והעניינים מסתבכים...

דסי31

New member
והעניינים מסתבכים...

אז הייתי היום במרפאת אנדו, לאחר התור אצל באר גבל ולפני הניתוח (עוד שלושה שבועות סוף סוף), שיינמן קיבל אותי והיה מקסים כתמיד. אבל מה לעשות ששוב הוא הצליח להלחיץ אותי ויצאתי משם עם דמעות, לא באשמתו אלא באשמת המצב המסריח שלי... עכשיו אני צריכה לעשות חוקן בריום כדי לוודא שאין חסימה, כן כן מהפח אל הפחת, עכשיו האולטראסאונד רקטלי נראה כמו טיול בפארק...
אני חייבת לעשות אותה כמה שיותר מהר בגלל הניתוח הקרב ובגלל החגים שבדרך, אז נכנסנו לבהלת טלפונים ובירורים, איפה אפשר לעשות ומתי, ומי בכלל יקבל אותי בהתראה קצרה כזאת (שיינמן אמר לי שזה יהיה טוב אם אוכל לחזור אליו יום שני כבר עם תוצאות כדי שאספיק לפגוש את הכירורג...), בתל השומר יכלו לקבל אותי רק אחרי החג, אבל אחרי כמה טלפונים, פקסים ותיזוזים, דווקא בקופ"ח הצליחו להכניס אותי ליום ראשון הקרוב, שזה מעולה. ואז הגיע החלק של קריאת ההוראות... איזה בדיקה, אמאלה! ואיזה הוראות הכנה, אלוהים ישמור. בתל השומר אומרים שאפשר לעשות את הניקוי לפני כן עם סופודקס או עם מרוקן, לכל אחד הוראות שונות לגמרי, ולא ידעו להגיד לי איזה מהם לעשות. ואז כשחזרתי ושאלתי את הבחורה שם (שהיתה מאוד נחמדה ובאמת ניסתה לעזור, אבל היתה מבולבלת מההוראות בעצמה) היא נתנה לי דף הוראות "ישן" ששם כתוב משהו אחר בכלל, שצריך 3 ימים לפני לעשות דיאטה וכל מיני דברים אחרים. בשלב הזה כבר הייתי ממש חסרת אונים (מזל שבעלי שיחיה היה איתי, לא הייתי עומדת בזה לבד...), ואז כשהגעתי (סוף סוף) לעבודה פיקססו לי את ההוראות להכנה בקופ"ח, ושם יש בכלל הוראות אחרות לגמרי, בלי אף אחד מהחומרים הנ"ל, ורק עם כדורים משלשלים, מלח מגנזיום בערב ובבוקר חוקן... אההההההההההההההה!!!
מה עושים? אני כולי מבולבלת, וחייבת לעשות הכל מהיום למחר. כמובן שאני צריכה לרוץ לרופאת משפחה שתיתן לי מרשמים לכל החומרים, ודווקא היום ומחר היא לא עובדת, אז למצוא רופא אחר שלא מכיר אותי שיקבל אותי בלי תור ויתן לי מרשמים, ואז לרוץ לבית מרקחת (בטח רק של הקופה...) ולקנות הכל... אוף אני שונאת את כל הבירוקרטיה הזאת!
ובכלל לא היה לי זמן לחשוב על כל מה ששיינמן אמר לי לגבי הניתוח, שאם אין חסימה רצינית, אני אצטרך להחליט מה אני ארצה שיעשו לי לגבי המעיים והרקטום, כי מצד אחד כדאי לגמור עם הכל בניתוח אחד, ומצד שני ככל שמערבים יותר גורמים יש יותר סיכוי לסיבוכים. איך אפשר להחליט דבר כזה? ועל סמך מה? גם אם לא יהיו סיבוכים, התערבות במעיים אומר גם יותר ימי אשפוז וזמן החלמה ארוך יותר, ומצד שני - למה להשאיר מוקד אם אפשר (וצריך) לטפל בו... מה אתן אומרות??? סליחה על החפירות ועל הקיטורים הבירוקרטיים, הייתי צריכה להוציא קיטור... ותודה שאתן פה!
 

זואילי

New member
פוווו, איזה פוסט! ../images/Emo178.gif

יואו דסי, כשהכל בלחץ של זמן - זה נראה מטורף לגמרי. אבל אם כל דבר יסתדר במועדו, החל מלמצוא רופא מחליף ועד לבדיקה עצמה, יהיה בסדר
במקרים כאלה, אני מיד לוקחת דף ועושה לי סדר.. אז קדימה לעבודה! ראשית מחר - בטח יש רופא משפחה בקופה שאת יכולה להכנס אליו כ"אורח". ארגני לך את המרשמים, תבקשי ממנו את ההפנייה לבדיקה (אם צריך כזו) ועל הדרך גם תארגני לך עוד טופס 17 לפגישה הבאה באנדו + לכירורג. ואז לקנות את המרוקנים (מה שיהיו). חשוב - שהרופא יציין *דחוף*. אין לי מושג אם מקבלים תשובה במקום או ששולחים אחרי כמה ימים (לא עשיתי את הבדיקה בקופ"ח) אבל תבהירי לכל מי שצריך שזה בהול. (אם היית עושה בתה"ש אז כבר באותו יום שיינמן יכול היה להכנס למחשב ולצפות בצילום). אבל גם אם תקבלי ביד דיסק והתשובות בהמשך - זה מן הסתם יספיק לעת עתה בגלל הדחיפות. אם שיינמן רשם לך מכתבים ל"רופא המטפל" - תצלמי לך עותקים כמובן. ותראי לרופא משפחה וקחי איתך גם לבדיקה. שיהיה.. לא ידעתי/זכרתי שהניתוח שלך כ"כ קרוב. אבל שיינמן - תותח. באמת. כבר יש לו נסיון עם אנדואיות - מעיים והוא יסודי לאללה. כל הכבוד לו. היעזרי בו כדי לתאם את התור לכירורג. מן הסתם גם אם תתקשרי מחר - התורים רחוקים (אם זה רוזין) אבל אם יעזרו לך מהמרפאה - זה אפשרי. מנסיון. חפשי כאן שירשורים על הבדיקה. בטוחה שהיו. בטח גם אני כתבתי. פשוט הזיכרון שלי די רעוע. אני עשיתי את החוקן בריום בתה"ש. עם סופודקס. חפרתי בניירת ויש לי את ההנחיות ואכן רשום שם על תזונה החל מ3 ימים לפני הבדיקה ואז הסופודקס. זה בטח הדף ה"ישן" ששלחו לך. אם את עושה את הבדיקה במקום אחר - אז או שתלכי ע"פ ההנחיות של אותו מקום, או שתחליטי זה או זה. כך או אחרת - המטרה היא אחת - לרוקן... תראי מה יותר "נוח" לך. אולי??? אולי תתייעצי עם אותו רופא שיתן לך את המרשמים? תראי לו את 2 סוגי ההוראות ותשאלי אותו.. מה "קל" יותר. הבדיקה, עבורי היתה קלה יותר מהאולט' תחת פשוט בגלל זה שרק פעם אחת מכניסים לשם את הצינור (המאוד דק. לחלוטין לא בעובי המתמר ההוא..). והבדיקה היא כולה צילומי רנטגן. כשאת - רק מסתובבת מצד לצד, מזרימים חומר ורואים איך הוא עובר. יש גם שלב ניפוח, זה לא הכי נעים, אבל אם חלילה יכאב - תגידי! משך הבדיקה - איזה 45 דקות... דרך אגב - לקחתי כדור הרגעה.. ועשיתי אותה איזה 3 או 4 פעמים (אבל רוב הפעמים היו עם הסטומה אז לא הייתי צריכה ריקון מעיים). זו בדיקה לא כייפית כמובן אבל התחושה היא כמו בשלב בו בארגבל הזרים מים. וכאמור אין הכנסה והוצאה רב פעמית של הצינור. (קטטר. לא צינור ביוב יו נואו
). השלב האחרון בעצם, הוא להגיע שוב לשיינמן עם התוצאות ולשמוע אם יש/אין חסימה וכו'. תראי, לשינמן יש גישה רדיקלית. לגמור הכל בפעם אחת. זה יכול להיות מאוד מפחיד לשמוע את זה. ויש נשים שלחלוטין לא יתחברו לגישה הזו. גם אני בתחילת דרכי לא הייתי מוכנה בכלל לשמוע על זבנג וגמרנו. אבל אז, הייתי קלולסית לגמרי. את - ממש לא. את יודעת הרבה יותר ממה שאני למשל ידעתי בניתוח הראשון שלי. אומר לך דבר כזה, מנסיוני - בניתוח הראשון לא הסכמתי לניתוח רדיקלי שיכלול את המעיים. בדיעבד טעיתי. כי בעיית המעיים, אם לא מוגרה (ובד"כ אם מדובר בכריתת מוקדים שם - זה טרמינלי. מה שהיה הוסר ואיננו) - היא לעולם תישאר שם. בין אם במצב סטאטי ובין אם זה יגדל.. וככל שהמצב בתחילת הדרך וכמה שיותר, נקרא לו, "קטן" או "מינורי" - עדיף לחסל אותו אז. תמיד יהיו סיכונים או סיכויים לסיבוכים, אבל הסיבוכים היום עשויים להיות "קלים" יותר מאשר בעוד כמה שנים, אם המוקד ישאר ויגדל. כך היה אצלי. ממוקדון קטן שסחבתי כנראה מנערותי - אחרי כמעט 20 שנה הוא חסם לי את המעיים והסוף של זה כבר ידוע - כרתו לי למעלה מ10 ס"מ מהרקטום. וכן - זכיתי ללא מעט סיבוכים עקב כך ובמיוחד בגלל שהכל היה חירומי. באיחור רב
אז ההחלטה שלך - מאוד לא קלה. אבל תחליטי מה שתחליטי - קחי אחריות מלאה. לגבי זמן אישפוז והחלמה, שוב מנסיוני - זה לא קשור להתערבות במעיים אלא רק לגוף שלך ולקצב החלמתו. התערבו לי מספיק במעיים בשנה ו7 האחרונות. 3 הניתוחים האחרונים, בהם לא נוצרו סיבוכים של אחרי ניתוח - זרקו אותי הבייתה מאוד מהר. (אפילו בפתיחת בטן הייתי מאושפזת רק 3 ימים). ובכל אחד מהניתוחים שעברתי - לקח לי בדיוק שבועיים להרגיש שהחלמתי.. (אבל תמיד פירגנתי לי חופשת מחלה ארוכההההה). אז לדעתי - הכל תלוי גוף. חזקי ואמצי יקירה - את בדרך הנכונה לאיכות חיים ולקצת סדר בבטן. אם יש לך שאלות, את מוזמנת גם לכתוב לי מסר. מאחלת לך שהבדיקה תעבור מהר, בקלות עד כמה שאפשר ועם תוצאות טובות.
 

דסי31

New member
ואוו זוזו../images/Emo2.gif

איזה תגובה מושקעת תודה רבה! קראתי אח"כ שוב את ההודעה שרשמתי, והיא באמת נראית מלחיצה, אבל מתארת בדיוק את מה שהרגשתי באותו הרגע – חוסר אונים ובלבול... אין ספק שחייבים לנהל הכל עם רשימות של משימות, נראה לי כבר כרתו יער שלם מהפתקים שאני כותבת (מנסה לעבור לדיגיטלי חחח), אני עושה הכל עם רשימות על גבי רשימות, אחרת אין סיכוי שהייתי זוכרת הכל! והחלק הכי כיפי זה לסמן וי על משימה שבוצעה בהצלחה
אז באמת הייתי היום בקופ"ח, והלכתי לשאול ברנטגן לגבי ההכנות לבדיקה (מזל שהסניף יחסית קרוב אלי הביתה ויכלתי לקפוץ לפני העבודה...). היא הרגיעה אותי קצת ואמרה לי שזאת פשוט הכנה אחרת, אבל טובה באותה מידה, אז נראה לי שאלך לפי מה שהם שלחו לי למרות שזאת לא הכנה שבדרך כלל עושים, כמו שאמרת - העיקר להתרוקן. היא גם נתנה לי מרשם עם הדברים שצריך, ככה שהיא חסכה לי את התור לרופא, אבל בבית מרקחת קצת עשו עם המרשם בעיות ובכל מקרה לא היה להם את מה שאני צריכה, אז אני אנסה יותר מאוחר היום בבית מרקחת אחר. ובאמת על הדרך טיפלתי כבר בטופסי 17 – ככה שאפשר לסמן עוד וי ברשימה
לגבי התשובה מהבדיקה – כבר ביררתי את זה, הם נותנים תשובה במקום על גבי דיסק ופיענוח (לוקח איזה חצי שעה אחרי שהבדיקה הסתיימה), וגם ככה את שיינמן מעניין רק הדיסק כי הם מפענחים לבד, אז זה בסדר. לגבי התור עם רוזין – אני אברר במרפאה באמת אם אני צריכה לקבוע תור או שהם קובעים לי. האם את מכירה אותו? מה כדאי לשאול אותו ששיינמן לא יוכל לענות לי? לפי מה שאת מתארת עם הבדיקה זה באמת נשמע פחות נוראי, יש לי נסיון עם בדיקות עם חומר ניגוד (CT, מיפוי כליות וכו) אז זה החלק שאני לא כל כך אוהבת כי אני ממש יכולה להרגיש את החומר עובר בגוף וזאת תחושה כאילו נכנס לי רעל או משהו כזה (בסופו של דבר זה לא רחוק מהמציאות לצערי...), אבל כמובן שאני חייבת לעשות את הבדיקה הזו, וחייב שהתוצאה תהיה מהימנה כיוון שהיא משפיעה בצורה ישירה על היקף הניתוח ועל התוצאות שלו. להגיד לך ת'אמת, כששיינמן תיאר לי את האופציות (די בכלליות כי הוא עדיין לא יודע אם יש חסימה או לא), אז ישר החלטתי שאני מסכימה איתו, כי אם כבר עושים ניתוח אז צריך לגמור עם הכל, וסיבוכים תמיד יכולים להיות. אח"כ הכרחתי את עצמי לחשוב קצת יותר על האופציה השניה של להשאיר מוקדים, ומה זה אומר בעצם, ולא משנה כמה חשבתי על זה וכמה דיברתי על זה עם בעלי זה פשוט לא נשמע לי הגיוני להשאיר אותם. במיוחד לאור העובדה שאני אמשיך בטיפולים אח"כ וסיכוי טוב שהם ישגשו עם ההורמונים, וחוץ מזה אני מבינה שגם מוקד קטן יכול לגרום לכאבים אם הוא עדיין שם, וזה יכול להיות ממש מבעס לגלות את זה אחרי שעברתי ניתוח. אבל מצד שני אני בדר"כ לא סובלת מיותר מידי בעיות עם היציאות (רק לאחרונה, ואני לא יודעת אם זה בגלל האנדו או לא), ויודעת שבארץ הם לא נוטים לעשות ניתוחים עם יותר מידי מוקדים כי באמת יש נטייה לסיבוכים. זמן ההחלמה הוא באמת מאוד אינדיבידואלי, הלוואי עלי שאחלים מהר כמוך, שיינמן הכין אותי לזה שאם יש עירוב של המעיים זה יכול להיות גם שבוע אשפוז ושבועיים עד חודש החלמה בבית... בקיצור יש על מה לחשוב. תודה שוב על התשובה ועל העידוד. נראה לי שעכשיו אני קצת יותר רגועה! שיהיה סופ"ש נעים ושקט
 

זואילי

New member
התחושה היא אחרת

בCT לגמרי יש תחושה של רעל שנכנס ושורף אותך מהזרת עד לקרקפת בעעעע. בחוקן זו לא אותה תחושה. את מרגישה רק מלאות ואי נוחות למטה... יש לי טיפ קטן שלמדתי מהפסיכ'. כשבאתי לבדיקה ביקשתי כרית או איזו שמיכה מקופלת לאחוז. בזמן שהכניסו את הצינורית, לחצתי/חיבקתי חזק עם הידיים את השמיכה. זה בעצם גורם לך להתרכז בכיווץ של החלק העליון של הגוף - מה שבמקביל משחרר את פי הטבעת ואז ההכנסה של הצינור אההממ.. זורמת... תנסי את זה בבית בשכיבה על מיטה, על הצד עם כרית ותכירי את התחושה. וגם, לפני כן התאמנתי בכיווץ פי הטבעת, החזקה של הכיווץ ואז שיחרור מהיר. וזה למה? כי באופן טבעי ברגע שמקרבים לך לשם את הצינור - את מכווצת. וכשאת מתאמנת על שיחרור מהיר, את לומדת את התחושה. וככה, כשהצינור יגע בך, כשתכווצי, תדעי לשחרר מיד. אז שווה לנסות בזמנך החופשי. לגבי תור לרוזין, זה לא שמרפאת האנדו קובעים, אלא הם יכולים לעזור באם לא יהיה תור אליו בשבועות הקרובים. מה לשאול אותו? בדיוק מה שתשאלי את שיינמן. או שאחרי שיינמן פתאום יצוצו שאלות חדשות. אני אוהבת לשמוע על אותו הדבר מכמה זויות ראיה של המשתתפים. או מה שידוע כ - חופרת חחחח. בטח ששיינמן הכין אותך לצפי של אישפוז ארוך מהרגיל. הרי כבר שמענו על לפות' שאחרי יום שיחררו הבייתה. כדאי להיערך ללפחות 5 ימי אישפוז ותמיד כיף להיות מופתעת לטובה אם משחררים מוקדם. אבל הכל תלוי בתחושתך. אם את תרגישי שאת רוצה עוד השגחה - זה בסדר. אם תרגישי שמתי שיגידו לך ביי זה מספיק - אז הכי נוח להחלים בבית. ותפרגני לך חופשת מחלה ארוכה. אני בניתוח האחרון, שהיה הכי "קל" מכל הניתוחים, נשארתי חודש וחצי בבית...גם כשכאבי הניתוח והצלקת חלפו תוך שבועיים שלושה. (וזו לא היתה לפה' ואף היה לי פצע פתוח מבחיל בבטן. גם אז שוחררתי תוך 3 ימים). יאללה דסי - תעברי את זה כמו גדולה.
 

דסי31

New member
תודה מקסימה!

אני בהחלט מגייסת את כל כוחות האומץ שלי, גם לבדיקה ביום ראשון וגם לניתוח בהמשך. אני אנסה את שיטת הכיווץ-שחרור, למרות שארגיש קצת מטופשת להתאמן על זה
הרגת אותי מצחוק עם החופרת
אני מסכימה איתך, כדאי לשאול גם את רוזין דברים שכבר שאלתי את שיינמן, אולי הוא יתן זווית אחרת. לגבי תקופת ההחלמה - מקווה שיעבור לי בקלות, זה אמור להיות ניתוח לא פשוט. אבל אני איתך בלפרגן חופשת מחלה ארוכה כדי להתאושש, גם ככה נגמרו לי ימי המחלה והמונה דופק במינוס ממזמן;) שוב תודה וסופשבוע נעים!
 

דסי31

New member
מעדכנת אחרי

הייתי היום בבדיקת חוקן בריום, לא היה כואב בכלל אבל מאוד לא נעים. לדעתי הרבה יותר לא נעים מאשר US רקטלי, וזה דווקא בגלל שהצינור תקוע כל הזמן בפנים ולא יוצא כל הבדיקה (שלוקחת סביבות 40 דקות). מי שמעוניינת לשמוע עוד פרטים מוזמנת לפנות אלי במסר, אני ארחיב בשמחה. בכל מקרה, היא אישרה את המוקד שנוגע במעיים (באזור הסיגמא שקרוב לרקטום), ורואה היצרות של המעי, אבל לא חסימה משמעותית. בקיצור די דומה למה שבארגבל ראה. כנראה שאין מנוס מלטפל גם באזור הזה בצורה כירורגית. מחר אני אצל שיינמן, ובתקווה לפגוש גם את רוזין, נראה מה הם יגידו לסיכום לפני הניתוח.
 

זואילי

New member
איזה קטע

דוגמא קלאסית לאיך כל אחת חווה את זה אחרת. העיקר שאת אחרי ונשארת בחיים ומקווה שבינתיים דברים ממשיכים להתקדם. גיבורה
 
למעלה