אני בנאדם רגיש, כמעט כל דבר מעלה דמעה בעיני
אני בנאדם קצת פסימי שקצת רואה את הדבר הרע שיכול לקרות או את כמה משהו מסוים לא יצליח או לא יסתדר. אני לא מתנהגת או מדברת ככה אבל בחדרי חדרים בראש זה מה שאני חושבת ולכן כל פעם שאני מציבה לעצמי איזושהי מטרה גדולה או קטנה אני אוטומטית מחליטה שאני לא אצליח, אני עובדת קשה בשביל להצליח ועושה מאמצים אבל תמיד מקננת בי מחשבה שאני לא אצליח.
כל פעם שאני מוכיחה לעצמי אחרת יש לי דמעה קטנה בעיניים.
פעם אחרונה שזה קרה היה כשהתאמנתי למירוץ ה10K הראשון שלי, באחד מימי השבת שיצאתי לריצה בבוקר אני זוכרת שהתחלתי לדמוע קלות (אני מתרצת את זה בזיעה שטפטפה לעיניים למרות שלא היה כלכך חם חח) חשבתי על זה שרק לפני שנה הייתי בטטת כורסה מדופלמת ולא היה על מה לדבר בכלל ריצה ועוד ביום שבת בבוקר איזו בדיחה, והנה פתאום עכשיו אני עושה את זה סתם ככה כי רציתי וכמה שבועות אח"כ כשחציתי את קו הסיום כלכך התרגשתי שהייתי בממש אי התמצאות כי הייתי שקועה כלכך בתוך הרגש הזה ובעובדה שהיו צלמים ושצריך להסתיר את הדמעות
עוד דברים קטנים וגדולים:
כל פעם שאני חושבת על סבתא שלי אני דומעת קלות, כל פעם שאני עוברת במקום שהיא הייתה אוהבת אני חושבת עליה או נזכרת במשהו כייפי שעשינו ודומעת קלות
אחייניות שלי בנות 5 חודשים, תמיד שחברות סיפרו על אחיינים/יות שלהם חייכתי והנהנתי כאילו זה מעניין אותי כשבפנים חשבתי אוף עוד הפעם סיפורי הילדים שאפילו לא שלכם... אבל רק אחרי שגם לי פתאום נהיו אחייניות הבנתי את זה ואני נהנית להיות הדודה המגניבה ששומרת עליהם ושמה להם מוזיקת רוק כדי להרדים אותן .
קאפקייס או עוגות שוקולד ציפס עם אמ אנד אמ כפינוק באמצע יום עבודה פעם בשבוע יחד עם חברה טובה
כשאני מוצאת לק שאני אוהבת במחיר סביר
כשאני מקבלת בגדים או דברים שהזמנתי אונליים (כן אני יודעת אני קצת MATIRIAL GIRL)
כשאני רואה זוג מבוגר מחזיק ידיים והולך ביחד ברחוב/קניון/קופח
לונה פארק מאוד משמח אותי
קומדיה טובה שאני אוהבת (לא הרומנטיות הקיטשיות האלו )
יש עוד דברים אבל כרגע צריכה לחזור לעבודה.... פאן פאן פאן פאן
אחלה שרשור !