והישועה הגיעה ממקום לא צפוי
ר' הוא ילד בתפקוד בינוני נמוך. הוא בקושי מדבר פרט לפקודות, שמות עצם (וגם זה אם מתחשק לו), ומדי פעם מבליח לו משפט שאין לנו מושג מאיפה הוא נלקח אבל הוא תמיד בהקשר הנכון ("תניחו לי!!!" או "יש לי נזלת" - - הגיע פעמיים ונעלם כלעומת שהופיע) הוא לא צופה בתכניות תוכן של עלילה, ובפרט אם הן מצוירות (פרט לפעם אחת שראה 'דורה' עם הבנים של דניאלה) הוא לא מסוגל לשבת בהצגה. הרבה פעמים הזכרונות לגבי הילדים הגדולים והצפיה בילדי השכנים ההולכים למופע כזה או אחר, כואבים. לומדים לשים בצד את ההבדלים ולא לקנא. להנות ממה שיש. כמו בסיטואציות אחרות בחיים שלא קשורות באוטיזם. היום, הגיעה הישועה. נסענו לפארק יקום, ליריד שכלל 3 קרקסים אנושיים של אקרובטים וליצנים, הופעה של בוב ספוג (שבכלל לא עניינה אותו כמובן מלבד הדקה שהסתכל על הבובות הגדולות הללו), נחל עם ברווזים, וסירות פדאלים שאפשר לשוט איתן בנחל. בקרקס הראשון, שכלל בקושי דיבורים ובעיקר מוסיקה ומראות, הילד ישב מהופנט. ומדובר על מופע מאד ארוך. במופע השני היה מעט עייף והתעניין באופן חלקי (זה היה פחות מגוון האמת מהראשון) בין לבין עשינו נסיעה בסירות והילד כחובב מים, להפתעתי הרבה, ישב כשאמרתי, ובקושי קפץ מהתלהבות. אלמלא היה סיפור להמיר את התמונות מהמצלמה ולשנות את הגודל הייתי מעלה כבר הערב תמונות. מה שרציתי לספר, זה בעצם להורים לילדים עם מצב דומה: לנסות ולחפש את הפעילות שאינה מקשה עליהם ועליכם. לנסות ולמצוא את המקום בו הם נהנים, מתוך היתרונות שלהם (למשל החלק הויזואלי שהוא מאד משמעותי לאוטיסטים רבים, על פני המלל). בפנטומימה היו ג'סטות לא מעטות, ועם זאת, הילד לא איבד ענין. רק בלהטוטי האש הוא הראה לכולם מה זה התקף זעם (צרח בפחד ורצה לברוח אבל פתרנו את הנושא מיד עם בקבוק שתיה). כבר לא יכולה לאמר שהשארנו את האוטיזם בבית (למי שמכיר את הביטוי שלי בשנתיים האחרונות). אבל בהחלט היו פחות תסכולים מבדרך כלל. שהרי רוב הפעילויות מותאמות בדרך כלל לילדים בגילו של ר'. אלו הרגילים. אגב, מצאנו אפילו צעצוע עבורו, וכשהוא לא הגיב למוכרת הצעירה הסברתי שהוא אוטיסט וגם לא מדבר. היא פשוט חיבקה אותו וניסתה להמשיך ולעניין אותו בצעצועים המנגנים והזזים. אז היה לנו גם בילוי משפחתי גם ספורט בנהר גם חוויה טובה בקרקס גם ארוחת צהרים ביתית שהבאנו בעצמנו טבע נוף ומוכרת חביבה וסובלנית. היה שווה, ממליצה למי שגר קרוב, הבנתי שיש בכל שבת.
ר' הוא ילד בתפקוד בינוני נמוך. הוא בקושי מדבר פרט לפקודות, שמות עצם (וגם זה אם מתחשק לו), ומדי פעם מבליח לו משפט שאין לנו מושג מאיפה הוא נלקח אבל הוא תמיד בהקשר הנכון ("תניחו לי!!!" או "יש לי נזלת" - - הגיע פעמיים ונעלם כלעומת שהופיע) הוא לא צופה בתכניות תוכן של עלילה, ובפרט אם הן מצוירות (פרט לפעם אחת שראה 'דורה' עם הבנים של דניאלה) הוא לא מסוגל לשבת בהצגה. הרבה פעמים הזכרונות לגבי הילדים הגדולים והצפיה בילדי השכנים ההולכים למופע כזה או אחר, כואבים. לומדים לשים בצד את ההבדלים ולא לקנא. להנות ממה שיש. כמו בסיטואציות אחרות בחיים שלא קשורות באוטיזם. היום, הגיעה הישועה. נסענו לפארק יקום, ליריד שכלל 3 קרקסים אנושיים של אקרובטים וליצנים, הופעה של בוב ספוג (שבכלל לא עניינה אותו כמובן מלבד הדקה שהסתכל על הבובות הגדולות הללו), נחל עם ברווזים, וסירות פדאלים שאפשר לשוט איתן בנחל. בקרקס הראשון, שכלל בקושי דיבורים ובעיקר מוסיקה ומראות, הילד ישב מהופנט. ומדובר על מופע מאד ארוך. במופע השני היה מעט עייף והתעניין באופן חלקי (זה היה פחות מגוון האמת מהראשון) בין לבין עשינו נסיעה בסירות והילד כחובב מים, להפתעתי הרבה, ישב כשאמרתי, ובקושי קפץ מהתלהבות. אלמלא היה סיפור להמיר את התמונות מהמצלמה ולשנות את הגודל הייתי מעלה כבר הערב תמונות. מה שרציתי לספר, זה בעצם להורים לילדים עם מצב דומה: לנסות ולחפש את הפעילות שאינה מקשה עליהם ועליכם. לנסות ולמצוא את המקום בו הם נהנים, מתוך היתרונות שלהם (למשל החלק הויזואלי שהוא מאד משמעותי לאוטיסטים רבים, על פני המלל). בפנטומימה היו ג'סטות לא מעטות, ועם זאת, הילד לא איבד ענין. רק בלהטוטי האש הוא הראה לכולם מה זה התקף זעם (צרח בפחד ורצה לברוח אבל פתרנו את הנושא מיד עם בקבוק שתיה). כבר לא יכולה לאמר שהשארנו את האוטיזם בבית (למי שמכיר את הביטוי שלי בשנתיים האחרונות). אבל בהחלט היו פחות תסכולים מבדרך כלל. שהרי רוב הפעילויות מותאמות בדרך כלל לילדים בגילו של ר'. אלו הרגילים. אגב, מצאנו אפילו צעצוע עבורו, וכשהוא לא הגיב למוכרת הצעירה הסברתי שהוא אוטיסט וגם לא מדבר. היא פשוט חיבקה אותו וניסתה להמשיך ולעניין אותו בצעצועים המנגנים והזזים. אז היה לנו גם בילוי משפחתי גם ספורט בנהר גם חוויה טובה בקרקס גם ארוחת צהרים ביתית שהבאנו בעצמנו טבע נוף ומוכרת חביבה וסובלנית. היה שווה, ממליצה למי שגר קרוב, הבנתי שיש בכל שבת.
