והנה הוכחה לקיום האל...
אתמול הגיע במפתיע אחי הקטן לביקור. אחי הקטן שאיננו כל כך קטן כי הוא כבר חייל בגולני ואפילו סיים תירונות. מה לא עושים בשביל אח - קטן - חייל? את הפיצה האחרונה מהמקרר נותנים לו, מיטב מימי הברז משקים אותו, וכיוצא באלו פינוקים. לאחר מכן, כשרצה אחי לנסוע לירושלים הצעתי להקפיץ אותו לתחנה. עוד אנו עושים את דרכינו לכיוון כביש גהה (כי בשעה מאוחרת יש אוטובוס רק מבני ברק לירושלים, שהרי מעיין התורה לא פוסק לרגע מלנבוע), החל לרדת גשם. גשם גשם, לא כמו הנסיונות הכושלים הקודמים של השבוע. ואני, שונא גשם ידוע, ניסיתי להפיח קצת התלהבות לקראת מה שאולי יתברר להיות היורה. "אתה רואה איזה צדיק אני," התפארתי בפני אחי, "רק יומיים אני אומר ´ותן טל ומטר´, וכבר יורד גשם." הממונה על הקביעה מיהו באמת צדיק ומי לא, החליט כנראה להראות לי מי הבוס, ותוך שניה התחיל לנחות עלינו מכת ברד. וכשאני אומר מכת ברד אני מתכוון למכה כמו במצרים (אולי שמאי צודק ואנחנו באמת כמו פרעה). בהתחלה לא הבנתי מה קורה, הרעש של אבני הברד נוחתים על גג הרכב ושמשותיו היה מחריש אוזניים. בלי להגזים צעקנו כדי לשמוע אחד את השני. חיכיתי איתו בתחנה עד שהגיע האוטובוס המיוחל, ואז התחלתי לנסוע הביתה - במהירות 30 קמ"ש כדי שלא תנפץ לי איזה סלע ברד את השמשה. בדרך הביתה ראיתי מכוניות שעצרו מתחת לגשר עם חלון שבור, אנשים שנסעו מהר מידי בשלולית עמוקה מידי ונתקע להם האותו (כי נרטבו להם הפלאגים). וכשהגעתי הביתה - כלום. אין זכר לסופה שהתחוללה במרחק עשר דקות משם. בקיצור אוי לרשע ואוי לשכנו. או אם אני נוסע בגהה, תסעו אתם באיילון.
אתמול הגיע במפתיע אחי הקטן לביקור. אחי הקטן שאיננו כל כך קטן כי הוא כבר חייל בגולני ואפילו סיים תירונות. מה לא עושים בשביל אח - קטן - חייל? את הפיצה האחרונה מהמקרר נותנים לו, מיטב מימי הברז משקים אותו, וכיוצא באלו פינוקים. לאחר מכן, כשרצה אחי לנסוע לירושלים הצעתי להקפיץ אותו לתחנה. עוד אנו עושים את דרכינו לכיוון כביש גהה (כי בשעה מאוחרת יש אוטובוס רק מבני ברק לירושלים, שהרי מעיין התורה לא פוסק לרגע מלנבוע), החל לרדת גשם. גשם גשם, לא כמו הנסיונות הכושלים הקודמים של השבוע. ואני, שונא גשם ידוע, ניסיתי להפיח קצת התלהבות לקראת מה שאולי יתברר להיות היורה. "אתה רואה איזה צדיק אני," התפארתי בפני אחי, "רק יומיים אני אומר ´ותן טל ומטר´, וכבר יורד גשם." הממונה על הקביעה מיהו באמת צדיק ומי לא, החליט כנראה להראות לי מי הבוס, ותוך שניה התחיל לנחות עלינו מכת ברד. וכשאני אומר מכת ברד אני מתכוון למכה כמו במצרים (אולי שמאי צודק ואנחנו באמת כמו פרעה). בהתחלה לא הבנתי מה קורה, הרעש של אבני הברד נוחתים על גג הרכב ושמשותיו היה מחריש אוזניים. בלי להגזים צעקנו כדי לשמוע אחד את השני. חיכיתי איתו בתחנה עד שהגיע האוטובוס המיוחל, ואז התחלתי לנסוע הביתה - במהירות 30 קמ"ש כדי שלא תנפץ לי איזה סלע ברד את השמשה. בדרך הביתה ראיתי מכוניות שעצרו מתחת לגשר עם חלון שבור, אנשים שנסעו מהר מידי בשלולית עמוקה מידי ונתקע להם האותו (כי נרטבו להם הפלאגים). וכשהגעתי הביתה - כלום. אין זכר לסופה שהתחוללה במרחק עשר דקות משם. בקיצור אוי לרשע ואוי לשכנו. או אם אני נוסע בגהה, תסעו אתם באיילון.
