ובכן

[ס י ג ל ס י ג ל]

ובכן

הסתבכתי עמוק עם החיים, עם הקיום הזה.. אני לא יודעת להסביר את זה.. זה משגע אותי ששום דבר לא באמת קיים, שאנחנו אוסף של חומרים, כימיה וביולוגיה. שאני מגיבה בצורה מסוימת רק כי איזה חומר בראש שלי פועל בצורה מסוימת שמעבר לאוסף של מנגנונים וחומרים- אני כלום זה הכל אשליה אין באמת דבר כזה "אני" בגלל זה כל כך קל לאבד את זה אמת זה משהו שהוא נכון תמיד, בכל מצב אם ה"אני" שלי הוא כזה ארעי, כזה תלוי בדבר, סימן שהוא לא אמיתי. אין דבר כזה אמת אין דבר כזה נעליים זה הגדרה אין דבר כזה מילים כמו שאין דבר כזה "אני" אם לא תהיה שמיעה- לא יהיו צלילים אם לא תהיה ראיה- לא יהיו מראות אם לא תהיה לי תחושה של עצמי- לא תהיה אני. אין דבר כזה קיום ממשי הכל זה אוסף של כלום חסר משמעות שבמקרה, קורה. שום דבר לא יכול לשנות את זה, זאת עובדת חיים ככה זה לא משנה כמה אני אאבק או לאיזה טיפולים אני אלך או איזה אוכל אני אוכל או לאיזה צורה של גישה או התמודדות אני אגיע שום דבר אבל שום דבר לא יוכל לגרום לחיים האלה להיות מה שהם לא נוצרנו בטעות עם צורך מנטלי למשמעות זאת אחת הבעיות המרכזיות של האדם בגלל זה הוא מחפש את אלוהים כל הזמן ותולה את עצמו על כל מיני דמויות להערצה אבל אין משמעות אנחנו אוסף של כלום רק צריכים משמעות כדי.. כדי לא להראות כמוני. אני חיה או מתה זה אותו דבר בעצם.. רק מצב שונה, התנהגות שונה של אותה תופעה רגש זה מנגנון החיים נראים לנו "חשובים", כי יש איזה מנגנון במוח שגורם לנו להרגיש ככה. כמה חומרים כימיים שמסתדרים ביניהם וגורמים לנו להרגיש שהחיים חשובים ויקרי ערך. שאנחנו אוהבים, שונאים, כועסים, רוצים וכו'. אם לא היו בני אדם- לא הייתה משמעות אם לא היו יצורים חיים, לא היו רגשות שום דבר לא קיים "באמת" אני יכולה להיות שמחה או עצובה, אוהבת או שונאת, חרדה, בטוחה, ערה, ישנה אבל הכל זה מנגנונים אין לזה באמת משמעות קשה לי לתאר את תחושת הכלום שאני מרגישה כרגע זה לא כלום "עכשיו" זה כלום- כי כלום כי הכל זה כלום הכל זה כלום אני אמות אני רק פוחדת מהמוות בגלל המנגנון של הפחד המנגנון של ההישרדות אבל זה רק מנגנון אפשר לתקוע שם אבן קטנה- והוא יפסיק לעבוד בדיוק כמו שהמנגנון שגורם לי להרגיש את עצמי, להרגיש קיימת, יכול להפסיק לעבוד סתם ככה, בגלל איזה שהיא הפרעה או ליקוי גם מנגנון ההישרדות יכול להפסיק לעבוד סתם ככה. ככה זה כמו מכונות אנחנו כמו מכונות. אתם מכירים את התחושה שאומרים מילה מסויימת הרבה פעמים עד שהיא מאבדת משמעות? זה בערך מה שקורה לי..

 

[גילי פרי]

../images/Emo201.gifברוכה הבאה פה סיגל../images/Emo140.gif

יש קלף שנקרא "אי גשמיות" בקלפי הזן טארות של אושו... הקלף הוא בעצם מסגרת לבנה דקה מאד, עד שבקושי רואים אותה, וכל השאר שחור... אין כלום... ומצד שני ניתן להכניס אל הקלף את כל מה שבא לך, כלומר, המשמעות של הדברים היא המשמעות ששאנו נותנים להם, החל מהחיים עצמם וכלה בחפצים הסובבים אותנו.

נשמח לקרוא אותך בהמשך.

אחלה לילה לנו

 

[חי בסרטים]

"אין דבר כזה "אני""

אני - זה כל מה שיש לנו על הכדור וצריך לשמור עליו ולעשות אותו כמה שיותר בריא ומאושר. אני זה הנפש ולא הגוף. וכמה שהיא תהיה שמחה הכל יהיה יותר טוב נשאלת השאלה: איך עושים את זה? תשובה: צריך קודם לדעת שהנפש קשורה בגוף והגוף קשור בנפש+הם משפיעים אחד על השני+בריאות של אחד מועילה לבריאותו של השני (ידוע שאנשים דיכאוניים חשופים ליותר מחלות (וגם צרות)) מכאן שצריך לעבוד ב2 תחומים: בריאות הגוף: מצווה ללמוד(ולקיים) כל דבר שקשור ברפואה ספורט באופן קבוע עבודה (אדם לעמל יולד) אוכל בריא אוכל שאוהבים(אם עובדים+עושים ספורט אפשר להרשות לעצמינו גם ק צ ת דברים שהם לא כ"כ בריאים) ארוחות בזמן קבוע לא לאכול לפני השינה לא לפוצץ תבטן לאכול בהדרגה - מהקל לקשה לא לאכול ולשתות קר וחם ביחד/רצוף לא להתאפק להמנע מכל דבר שמזיק לבריאות בריאות הנפש: לעשות דברים שאוהבים טיולים שמחות עבודה מינימום להיות לבד מינימום להיות עם אנשים "לא אהובים" להיות הרבה בטבע רצוי ביותר ללמוד תורה (להתחיל "בפרקי אבות") ספורט קבוע (ספורט בלי ריצה לא שווה)(אא"כ אדם לא יכול אז ילך - לא יכול - יעשה מה שיכול) שחיה לברוח מאנשים שלילים(מכל בחינה) מינימום כעס " מתח לצחוק לעשות כל דבר שעושה אותך מאושר (במסגרת החוק... לעזור לחלשים לכבד בני אדם ולאהוב אותם. להסתכל תמיד על הצד החיובי של כל דבר בחיים (בתור יהודים אנחנו צריכים להיות מאושרים שלא נולדנו בתקופות מוקדמות יותר של ההסטוריה..בגיל 18 יש לכל יהודי M16 תארו לכם אם היה לכל יהודי בתקופת השואה M16...) להיות ותרנים --> "מי שמוותר - חי יותר" לעשות דברים שגורמים לך להרגע (ואני לא מתכוון לסיגריות..) להמנע מכל דבר שמזיק לנפש שלום.

 

[חואן פדרו]

חי בסרטים, אבל אומר אמת.

ומעבר לכך, כל כך הרבה מילים באו אחרי ה"הסתבכתי עמוק עם החיים, עם הקיום הזה.. אני לא יודעת להסביר את זה.. " כל כך הרבה מילים שבאו לתאר את מה שאני קורא "ידיעת אי הידיעה". האדם מכיל עולם שלם, חומרי לא רק רוחני, כל המנגנונים שתיארת שפועלים בכל רגע במח במורכב שלנו, אינם מובנים מאליהם, צריך להכיר בכך ולהעריך את זה שהם עובדים. כמובן שמבחינה רוחנית יש מנגנונים מורכבים לא פחות, אבל זה לפעם אחרת ושם אני גם מבין פחות. ישנו פירוש ל - "איש באמונתו יחיה.." שאומר שאדם לא יכול לחיות מבלי להאמין. גם אם זה להאמין בעצמו, או בעבודה זרה ח"וש. ללא אמונה האיש לא יחיה. עכשיו תורו של האדם לשאול את עצמו במה הוא בוחר להאמין, ולחקור טוב טוב. תשובה מובטחת

 

[יש ילדות זיגזג]

ובכן,

גם אני מאמינה שאין משמעות לכלום ושהצורך בייעוד מובנה בנו. אבל אני גם מאמינה שאדם בריא מייצר לעצמו את המשמעות, על מנת לענות על הצורך הבסיסי הזה, בדיוק כמו שאדם הולך להכין לעצמו אוכל כשהוא רעב. אז.. קחי את המוח המזהיר שיש לך ולכי להכין לו אוכל.. כלומר, משמעות. כי את מרעיבה אותו!!!

 

[בודיסאטווה]

לקצר לך את התהליך

משהו כנראה חסר אצלך בחיים החיפוש שלך הוא בעצם סובלימציה עידון של צורך מסויים וניתובו לצורך אחר. תבדקי איפה את חסרה בחיים באופן כללי תמצאי את הסיפוק שם. במקום לעשות את כל ההיקוף, או שתלמדי את הגישה הבודהיסטית מדיטציה מקלה מחששות כמו המוות, מוות הוא שינוי מצב תודעתי לרבדים האסטראלים הרטט שם גבוהה יותר, ויש גם משם לאיפה להתקדם. עזבי את כל החרא הזה תבדקי איפה את חסרה, אין טעם ללכת לפסיכולוג כשכואב הגרון, מה כואב ? תפני את תשומת הלב לשם ותמצאי מידע רלוונטי. בהצלחה.