ליהי פעם שניה
New member
ובנימה קצת אחרת...
מכתב לבן שיוצא לפולין...
סוף סוף הגיעה הנסיעה הזאת שכבר שנה אנחנו מדברים עליה, כל ההכנות, כל עדויות השמיעה, כל הסרטים, המראות... הכל הכל הכל מתרכז בסוף לנקודה הזאת שבו אתה נמצא עכשיו...
יש לא מעט ויכוחים אם נוער בגיל שלך צריך את המסע הזה, אם זה לא מוקדם מידי, כבד מידי, מעיק מידי, אכזרי מידי ועוד כל מיני מידי שכאלה.... ואתה איפה שאתה נמצא עכשיו, בנקודה הזאת שהיא כנראה אחת הנקודות המרגשות ביותר במסע הזה, אתה זה שיכול עכשיו, בדיוק עכשיו לענות על השאלה הזאת, עכשיו כשהכל מבפנים רועש וגועש, שאתה מתחיל אך לא לגמרי מעכל את מה שאתה רואה סביבך, כשרצים לך בראש המראות והזוועות שאנשים אמיתיים עברו שם...
בדיוק עכשיו, כשאתה דקה לפני הצבא, כשאתה עדיין נער, עוד לא החזקת נשק ביד, עוד לא למדת להגן על עצמך, כמו הנוער שהיה שם, שחווה את מה שאתה רק שומע, שעבר דברים שאתה אפילו לא יכול להעלות על קצה דעתך... כשאתה שם עכשיו... מה אתה אומר? חשוב או לא חשוב?
יצאת אל המסע הזה נער, אומנם שמעת, הקשבת, הפנמת או לא הפנמת, האם המסע הזה שינה אותך? האם המסע הזה ביגר אותך? האם אתה יכול להבין למה חשוב שתהיה לנו ארץ משלנו? למה חשוב לשמור עליה? למה חשובה המשפחה, ההמשכיות, השושלת, למה חשוב שילד יהודי כמוך, נצר למשפחה פולנית יהיה שם ויחשוב על המשפחה שלו....
ילד שלי, אתה נצר למשפחה פולנית, משפחה שהיתה שם, איפה שאתה נמצא היום.. משפחה שלמה שנכחדה שם, אתה מרגיש שייכות אליה? אתה מרגיש שם מחובר לסבא?
אני כמעט בטוחה שסבא עכשיו מסתכל עליך מלמעלה, גאה כל כך בנכד המדהים שלו, אם הוא היה יכול, לדעתי הוא היה עכשיו עם דמעות בעיניים, מתרגש כל כך שאתה, הנכד הכי אהוב עליו, אתה שישבת איתו לעשות שיעורי בית בתורה, אתה נמצא שם עכשיו, כבכור נכדיו, על האדמה שהוא נולד בה, מנסה לתאר מה עבר על משפחתו. אין לי שום ספק שסבא היה גאה בך ואין לי שום ספק שאתה שם מרגיש קרבה מאוד גדולה אליו עכשיו. <כן, מותר לחלוחית בעין, אם תסתכל סביב יש עוד כמה שבטח יש להם דמעות בעיניים>
ילד שלי, אני בטוחה שהמסע הזה ביגר אותך, שתחזור קצת פחות תמים ממה שיצאת אליו ואני מאמינה כי תמצא את האיזון בין הבילוי לבין ההפנמה של מה זה אומר להיות יהודי.
אוהבת אותך מאוד אמא
מכתב לבן שיוצא לפולין...
סוף סוף הגיעה הנסיעה הזאת שכבר שנה אנחנו מדברים עליה, כל ההכנות, כל עדויות השמיעה, כל הסרטים, המראות... הכל הכל הכל מתרכז בסוף לנקודה הזאת שבו אתה נמצא עכשיו...
יש לא מעט ויכוחים אם נוער בגיל שלך צריך את המסע הזה, אם זה לא מוקדם מידי, כבד מידי, מעיק מידי, אכזרי מידי ועוד כל מיני מידי שכאלה.... ואתה איפה שאתה נמצא עכשיו, בנקודה הזאת שהיא כנראה אחת הנקודות המרגשות ביותר במסע הזה, אתה זה שיכול עכשיו, בדיוק עכשיו לענות על השאלה הזאת, עכשיו כשהכל מבפנים רועש וגועש, שאתה מתחיל אך לא לגמרי מעכל את מה שאתה רואה סביבך, כשרצים לך בראש המראות והזוועות שאנשים אמיתיים עברו שם...
בדיוק עכשיו, כשאתה דקה לפני הצבא, כשאתה עדיין נער, עוד לא החזקת נשק ביד, עוד לא למדת להגן על עצמך, כמו הנוער שהיה שם, שחווה את מה שאתה רק שומע, שעבר דברים שאתה אפילו לא יכול להעלות על קצה דעתך... כשאתה שם עכשיו... מה אתה אומר? חשוב או לא חשוב?
יצאת אל המסע הזה נער, אומנם שמעת, הקשבת, הפנמת או לא הפנמת, האם המסע הזה שינה אותך? האם המסע הזה ביגר אותך? האם אתה יכול להבין למה חשוב שתהיה לנו ארץ משלנו? למה חשוב לשמור עליה? למה חשובה המשפחה, ההמשכיות, השושלת, למה חשוב שילד יהודי כמוך, נצר למשפחה פולנית יהיה שם ויחשוב על המשפחה שלו....
ילד שלי, אתה נצר למשפחה פולנית, משפחה שהיתה שם, איפה שאתה נמצא היום.. משפחה שלמה שנכחדה שם, אתה מרגיש שייכות אליה? אתה מרגיש שם מחובר לסבא?
אני כמעט בטוחה שסבא עכשיו מסתכל עליך מלמעלה, גאה כל כך בנכד המדהים שלו, אם הוא היה יכול, לדעתי הוא היה עכשיו עם דמעות בעיניים, מתרגש כל כך שאתה, הנכד הכי אהוב עליו, אתה שישבת איתו לעשות שיעורי בית בתורה, אתה נמצא שם עכשיו, כבכור נכדיו, על האדמה שהוא נולד בה, מנסה לתאר מה עבר על משפחתו. אין לי שום ספק שסבא היה גאה בך ואין לי שום ספק שאתה שם מרגיש קרבה מאוד גדולה אליו עכשיו. <כן, מותר לחלוחית בעין, אם תסתכל סביב יש עוד כמה שבטח יש להם דמעות בעיניים>
ילד שלי, אני בטוחה שהמסע הזה ביגר אותך, שתחזור קצת פחות תמים ממה שיצאת אליו ואני מאמינה כי תמצא את האיזון בין הבילוי לבין ההפנמה של מה זה אומר להיות יהודי.
אוהבת אותך מאוד אמא
