והנה גם אני מצטרפת
בנות יקרות, שלום היום הייתי אצל רופא הנשים שלי לבדיקה שגרתית [טוב, אחרי שנתיים בצבא אצל סתם רופאים, צריך לחזור למקורות...]. בכלאופן, תוך כדי שאני מתלוננת על העובדה שהגלולות כבר לא משפיעות עלי טוב והמחזור שלי חזר להיות גיהנום, ותוך כדי שאני בטוחה שאני הולכת לקבל מירשם להתקן מירנה... הרופא מתחיל לתשאל אותי, מכניס אותי לחדר הבדיקות, ממשש, מכאיב, ומבשר שאני חולה באנדומטריוזיס. אז הנה אני. בעיקר בשוק, אפילו את השם של המחלה אני לא מצליחה להגות. אני בעיקר מבולבלת, והמילה "ניתוח" ו"לפרוסקופיה" מפחידות אותי נורא. וואו, בגיל 20 להיכנס לחדר ניתוח?! אני מניחה שהשד לא נורא כל כך, בהתחשב בעובדה שיש לי מחזורים מסויטים כבר כמה שנים טובות, ככה שאני בעצם חיה עם המחלה בלי לדעת. אבל אכישהו ברגע שמגדירים את זה, זה נהיה אחרת, מפחיד פתאום. למען האמת, אני אפילו לא יודעת לאיזו תגובה אני מצפה. אולי בעיקר ל"אל תדאגי, יהיה בסדר, חיים עם זה". וזהו, תוך כמה ימים אני בטח אתאפס על עצמי, ואז אני גם אתחיל לכתוב הודעות מתוך הכרה
בנות יקרות, שלום היום הייתי אצל רופא הנשים שלי לבדיקה שגרתית [טוב, אחרי שנתיים בצבא אצל סתם רופאים, צריך לחזור למקורות...]. בכלאופן, תוך כדי שאני מתלוננת על העובדה שהגלולות כבר לא משפיעות עלי טוב והמחזור שלי חזר להיות גיהנום, ותוך כדי שאני בטוחה שאני הולכת לקבל מירשם להתקן מירנה... הרופא מתחיל לתשאל אותי, מכניס אותי לחדר הבדיקות, ממשש, מכאיב, ומבשר שאני חולה באנדומטריוזיס. אז הנה אני. בעיקר בשוק, אפילו את השם של המחלה אני לא מצליחה להגות. אני בעיקר מבולבלת, והמילה "ניתוח" ו"לפרוסקופיה" מפחידות אותי נורא. וואו, בגיל 20 להיכנס לחדר ניתוח?! אני מניחה שהשד לא נורא כל כך, בהתחשב בעובדה שיש לי מחזורים מסויטים כבר כמה שנים טובות, ככה שאני בעצם חיה עם המחלה בלי לדעת. אבל אכישהו ברגע שמגדירים את זה, זה נהיה אחרת, מפחיד פתאום. למען האמת, אני אפילו לא יודעת לאיזו תגובה אני מצפה. אולי בעיקר ל"אל תדאגי, יהיה בסדר, חיים עם זה". וזהו, תוך כמה ימים אני בטח אתאפס על עצמי, ואז אני גם אתחיל לכתוב הודעות מתוך הכרה