והכאב לא נגמר ..

[מיכל של סיון הנסיכה]

../images/Emo13.gif מבטיחה להעביר לך אם אמצא מישהו שיש לו את

מס' ה-

שם.......

 

[טטי22]

לפעמים גם אני עונה בציניות, לפעמים בתשובה

ישירה ואומרת שבעלי נפטר. הבעיה שלי בעיקר במצבים שבהם אומרים משהו כמו "תבקשי מבעלך" שבוע שעבר קניתי מנורה מיוחדת שהגיע ארוז בכמה חלקים והיה צריך להרכיב אותה. ביקשתי מהמוכר להראות לי איך להרכיב והוא ענה לי "תני לבעלך הוא בטח יודע" (גם הרגיז אותי שהמוכר לא חושב שאשה מסוגלת להרכיב את המנורה...) עניתי לו שמאוד הייתי רוצה לבקש מבעלי אבל הוא נפטר. המוכר התנצל אבל אני נשארתי עם תחושה קשה.

 

[Utopia86]

למיכל,

אני מבינה אותך. אני לא יודעת מה לספר לאנשים ששואלים מה שלומי אחרי שלא ראו אותי הרבה זמן. כי התשובה לשאלה מה קורה היא ברורה לי, זה דן מת, ולפעמים זה מה שבא לי להגיד במקום לרקוד סביב מה אני עושה כאילו זה בעל משמעות מאז שנפגשתי עם האדם. באיזה דוכן בדיזנגוף סנטר אחת המוכרות ביקשה לתת לי הזמנה ליום האהבה עם הקפה, והיא דחפה לי את הפלייר ורציתי לצעוק לה משהו.. לפעמים בא לי לשאת בגד שונה ואות, כמו הנשים בהודו, כדי לא להתמודד עם לספר מה קרה ושיניחו את הגרוע מכל.. אני עדיין לא יודעת איך לדבר עם אנשים שלא יודעים מה קרה.. אם לספר בכלל ולמי ואיך. יש לי הרגשה אבל שעשית נכון, שהוצאת את מה שרצית להגיד באותו הרגע גם אם זה נשמע לא מעודן, אני לא יודעת מי היה בעלך, אבל יכול מאוד להיות שהוא היה מעדיף את זה כך? תהיי חזקה, לירז

 

[מיכל של סיון הנסיכה]

נראה לי שהוא היה אוהב את זה....

כל כולו היה חוש הומור אחד גדול...... אבל לא תמיד אני מדברת ככה, רוב הזמן, ולאו דווקא בסיטואציות שקשורות לבעלי, אומרים לי תמיד שאני עדינה מדי (לא יודעת לצעוק לא יודעת "להפוך שולחנות ולדרוש"....) אבל יש איזה שהוא סף שכשאני שומעת דיבורי "טימטום" (ושוב לאו דווקא בסיטואציות שקשורות למוות) או שאומרים דברים מבלי לחשוב או "שובניסטים" כמו "תבקשי מבעלך" או "תשאלי את בעלך" המשפטים האלה יוצאים ממני.... בקשר לביגוד... חשבתי על זה כמה פעמים בעיקר כשפגשתי אנשים שלא מכירים אותי ממש וכששומעים שאני אלמנה, מגיבים בכזו פליאה ואומרים משהו כמו "אוי לא רואים עלייך", אני אומרת "כן השארתי את הקרניים/שלט/שק אבלות בבית"..... תודה

 

[שוש פרסלי]

טלי../images/Emo24.gifזה יפה שהמסעדן זכר אותכם,

אני דווקא שמחה שמאזכרים את בעלי שהיה לי לפני 6 שנים, הבנתי שהחוורת ונאלמת מההתרגשות שבהפתעה?

 

[שוקולינה9]

מבינה ../images/Emo7.gif,

כשקרה לי מצב כזה, התחלתי לחשוב: וואו, איך אני מספרת לאדם המחייך והמאושר מולי את אסוני, את שקרה? ולדעת שמיד התגובה תהיה של שוק והלם, זה אכן לא קל. ימים טובים שיהיו לכולנו

 

[חזק מהרוח]

../images/Emo119.gifחושב אחרת

אין אנו צריכים לבקש שכל מיודעינו יהיו מעודכנים במהלך חיינו,צריך לקבל בהבנה את חוסר הידיעה של הסובבים אותנו.אני ראיתי דווקא את המבוכה שנפלה על אלו שלא ידעו והאשם לא בם אלא בי,אני הוא זה שלא טרח להביא לידיעתם את הטרגדיה שנפלה עלי ולכן מעולם לא נפלה רוחי כשניתקלתי במכרים ששאלו לשלום אישתי גם תקופה ארוכה לאחר פטירתה.