יודעת לגעת
New member
והחומה הזו שלך...
שהייתה סביב ליבך, גבוהה כבדה מבוצרת, שחורה אפלה קודרת, דמומה בודדה צוננת, חשבתי כי פוררתי אותה במילותיי, כי ניתצתי אותה במגעיי, חשבתי כי חדרתי מבעד לשברי החומה, והייתי לך לקרני שמש זוהרות שאת חדרי ליבך מאירות באור מופלא - באור של אהבה, בחום נעים - חום הבעירה של הנשמה, שלנשמתך עד בלי די - אושר מעניקה. חשבתי כי ידעת שנוצרתי בשבילך, כי הייתי לך נפש תאומה, חשתי כי שנינו לבדנו ביקום, והמסלול שלך אט אט נשק למסלול שלי, ואחוד המסלולים הזה, קרוב הלבבות, צירוף הנשמות - מילא את ליבי באושר רב, ידעתי כי היינו לגוף אחד. והרגשתי, כי ניטוו מסביב לליבי וליבך בחוטים של אהבה, חיבורים מיוחדים, שאותנו מצמידים - אותי אליך, ואותך אלי, כאילו תמיד יועדנו זה לזו, כאילו נרשם שם בשמיים, שאותך ואותי לא ניתן יהיה להפריד, וכמו שאמרת - שאפילו אם באמת תרצה - לעולם לעולם לא תפסיק בי לגעת. והחומה הזו שלך, מסתבר לא נופצה לחלוטין, החומה הזו נבנתה שוב מחדש מסביב לליבך, החומה הזו נהפכה להיות מגן לליבך - מפני חום ליבי , ורסיסי האושר שחדרו לתוכי נמוגו, ואני נותרתי רק עם רסיסים מנופצים, רסיסים של כאב, שחודרים למעמקי הלב, וליבי כה עצוב, מאד מאד דואב. והיה לי חלום, ובחלומי זה היית לי...איתי...שלי...כל כך אמיתי!!! ופתאום - נמוג לו החלום, ונותרתי רק עם הזכרון. ואני קיוויתי כי לא משנה איפה אנחנו, אני אוהב אותך, ואתה תאהב אותי, אבל: אתה פה, ואני שם והלב שלי לא מפסיק אל ליבך ל ה ת ג ע ג ע !!! אנא, תן לי להתארח פעם אחרונה בליבך, רוצה לחוש בך, בנשמתך, בגופך, לנצור אותך לעצמי כמזכרת עד מתוקה, כי אהבתך היתה לי כה חשובה ויקרה. ודע לך כי: תמיד, ולא משנה מה יהיה, תהיה חדור עמוק בנשמתי, ולעולם, לעולם - לא אפסיק בך לגעת, ממעמקי נשמתי.
שהייתה סביב ליבך, גבוהה כבדה מבוצרת, שחורה אפלה קודרת, דמומה בודדה צוננת, חשבתי כי פוררתי אותה במילותיי, כי ניתצתי אותה במגעיי, חשבתי כי חדרתי מבעד לשברי החומה, והייתי לך לקרני שמש זוהרות שאת חדרי ליבך מאירות באור מופלא - באור של אהבה, בחום נעים - חום הבעירה של הנשמה, שלנשמתך עד בלי די - אושר מעניקה. חשבתי כי ידעת שנוצרתי בשבילך, כי הייתי לך נפש תאומה, חשתי כי שנינו לבדנו ביקום, והמסלול שלך אט אט נשק למסלול שלי, ואחוד המסלולים הזה, קרוב הלבבות, צירוף הנשמות - מילא את ליבי באושר רב, ידעתי כי היינו לגוף אחד. והרגשתי, כי ניטוו מסביב לליבי וליבך בחוטים של אהבה, חיבורים מיוחדים, שאותנו מצמידים - אותי אליך, ואותך אלי, כאילו תמיד יועדנו זה לזו, כאילו נרשם שם בשמיים, שאותך ואותי לא ניתן יהיה להפריד, וכמו שאמרת - שאפילו אם באמת תרצה - לעולם לעולם לא תפסיק בי לגעת. והחומה הזו שלך, מסתבר לא נופצה לחלוטין, החומה הזו נבנתה שוב מחדש מסביב לליבך, החומה הזו נהפכה להיות מגן לליבך - מפני חום ליבי , ורסיסי האושר שחדרו לתוכי נמוגו, ואני נותרתי רק עם רסיסים מנופצים, רסיסים של כאב, שחודרים למעמקי הלב, וליבי כה עצוב, מאד מאד דואב. והיה לי חלום, ובחלומי זה היית לי...איתי...שלי...כל כך אמיתי!!! ופתאום - נמוג לו החלום, ונותרתי רק עם הזכרון. ואני קיוויתי כי לא משנה איפה אנחנו, אני אוהב אותך, ואתה תאהב אותי, אבל: אתה פה, ואני שם והלב שלי לא מפסיק אל ליבך ל ה ת ג ע ג ע !!! אנא, תן לי להתארח פעם אחרונה בליבך, רוצה לחוש בך, בנשמתך, בגופך, לנצור אותך לעצמי כמזכרת עד מתוקה, כי אהבתך היתה לי כה חשובה ויקרה. ודע לך כי: תמיד, ולא משנה מה יהיה, תהיה חדור עמוק בנשמתי, ולעולם, לעולם - לא אפסיק בך לגעת, ממעמקי נשמתי.