והנושא הוא: חופים

[perhay]

והנושא הוא: חופים

מזמינה אותכם להצטרף למסע לחופים אמיתיים או חופים מטפוריים (כגון "חופי מבטחים") דרך סיפורים אישיים או דרך סיפורים ספרותיים.
מחכה להתייחסותכם! סוף שבוע רגוע!

 

[perhay]

ונתחיל הפעם עם שירו של נתן יונתן בקולה של חווה אלברשטיין

https://www.youtube.com/watch?v=LacSJOqvCyM

 

[perhay]

תוכלו לראות את מילות השיר

http://shironet.mako.co.il/artist?type=lyrics&lang=1&prfid=383&wrkid=1419

 

[י מ י ת 2]

אספר לכם בקיצור סיפור שאני מספרת בע"פ

נערה כבת 12 - 13 הייתי. הלכתי לים עם חברתי זיוה. אמא טרחה להכין לי סנדויצ'ים שמנים שיהיה מה לאכול עטופים בניר עיתון. הגענו לים הנחנו את הבגדים שלנו על החול ונכנסנו למים. לשחות לא ידענו, כי מי ילמד אותנו לשחות? אבל "תפסנו גלים", השפרצנו אחת על השניה ועשינו כיף חיים. כאשר התעיפנו יצאנו מהמים פתחנו את הסנדויצ'ים והתחלנו לבלוס. ובעוד אני פוערת פה גדול לכוון הסנדויץ' התישבו לידנו שני נערים. הופה. סנדויץ' הצידה ואני התחלתי להציץ לכוון הנערים ובעוד אני מנסה לסדר את בגד הים שלי כבר חברתי זיוה מתבדחת עם הנערים ומשוחחת אתם ואפילו צוחקת ובין לבין אני שומעת שהם באו מנתניה מתגוררים אצל הדודה וזו להם פעם ראשונה שהם בתל אביב. כדי לקצר את הסיפור - בשבת בבקר נפגשנו ליד קולנוע מוגרבי מקום המפגש הקבוע של התלאביבים. בידי תכנית סיור מפורטת להכרת תל אביב . בית העיריה, גן מאיר, מוזיאון ועוד כל מיני שחיות חמדה בתל אביב אני מרצה וחברתי זיוה מצחקקת עם הנערים - אחד מהם אני זוכרת עד היום היה שמו שמעון והיה לו תלתל על המצח. אוי הלב... אבל אני לא שמה לב אליהם. יש לי תכנית ואעמוד בה.
הגיעה שעת הצהרים . הגיעה שעת הפרידה. מתי אתם באים שוב מנתניה שאלתי?
"איזה נתניה בראש שלך", כך שמעון היפה, "אנחנו גרים פה, ברחוב פינסקר"...

 

[perhay]

מה לא עושים כדי לזכות בתשומת לב של בת?

 

[perhay]

קצת שקט בבקשה!

כל שנה נפשנו בעיר קיט בארגנטינה. ליד הים היו משכירים אוהלים ושם ישבנו עם ההורים, אחים, דודים, בני דודים.
פעם אחת הפרענו למבוגרים ואז הם פנו אלינו ואמרו: מה דעתכם שתעשו סיבוב?
קמנו כל הילדים והתחלנו לצעוד בחוף. צעדנו, צעדנו, צעדנו ופתאום שמנו לב שמאד התרחקנו מהאוהלים שלנו.
בתקופה הזאת פלפונים לא היו קיימים, וגם אם היו לא בטוח שהיינו לוקחים אותם איתנו.
המבוגר בין הילדים לקח פיקוד ואמר לכולנו לעשות פרסה ולחזור.
ההורים והדודים התחילו לחפש אחרינו. אם היינו מאחרים עוד דקה, כבר התכוונו לקרוא למשטרה.
בקיצור, כשנפגשנו עד כמה שאני זוכרת לא כעסו עלינו כי מאד שמחו לראות אותנו.
מאותו יום, נמנעו להגיד לנו לעשות סיבוב. לא רצו להסתכן בעוד חוויה מותחת כזאת.

 

[שחרזדה האחת]

הערב בדיוק בלנו בחוף הים בהרצליה

הילדים הנכדים ואנחנו, קודם כל טבלנו במים להתרעננות ואז.
פתחנו שולחן ,כל משפחה הביאה מאכלים שהכינה.
אכלנו וקינחנו באבטיח קר ואחריו קפה עם עוגיות שהכינותי,
הילדים שיחקו במיים, הקטנים לידינו בחול והיה ממש כייף.

 

[perhay]

העיקר הכוונה שבלב

סיפור ממקור חסידי ששמעתי מפי אמי ז"ל.
באחד מביקוריה של אמי בארץ, פניתי לסופר יפרח חביב, שמלקט סיפורים לארכיון הסיפור העממי בישראל באוניברסיטת חיפה, וביקשתי שירשום מפיה חלק מסיפוריה.
אמי סיפרה ביידיש, יפרח חביב תרגם לעברית, והעביר לארכיון הסיפור העממי תחת השם "העיקר הכוונה שבלב"
קבלו את הסיפור:
"פעם היה רב אחד, איש שומר מצוות ודתי. יום אחד נסע לעיירות, והיה מלמד אנשים וילדים. פעם, באחת מנסיעותיו, בא לעיירה אחת, והקהיל את הילדים סביבו, ללמדם כדרכו.
והנה הוא רואה מרחוק אדם אחד ניצב ליד חוף נהר, וקופץ לתוכו, הלוך ושוב ואומר: "טמא".
הרב היה המום! הלך לאותו אדם ואמר לו:
- מה אתה עושה?!
אמר לו: זהו טקס שאני עושה לכבוד אלוהים.
אמר לו הרב:
אתה טועה מאד! עליך לומר "טהור". טהור זה טוב. אם אתה רוצה לעבוד את אלוהים, תגיד "טהור".
חזר היהודי על המילה: טהור, טהור, טהור כמה פעמים, והרב הלך לדרכו.
חלף זמן מה ושוב חזר הרב לאותה עיירה. מצא בה את אותם האנשים, שפגשם בביקורו הקודם, ואותו אדם, שטבל בנהר.
ומה ראה? אותו אדם ישב ולא אמר מאומה!
שאל הרב:
- אתה עובד לאלוהים כמו שאמרתי לך?
ענה לו:
- שכחתי את השם. אמרת לי שטמא לא טוב ומה שאמרת לי להגיד במקום שכחתי....עכשיו אני לא אומר ולא כלום...
אמר לו הרב:
אמור מה שאתה רוצה, ובלבד שתעבוד את אלוהים!
&nbsp

 

[שחרזדה האחת]

יופי של סיפור.שבת שלום פרהי

השאירה לך הרבה סיפורים וזכרונות, אמא שלך

 

[שרה ברנרד]

ואני תרגמתי מייד ליידיש ,,

שפת האם שלי , וזה כבר סיפור אחר ,,

 

[perhay]

מה שנקרא "ביידיש מצלצל יותר טוב"

מעניין שאמי ספרה כל הסיפור ביידיש אבל את המילים "טמא" ו"טהור" אמרה בעברית

 

[שרה ברנרד]

אכן , אכן.

 

[perhay]

יש סיפור עם מסר דומה של טולסטוי

הסיפור נקרא "שלושת הנזירים". לא הצלחתי למצוא ברשת את הגרסה בעברית (אם הוא בכלל תורגם). גם לא מצאתי בשום
מקום לאיזה ספר שייך הסיפור הזה.

 

[שחרזדה האחת]

גל והים סיפור שלי

זהו סיפורו של גל הנער

 

[perhay]

תודה שחרזדה!

 

[שחרזדה האחת]

בכיף מקוה שאהבת. שבוע טוב

 

[dagmluach2]

תפור עלי.

הנושא ממש ''תפור'' עלי. לכל ים, גדול כקטן, יש חוף. רדוד, עמוק, סלעי, חולי, מוגן, חשוף וכו'. אחד החופים החביבים עלי במיוחד נמצא בדרום טורקיה, בתוך לגונה טבעית. זה חוף חולי עם מים צלולים עמוקים. לא רחוק מקו המים גדלים עצי תמר ענקיים. החוף נקרא אוללה דניס. (דניס בטורקית זה ים). יצאתי מתל אביב להפלגה עם קבוצת צ'ארטריסטים לכיוון החוף הטורקי. ההפלגה צפונה, עם יאכטה מפרשית, תמיד קשה, כי הרוחות באות מהצפון. סחוטים ומרוטים הגענו לחוף הטורקי. מצאתי את הפתח הצר של הלגונה ונכנסתי פנימה בזהירות. חששתי לפגיעה בקוער של היאכטה. בתוך הלגונה הגברתי קצת את המהירות ונעצתי את החרטום בחול הרך והלבן של החוף. נקשרתי בחבל ארוך לאחד העצים. (העוגן לא יעיל בחוף הזה). האנשים ירדו לחוף. מחלת הים פוסקת באחת כאשר יורדים לקרקע מוצקה. התכוננו להכין ארוחת ערב על החוף הקסום. אלתרנו שולחן, הורדנו כיסאות ומצרכים והתחלנו להכין את הארוחה. פתאום מבין העצים, הופיעו שני שוטרים טורקיים. שוטרים טורקיים הוא תמיד חמורי סבר. חמושים מכף רגל ועד ראש. רובה ענק על הכתף, חגורות כדורים בהצלב על הצוואר, אזיקים על החגורה, אלת עץ, חבל קשירה , מימיה וקסדת ברזל קשורה להם על הגב. בטורקית רהוטה ובאנגלית רצוצה הם שואלים: מי הקפיטן כאן. אני מריח את הצרות. אני מזדהה. תארוז תיק קטן. אתה עצור. אתה בא איתנו לתחנת המשטרה בעיר הקרובה. כולנו המומים. כל ההפלגה נדפקה. מה יהיה על היאכטה ועל הנוסעים. איש מהם לא יודע להפעיל אותה. מה עשיתי? למה אני מובל לקאלבוש? (הסרט אקספרס של חצות עולה בזיכרוני). השוטרים הטורקיים מסבירים במילים מעטות: נכנסת לשמורת טבע מוכרזת, פגעת בנוף בכך שנקשרת לעץ. הדלקת מדורה... יאללה תארוז ועל תתווכח. המקום הזה לא היה אף פעם שמורת טבע - אני אומר. שנים שאני בא לכאן. הם משיבים: החל משנה זאת המקום הוכרז כשמורת טבע. אסור להכנס, אסור לעגון, אסור להדליק אש. יאללה תארוז. העוזר שלי לוחש על אוזני רעיון מבריק. אני פונה אליהם בטון מפוייס, לא ידענו שזאת שמורה. אולי תסלחו לנו הפעם? נצא מיד!. (באותם שנים היחסים עם טורקיה היו מצוינים). השוטרים מתייעצים ביניהם ותשובתם שלילית. אני מציע רעיון אחר ,(הרעיון של העוזר): אתם הטורקים המצאתם את משחק השש-בש. ידוע בכל העולם שאתם הטורקים אלופי העולם בשש-בש. בואו נשחק משחק אחד. אם תנצחו, אני הולך איתכם בלי בעיות. אבל אם אנחנו ננצח, תוותרו לנו. הם מתייעצים ומקבלים את ההצעה. מפנים את השולחן מביאים טאוולה וקוביות ויושבים לשחק. העוזר שלי אשף השש-בש. הוא מקרקס את שניהם יחד. הוא לוחש לי: אם אביס אותם במרס, הם יעלבו מאד. אתן להם לנצח, שירגישו טוב. העוזר עושה כמה טעויות מכוונות והם מנצחים. סוף סוף השוטרים מעלים חיוך על שפתותיהם המשופמים. אנחנו מכינים להם קפה טורקי שחור ומתוק ומזמינים אותם לבקר ביאכטה ולעזור לנו לארוז. הם מסכימים. נכנסים לקבינות של היאכטה. מראים להם את הציוד, הספרים, המפות, מכשירי הניווט. מראים להם את המטבח ואת מוצרי המזון שלנו. השוטרים מגלים התעניינות מיוחדת בשקיות הקפה שלנו וברמקולים הקטנים של הוואק מן. אנחנו אורזים להם את מה שחמדו ומוסיפים עוד 2 חבילות שוקולד.... בסוף נפרדנו כידידים. חיבוקים ולחיצות ידיים. הם ירדו לחוף. אנחנו שחררנו את קשירת החבל וברחנו מאוללה דניס.

 

[שרה ברנרד]

נהדר הסיפור שלך,

 

[perhay]

חוויה מעניינת

כמו כל אלה שזכית לחוות.
השארת אותי עם טעם של עוד חוויות בחופים.

 

[dagmluach2]

רוצה עוד? קבלי עוד.

חציתי את האוקיינוס האטלנטי, מספרד לברבדוס שבאיים הקאריביים. היינו שלושה גברים ובחורה ג'ינג'ית אחת, על יאכטה ענקית בת 60 טון. 3 תרנים ו 20 מפרשים. השייט היה רווי תקלות ובעיות. לא הייתה רוח,המפרשים הרבים לא הביאו תועלת. לכן ההפלגה נמשכה כחודש ימים. נגמר הדלק, נגמר האוכל, נגמרו המים. הצלחנו לתפוס דגים ואותם אכלנו. עם כל זאת לא נפלה רוחנו, שמרנו על עליזות ויחסים טובים. כשראינו את חופי ברבדוס באופק שמחנו אף יותר. ישבנו על הסיפון ופינטזנו על הארוחה הראשונה שנאכל על החוף. אחד אמר סטייק ענק עם צ'יפס. שני חלם על ארוחה צימחונית..ניכנס למסעדה מפוארת ושם נחליט. לכל אחד היו רעיונות משלו. גם כשרואים את החוף באופק, עדיין לוקח כ 6 שעות להגיע אליו. גם כל תהליך הרישום בכניסה לוקח זמן. רעבים ומותשים הגענו למרכז העיר. חפשנו מסעדה טובה. משום מה, כל המסעדות היו סגורות. מצאנו רק מסעדה אחת, די עלובה, קאנטקי פרייד צ'יקן. אכלנו כנפיים של עוף בצלחת חד פעמית. והיינו מבסוטים למרות כל הפנטזיות.