והדמעות זולגות

והדמעות זולגות

והדמעות זולגות ללא הפסקה כמו התגשמות של קללה עתיקה, בדרך המתפתלת של החיים אל המטרה לא תמיד מגיעים. העיניים האדומות כבר כואבות מתי שוב יוצתו כלהבות ? הגוש בגרון מסרב להעלם הלב מתאמץ להשאר שלם. השריפה הבוערת מתוך הריאות את האור מצפה שוב לראות, מחכה להגיע לקצה המנהרה המסע בחושך עוד יגמר ברע. והדמעות זולגות אחת אחת רסיס של עצב כל אחת לוקחת. הרסיסים מתנפצים לכל הכיוונים אך העצב נשאר לו עמוק בפנים. השלב הראשון בריפוי היא ההכרה אומרים גם אם להם זה לא קרה, אז אולי כדאי את ההכרה לאבד כך הרבה יותר פשוט להתמודד. והדמעות זולגות ולא עוצרות השעות הקשות חולפות ועוברות, העיניים האדומות נעצמות לאיטן אם אלוהים לקח אז למה לעזאזל נתן ? אגם הדמעות אוטוטו כבר יבש את הלב הרצון לחיות שוב כובש, מחפש לאיטו את האור בקצה המנהרה מתי כבר יגיע השקט שאחרי הסערה.
 
../images/Emo24.gif

שתהייה לך שנה טובה יותר
 

טאKילה

New member
שיר נוגה...../images/Emo140.gif

מרגש עד הכאב. אז... יש ימים עם תחושת לבד הפנים נפולות החיוך שרב יש ימים אפרורים קודרים ירח עקום כוכבים חוורים. יש ימים ויש ימים... יש ימים של שמים כחולים ושמש מוזהבת זורחת. אולי מחר יאיר השחר... השמש תשלח לך קרן אור...
 

noati

New member
אוףףףףףףףףףף

איתך...
לדמעות כשמאבדים את ההכרה מאבדים הכל אז אולי בכל זאת כדאי להכיר?
 
למעלה