ובעצם....

אנטיתזה

New member
ובעצם....

מה היה לנו בעצם? שנתיים של ידידות וירטואלית? למה ציפיתי? עזרת לי כל כך.. שמעת אותי, ייעצת לי, היית שם... וירטואלית... מה חשבתי לעצמי? אז נכון שבזמן האחרון "התקדמנו" קצת.. החלפנו תמונות. אפילו דיברנו קצת בטלפון. זוכר איך עזרת לי להגיע למקום ההוא, בטלפון? ביקשתי שתישאר איתי עד שאמצא. ונשארת. אמרת לי בדיוק אפיה לחנות. היית בסדר, אתה בטח עדיין. אז למה היינו צריכים להיפגש? פחדתי שזה יהרוס את הכל, וזה הרס. או שאולי אנחנו הרסנו? "נסחפנו לרגע", אמרת היום. זה מה שזה היה בשבילך? הנשיקה, החיבוק? לי זה הרגיש כל כך נכון. ואתה - "נסחפנו לרגע, לא נראה לי שזה יוכל להתפתח". למה? "כי אני לא יודע איפה אהיה בעוד חודשיים, כנראה בדרום אמריקה. אבל אם את אומרת שתבואי איתי אז אנחנו יכולים להתחיל לצאת".. נו, באמת. "אני מבין שזאת לא התשובה שקיוית לקבל, אבל לפחות אני לא מורח אותך"... כאילו, דא... אתה באמת חושב שעשו אותי באצבע? אני כל כך מצטערת שנפגשנו. אני לא מאמינה שאני אומרת את זה, אבל הייתי מעדיפה שנמשיך להיות ידידים וירטואלים... כי עכשיו זה נגמר. לגמרי...
 
למעלה