יש לי רק בעיה אחת אנחנו פה שוברות את הראש והבן אדם יושב לו במסעדה הודית במחשבה שניה....... מעניין אם לקח את הכלב איתו.... כי נראה לי זה יכול להיות אחלה סוף לכלב. חבל לי על הקטנה..... הילדים של היום לא מאמינים לסיפור של:" הכלב הלך לבקר את אמא". שולי אמרתי לך כבר שבת שלום?
לא יודעת ,, אם קראת מה כתבתי,, אבל לי יש כשרון טבעי,, מולד,, להפטר מכלבים,, לפי כך,, זהר,, שלח אותו אליי,, כל השאר,,, עלייייי! עכשיו,, בא לי להתייחס להודית,, גרררררררררררררררררררררררררררררררררררר,,,,,, זהוא,, אני את שלי אמרתי,,,!
לאישה שבעליה נהרגים בכל מיני נסיבות לא ברורות קוראים "אלמנה שחורה"..... איך קוראים לבחורה שהכלבים שלה נהרגים בנסיבות .... איך לומר..... מוזרות מאוד!? ד.א ההוא במעלית.... מזל שלא היה פינצ´ר!
זה קרה אחת הפעמים שבאתי לארץ לביקור. שהיתי באותה שכונה בה התגוררנו לפני שעזבנו. לילדים אותם חברים וגם לי. אחת הפעמים שבאתי לבקר אצל חברתי הטובה, מצאתי את שלושת בנותיה בוכות בכי מר. אחת יושבת בחדר שלה עם עוד חברה בוכות שתיהן ונזכרות ב"םוייטי המתוקה" שנעלמה. ומה עכשיו הן יעשו בלעדי ואיך בכלל אפשר ככה להמשיך הבנתי שמשהו קרה לסויטי הכלבה, סויטי המסכנה הלכה לאיבוד, היא פשוט נעלמה, אין סויטי. חייבת לציין שהחברה שלי הייתה די מבסוטית. בערב יצאתי מהבית שלהם לאסוף את ביתי מחברה אחרת. וכשאני בדרך חזרה..... 150 מטר מהבית של החברה שלי.... אני רואה את סויטי!! יו איזה אושר! .... עצרתי את האוטו..... קראתי לסויטי! וסויטי באה מקשקשת בזנב!..... העלתי אותה לאוטו.... וכולי התרגשות מתקשרת לחברה שלי להודיע לה שאני באה ואני מביאה את סויטי! חיכו לי ברחוב...... שלושת הבנות.... כל אחת עם החברה שליוותה אותה בשלבי האבל, והחברה שלי ואני..... מרגישה מה זה טוב!!!! התנפחתי מרוב אושר.... הרגשתי גיבורה... הבנות האלה יזכרו אותי תמיד! ומחנה...... והבנות באות בריצה לתפוס את סויטי..... וכשפותחות את הדלת..... אומרות בצעקת זעזוע...... " זאת לא סויטי!!!!!!!!!!.." עוזבות אותי ברחוב...... עם כלב זר בתוך האוטו שלי..... להמשיך לבכות על סויטי שנאבדה. ואני??? מה אני עושה עכשיו עם הכלב שגנבתי באמצע הרחוב?????? המתחזה ירדה מהאוטו..... ובריצה קלה........ נעלמה ... כל זה כלום........ למחרת... אמא אחרת מצאה את סוייטי! אוף זה מה זה הרגיז אותי!