והזוכה...

[sela v]

והזוכה...

מקום שלישי סיפור מס' 2 של ליתמי, אקוודור - או איך ניסה הפרטי שלי להיפטר ממני. מקום שני... אני יודע ששני סיפורים קיבלו 14 נקודות, אבל סיפור מס' 11 של ניצת שושן, קסם במדבר הצביעו עבורו 6 אנשים, לעומת 7 אנשים לסיפור הזוכה, וזה השיקול שהנחה אותי, ולכן סיפור מס' 11 הגיע למקום שני. ומקום ראשון סיפור מס' 9 לילה אחד בלונדון של goldyboy. בקרוב אני אפנה לזוכים בנוגע לקבלת הפרסים. הפרסים הם מתנת החנות ציודים.

 

[sela v]

הדירוג

למי שרוצה לבדוק שלא טעיתי מצורף קובץ Excel של הדירוג. מספרי המשתמש עם הכוכביות הם של אלה ששלחו סיפור ולא דירגו, ואחד מהם כתב לי שאין לו סיכוי לזכות, ולכן הוא לא דירג.

 

[natyh]

כל הנבוד ללונדון

כל הכבוד לסיפור לונדון ולבוחרים : הסיפור לונדון זכה גם אצלי, במקום הראשון מאחר שהסיפור נכתב מהלב , ומבטא את ההתיחסות , הנכונה לאנשים בטיול ובכלל. לגבי המקום השלישי : אקוודור הפרטי : כאן בניגוד לסיפורלילה בלונדון ברור שהמספרת סבלה בטיול , חבל רק שהסבל התבטא באגרסיה כלפי האוכלוסיה המקומית : לדעתי לו הגישה היתה שונה אין לי ספק שהיית ניהנית הרבה יותר ואז אולי הייתי בוחר בסיפור שלך בין הראשונים , משום שעל הכישרון שלך לספר אין וויכוח , אך שוב העיקר בטיול זו הגישה . נתי.

 

[ליתמי]

תגובה לנתי

נתי, אני הגעתי לאקוודור מתוך כבוד ענק לאוכלוסיה שם, נהנתי ונטמעתי בם, חבל שלא הבנת את ההומור, רצית לספר את החוויה הניפלאה בדרך שונה, להסתכל מתוך עיניים מפוקחות על מה שקורה סביבי ועם זאת להנות בצורה לא רגילה מהנוף ומהאנשים שחיים שם. רוב ההומור היה עלי, ועל בן זוגי כשזה משתלב בספור עצמו, אקוודור ארץ מדהימה. אני ממליצה לכולם עליה, לנסוע ולבלות בה. חבל שהבנת או קלטת אגרסיה, היא לא היתה כאן. הספור כולו נכתב ברוח קלילה, חוויה אישית, הכל אמיתי, הפרשנות ההתולית היתה שלי ולפעמים דוקא טוב לקחת את החיים בקלות כי אז אפשר להמריא רחוק....גם בדמיון. תודה לכל מי שקרא, למי שאהב ותודה לך נתי כל המחמאה אני מזמינה אותך לדף שלי בבמה ולקרא עוד קצת ממה שאני כותבת. http://stage.co.il/Authors/YaratHadvash

 

[ליתמי]

תגובה לנתי

נתי, אני הגעתי לאקוודור מתוך כבוד ענק לאוכלוסיה שם, נהנתי ונטמעתי בם, חבל שלא הבנת את ההומור, רצית לספר את החוויה הניפלאה בדרך שונה, להסתכל מתוך עיניים מפוקחות על מה שקורה סביבי ועם זאת להנות בצורה לא רגילה מהנוף ומהאנשים שחיים שם. רוב ההומור היה עלי, ועל בן זוגי כשזה משתלב בספור עצמו, אקוודור ארץ מדהימה. אני ממליצה לכולם עליה, לנסוע ולבלות בה. חבל שהבנת או קלטת אגרסיה, היא לא היתה כאן. הספור כולו נכתב ברוח קלילה, חוויה אישית, הכל אמיתי, הפרשנות ההתולית היתה שלי ולפעמים דוקא טוב לקחת את החיים בקלות כי אז אפשר להמריא רחוק....גם בדמיון. תודה לכל מי שקרא, למי שאהב ותודה לך נתי כל המחמאה אני מזמינה אותך לדף שלי בבמה ולקרא עוד קצת ממה שאני כותבת. http://stage.co.il/Authors/YaratHadvash

 

[goldyboy]

נתי תודה רבה

על הפרגון, גם בתגובה לסיפור (הסיפור שסיפרת שם מקסים) וגם כאן בפורום.

מקווה לקרוא עוד סיפורים שלך

 

[natyh]

ידידי תודה לך

הסיפור שלך היה הטוב ביותר בתחרות למרות שהיו סיפורים מצויינים נוספים ללכת לאיבוד הדיבוק , וכתבות מצוינות , פשוט מפני שנכתב מהמקום הנכון ממנו נכתבים סיפורים מהנשמה. היפני לצערי נפטר בגרמניה מדלקת ריאת כך למיטב זכרוני סיפרה לי נלי ובאותו רגע הרגשתי צביטה בלב , צער גדול על אובדנו של איש צעיר שהלך לאיבוד , ניתק ולא הסתדר עם החברה היפנית הקיצונית . איש שהלך לאיבוד ולא היה לו לאן לחזור . הסיפור שלך עשה לי משהו ולכן התחיל מטר סיפורים שבמשך שנים לא כתבתי . ועל כך התודה לך. נתי

 

[natyh]

היפני ודרום צילה הסיפור

נלי היפני וקזה מריה חוזה : בית דיירי הריצפה בשנת 94 הביית של נלי כבר לא היה הקזה ( האכסניה הישראלית בדרום צילה) . הביית הישראלי היה ביתה של נעמי : ונקרא על שם ביתה מריה חוזה . נועמי השקיעה את הנשמה עבור המטיילים והכלל שלה היה : לא יהיה מקרה שלמטייל לא יהיה מקום לישון . בימים עמוסים : היו נעמי ובעלה ואפילו הילדה הקטנה מריה : היתה אז למיטב זכרוני בת 3 וויתרו על מיטתם , ועברו לריצפה להלן השם: מריה לא אהבה את זה ... לא רוצה אמא בכתה למה אני צריכה לוותר על המיטה שלי . ראול שהיה אז בן 16 וגדל בתנאים אחרים קשים בהרבה דווקא הבין. הנער הסתובב עם טייפ מנהלים קטן הקליט את המטיילים וכך ניסה להגשים את חלומו וללמוד עברית . . ראול לקח את המטיילים לדיסקו המקומי ולקח על עצמו להיות המארח , תוך כדי שהוא מתיחס אל כולם כאחים. על הפלא שמעתי עוד בסנטייגו : במלון סן פיליפה מלון שהיה שייך לספר או נהג האישי של אל וויחו : זה הכינוי שנתנו המקומיים למרצח הגנרל אוגוסטו פינושה . זאבי ואורן בראיון שערכתי איתם בנו לי את סיפור הרקע : לסיפור הסרט: ישראלים חוויות , רכבים שכורים ופלאים הקשורים בטיול . כעת נשאר לי רק לנסוע ולחזות בפלא במו עיני . ואכן המציאות היתה טובה אפילו מן האגדה . הבחור חלם ישראל ודיבר עברית שוטפת , אם כי מעולם לא חשבתי שאפגוש בו שוב : מעולם לא חשבתי שאפגש שוב ביפני אותו יםני שפגשתי אצל נלי בקזה בשנת 87 7 שנים לפני שפגשתי בראול . חודשיים שכבתי אצל נלי אחרי ששברתי את הרגל : היפני היה שם איתי פותח מידי פעם את ספר המטיילים בעברית ומתקן אותו באנגלית ללמוד לקרא עברית למד לבד אך לכתוב לא ידע. מידי פעם הגיעו מטיילים ישראלים , מטיילים מנוסים בעיני עצמם לפחות ... כאלה שטיילו כבר שלושה חודשים ויותר ולימדו אותו את היפני איך ולאן לנסוע ואיך תופסים את רכבת הפחם לריו טורביו ונוסעים בחינם . היפני ישב שעות בפנים חתומות ולא הגיב נראה מאד מתעניין ולומד . ורק נבות ואני שהיינו ותיקים החלפנו בינינו חיוכים בשקט : כי בלילה שלפני הלך היפני ותיקן את ההסבר שמישהו כתב על איך תופסים את הרכבת , באנגלית כמובן : אז לא ידעתי עד כמה חולה הוא היה . כשהחלמתי נסעתי לפיינה שם פגשתי בו שוב כאן הוא עסק בצייד : מאחר ובבקתה רפוחיה בה ישנו : היו מאות עכברים ומשום מה פיטרו את החתול : עבר היפני להיות יצירתי הוא חתך בקבוק הכניס גבינה ולפתע קפץ אל הבקבוק מנער אותו היטיב , ואז פתח את התנור והחליק את העכבר האומלל פנימה , בעודו ממלמל מספרים בלתי מובנים : 29 30 31 : אם לא מנערים הם קופצים בחזרה החוצה הסביר בשקט . והנה השמדתי כבר 31 עכברים . 7 שנים מאוחר יותר מצאתי שוב את נלי שחגגה את יום הולדתה השישים , אתה זוכר את היפני שאלה אותי ??? קיבלתי ממנו מכתב הוא מקבץ נדבות עכשיו בלונדון הוא מאד חולה ... שנתיים מאוחר יותר צלצל הטלפון בביתי ראול על הקו באתי לעבוד בארץ ... אירחתי אותו בביתי מספר ימים עד שרץ לו לעבוד בטבריה כטבח . ליאור ואני נסענו איזה יום לבקרו בטבריה הוא נראה מפסוט אך .. חודשיים מאוחר יותר התקשר אלי שוב ובא שדדו אותי בטבריה סיפר : פוצצו אותי מכות גנבו הכל כי קנאו בי על ההצלחה בעבודה . אין לי כוח אני חוזר הביתה כשאמא תשלח כרטיס סיפר . ראול חזר לצילה מן הסתם לומד באוניברסיטה מפלס את מקומו בחיים במדינה חדשה דמוקרטיה מחדש שנמצאת במשבר כלכלי עמוק . את נלי פגשתי שוב באותו הזמן ומאוחר יותר שלחתי לה את הקלטת של הסרט : "אגדת יבשת " מבחן בד בהפקת ערוץ 2 1996 למיטב זכרוני היפני נפטר בעודו מקבץ נדבות בהמבורג . ואני מקוה מאד שזיכרוני מטעני . נתי

 

[ניצת שושן]

../images/Emo9.gif תודה

וחייבת לומר כי הסיפור נכתב תודות לחברי הפורום שלי שביקשו חוויות מהחופשה ועל כן תודה גם להם

 

[sela v]

איזה פורום?

 

[ניצת שושן]

387

פרק שני

עכשיו מרשה לעצמי לגלות

 

[goldyboy]

../images/Emo9.gif וואו, אני מתרגש

תודה רבה לכל מי שהצביע לסיפור שלי. האמת? לא חשבתי שהוא יזכה. אנשים פרסמו פה סיפורים מדהימים ולא חשבתי שיתחברו דווקא לסיפור שלי. וכשהיתה ההצבעה, וראיתי את הניקוד אמרתי לעצמי, מקסימום מקום שלישי. אז כשנכנסתי לפורום וראיתי שהסיפור שלי נבחר למקום הראשון - הייתי בהלם

. וואו, עשיתם לי את היום. תודה לכם

*חיוך ענק מרוח על הפנים של גולדי*

 

[רודריגו הגדול]

ובמה אתם זוכים? לא אמרו פשוט....

 

[sela v]

למה לא אמרו?

תסתכל בפרטים שרשמתי בתחילת התחרות. בשביל הפשטות אני מצרף קישור.

 

[MOVEREP24]

למרות שלא זכיתי הפעם. ברכות לזוכים.