לכיוון הזה. חוקי המשחק קובעים גם מוסכמות מסויימות. אם למשל, שיטת הנק"פ של מו"ד מאפשרת לדמויות לספוג כמות גדולה של נזק מבלי לפול - זה אומר שהקרבות במו"ד הופכים לקרבות סינגמטיים רווי אקשן והשחקנים יהססו פחות להכניס את דמותם לקרב. נסו לתת לג'ימס בונד לחצות אגם בקפיצה על גבות תנינים ב-COC וקבלו נתחי בונד. לעומת זאת בק20 modern... שלישית, לי כמנחה הרבה יותר קל לקחת רעיונות ולתרגם אותם לתוכן משחקי כשיש לי שפה מכנית, פורמט שמאפשר לי לעשות את זה.
חוקים של משחק לא נועדו רק כדי לגשר בין מריבות ילדותיות, זה תפקוד משני שלהם. חוקי המשחק הם בראש ובראשונה שפה משותפת בין כל המשתתפים במשחק: הם קובעים אווירה, תמה ובמרומז גם מטרה. חוקים מוצלחים מדגישים את מה שחשוב ומזניחים את כל מה שלא חשוב. כאשר חוקי המשחק מתמקדים ביכולות של הדמות ובאתגרים שיכולים לעמוד מולם (למשל ק20 על כל נגזרותיה) גם המשחק יעסוק באתגרים העומדים בפני הדמויות ובדרך בה הדמויות יתגברו עליהן. לעומת זאת, שיטת משחק המכילה חוקים לאינטראקציה חברתית ועיסוק ברגשות (למשל ה- Virtues של Storyteller) המשחק יפנה לכיוון הזה. חוקי המשחק קובעים גם מוסכמות מסויימות. אם למשל, שיטת הנק"פ של מו"ד מאפשרת לדמויות לספוג כמות גדולה של נזק מבלי לפול - זה אומר שהקרבות במו"ד הופכים לקרבות סינגמטיים רווי אקשן והשחקנים יהססו פחות להכניס את דמותם לקרב. נסו לתת לג'ימס בונד לחצות אגם בקפיצה על גבות תנינים ב-COC וקבלו נתחי בונד. לעומת זאת בק20 modern... שלישית, לי כמנחה הרבה יותר קל לקחת רעיונות ולתרגם אותם לתוכן משחקי כשיש לי שפה מכנית, פורמט שמאפשר לי לעשות את זה.
Mr Boggy Man
New member
אהההה
מלא פיצוצים! אנשים רצים לכל מקום! דרקון עף בשמיים מלמד איזה קוסם מטורף קסם או שתיים! בעוד שכמה חברה קופצים לתוך Time Portal בכוונה להציל את הקיום האינסופי של הספרות 6 ו7 וזה בכדי להציל את הנסיכה חסרת העיניים ממוות אכזרי וחיים ללא עיניים! שבזמן הזה חבורה של נינג'ות מתנפלות על איש זקן שמכסח להם את הצורה וחבורה של Shadowrunners מבקעים חור במושבה בירח בגלל עיסקת סמים בין 2 תאגידים שמתחרים על הנוסחה הטובה ביותר להפיק סם שממנו שבט אינדיאנים מכינים את ה"Oro'th'rur" - משקה טקסי קדוש בתרבותם וכל זאת רק בכדי לגלות ש2 מהכוהנים שלה הם מרגלים של המלך הרשע רודת' מארטור שבנה את הטירה שלו על אחת מ2 כניסות של ממלכת גמדאים מרושעים שחיים מתחת לאדמה, בונים רובוט ענק שחלקיו הוזמנו ע"י גילדת קוסמים בעיירה שבמרגוע רק בשביל לגלות שאיזה ילדון כותב שם סיפור על חמישה אבירים ומכשף אחד......רשע זה משחק תפקידים בשבילי
מלא פיצוצים! אנשים רצים לכל מקום! דרקון עף בשמיים מלמד איזה קוסם מטורף קסם או שתיים! בעוד שכמה חברה קופצים לתוך Time Portal בכוונה להציל את הקיום האינסופי של הספרות 6 ו7 וזה בכדי להציל את הנסיכה חסרת העיניים ממוות אכזרי וחיים ללא עיניים! שבזמן הזה חבורה של נינג'ות מתנפלות על איש זקן שמכסח להם את הצורה וחבורה של Shadowrunners מבקעים חור במושבה בירח בגלל עיסקת סמים בין 2 תאגידים שמתחרים על הנוסחה הטובה ביותר להפיק סם שממנו שבט אינדיאנים מכינים את ה"Oro'th'rur" - משקה טקסי קדוש בתרבותם וכל זאת רק בכדי לגלות ש2 מהכוהנים שלה הם מרגלים של המלך הרשע רודת' מארטור שבנה את הטירה שלו על אחת מ2 כניסות של ממלכת גמדאים מרושעים שחיים מתחת לאדמה, בונים רובוט ענק שחלקיו הוזמנו ע"י גילדת קוסמים בעיירה שבמרגוע רק בשביל לגלות שאיזה ילדון כותב שם סיפור על חמישה אבירים ומכשף אחד......רשע זה משחק תפקידים בשבילי
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.