השם הבשום , אגדה
 
השם הבשום
ילדה אחת היתה חולה מאד, אלוהים פקד על מלאך לבוא ולרקוד לפניה ולשעשע אותה.
חשב המלאך: לא נאה לי לרקוד לפני בני אדם. ראה אלוהים את מחשבות המלאך וענש אותו.
הפך את המלאך לתינוקת שרק נולדה, למלך ולמלכה, שכח המלאך את השמיים ואת כל אשר היה לפני שהפך לילדה,
גם את שמו שכח. שמו של המלאך היה זך וטהור, שם זוהר ונותן אור וריח טוב נודף ממנו.
לבני האדם אין שמות כאלה.
 
לתינוקת שנולדה נתנו שם של בני אדם, שם ללא אור וללא ריח טוב. גדלה בת המלך והיתה תמיד עצובה,
היא רצתה לזכור משהו ולא ידעה מה ולכן כל הזמן שאלה שאלות ושקעה במחשבות.
פעם אחת היא שאלה את אביה:
 
מדוע רואים את אור השמש ולא שומעים את קולו? צחק האב ולא ענה.
 
ופעם אחרת שאלה את אמה המלכה: ריח טוב יש לשושנים , מדוע לא רואים את הריח? צחקה המלכה ולא ענתה.
 
הילדה נעשתה יותר ויותר עצובה. ופעם שאלה את האומנת מדוע השמות לא נותנים אור ולא ריח? צחקה האומנת ולא ענתה.
 
בממלכה החלו לדבר על הנסיכה שהיא טיפשה ומשונה. המלך הצטער מאד כי ביתו היתה חריגה מכל הילדות, תמיד רק חושבת ורק שואלת, והשאלות שלה משונות ושונות, לא מועילות, לא מובנות. גדלה הנסיכה עצובה וחיוורת וכולם מדברים בה סרה, מכוערת היא וטיפשה, ומי יתחתן איתה?...
 
יום אחד בא אליה נסיך, ואליו דיברה הנסיכה, ואמרה לו: עצובה אני, הכל פה מפורד, והשמות פה סתם שמות ללא ריח וללא צליל, המילים נותנות קול בלבד, הפרחים נותנים ריח בלבד, ולכן אני כה עצובה. שאל הנסיך: ומה את רוצה? שקעה הנסיכה במחשבות ואמרה: אני רוצה בשם זך וטהור, ושהשם שלי ייתן אור וריח טוב. ענה הנסיך: מגיע לך שם כזה, אבל, אין שם כזה אצל בני האדם. עצמה עיניה הנסיכה ובכתה. הנסיך ריחם עליה ואהב אותה אהבת אמת, ואמר לה: אל נא תבכי , נסיכה יפה, אני אעזור לך למצוא שם כזה. חייכה אליו הנסיכה ואמרה לו: אם תמצא לי את השם אתן לך נשיקה, והנסיך שאל: התנשאי לי? כן, ענתה אם תרצה בי.
 
יצא הנסיך לחפש לה את השם, הלך מעיר לעיר , ומכפר לכפר ושאל , היכן השם הזך והטהור, היכן השם הבשום? אך אף אחד לא ידע, והתחילו האנשים ללעוג ולצחוק לו. החליט הנסיך לחזור לנסיכה ולספר לה שלא מצא את שמה, אך בדרך עבר ביער, וביער מצא בקתת עץ ובחוץ יושב סבא, חשב הנסיך אולי זה הסב יוכל לעזור, ושאל על השם הבשום, ענה הסב בשמחה ואמר: אכן, יש שם כזה, אך אני לא יודע אותו, אולי הנכדה שלי יודעת, נכנס הנסיך לבקתה וראה ילדה חולה שוכבת, אמר לה הסב, שליווה את הנסיך פנימה: האדון מבקש את השם הזך והטהור, הזכרי נא ,ילדה ואמרי לו. שמחה מאד הילדה, צחקה ואמרה: אך את השם לא זכרה. אך את החלום שחלמה זכרה.
ובחלום אמרו לה שיום אחד יבוא מלאך לרקוד ולשעשע אותה ואפילו את שם המלאך אמרו, והשם: קרן אור גדול ויש בו ריח טוב וימלא את הלב בשמחה, ואז, אמרה הילדה: טוב לי ושמחה אני, אבל את השם איני זוכרת, אילו זכרתי הייתי מבריאה..
הודה הנסיך לילדה החולה והלך להביא את הנסיכה העצובה לבקתה. כשראתה הנסיכה את הילדה החולה, ריחמה עליה, והחלה לשמח אותה, שרה לה ורקדה בפניה. נמלאו עיני הילדה אור והחלה לשמוע נגינה ערבה, ליבה נמלא שמחה, והבקתה כולה התמלאה אור, וריח בושם מילא אותה. ואז נזכרה הנסיכה בשמה ונזכרה בשליחותה. הילדה החולה הבריאה, הנסיכה נישאה לנסיך וחיה באושר שנים רבות , עד שהגיעה לשיבה טובה ואז חזרה להיות מלאך.
