והזמן...?

gshalmonit

New member
והזמן...?

ואומרים כולם: הזמן יעשה את שלו... ואני... מהו הזמן בשבילי? הוא עושה את שלו, הוא מגביר את הגעגוע והחור שבלב נפער גדל וגדל מיום ליום! כבר חצי שנה, רק אתמול ונראה כמו נצח... ואנשים הם לא מבינים, שכן אנחנו חיים, כי אין ברירה זהו גורלינו! אך הקושי הוא פנימי !!! אף אחד לא רואה אותו ולא מרגיש אותו כמונו! מבחוץ הכל נראה כרגיל, אך הזמן... הוא... הוא מלמד שכן זה זה. זה קורה ואין דרך חזרה! גם אם נצרח עד ה ש מ י י ם, זה לא יעזור! והילד שלי הקטן רק בן 4: "אמא, אני דואג לאבא" "אבא בשמיים, בן שלי ויש שם אחד שנקרא אלוהים, הוא... הוא שומר על אבא..."
 

eaz1514

New member
כל מה שכתבת נכון ../images/Emo24.gif

לגבי הבן שלך את צריכה להסביר לו שההיפך הוא הנכון, שאבא שומר עליו ממקומו בשמיים רואה ולא נראה, משתתף בכל מעשיו ופעולותיו, אוהב ודואג כמו תמיד רק שהוא לא יכול לראות אותו או לחבק אותו. ילד בן 4 לא מסוגל לתפוס את המושג אלוהים, אם יש כזה... לגביך, הזמן לא מרפא. הזמן מאפשר לנו ללמוד לזרום פעם למעלה פעם למטה, מעצים את הגעגוע ועוזר לקלוט שהאובדן הוא לא הפיך. הקושי הפנימי נשאר אבל לומדים לחיות איתו, הוא הופך לחלק מאיתנו.
 

gshalmonit

New member
יש להם תובנות...

כן, אבא פה!!! את זה אנחנו יודעים ומדברים על זה כל הזמן. אבא רואה אותנו, שומע, יודע ואפילו שומר עלינו. ומה הם מבינים?! הם מבינים הכל בדרך שלהם, למעשה בדרך שלנו! מה שאני מסבירה הם מפנימים וזאת ההבנה שלהם. הרי איך הם יבינו באמת? הם לא נפרדו מאבא בבקר כשיצא לרכוב על אופניו, לא נפרדו מגופו ונשמתו בבית החולים, לא ראו אותו מוכנס לביתו החדש - אני בעצמי מסרבת להאמין!!! אז איך הם??? אבל שוב, מה שאני מסבירה - הם "מבינים" - גם הקבר, גם אבא פה וגם אלוהים. לחיות עם הכאב ואת הכאב, זה מה שנותר וזה... עוד יותר כואב.
 
למעלה