בוקר טוב
אתמול בערב סיימתי לתפור חצאית קפלים מקסימה, שחורה, עד הברך, מאוד פיפטיז, ותכננתי לבדוק איתכן מה דעתכן כי זה סגנון שלא הלכתי בעבר
אבל -
אני נראית זוועה היום.
הייתי אצל רופאת העור להסרת כל מני מריעין בישין מהפנים - המלנומה הורסת אותי
Wear Sunscreen ! - אז אני מעוטרת בכוויות ונראית כמו צ'אקי
בנוסף! עיצבנתי את אחת החתולות שלנו כשהעזתי לנסות להחליף תנוחה בזמן שהיא שוכבת לי על החזה, וחטפתי כאפה עם ציפורניים שלופות, וכעת יש לי שריטה מקצה השפה ועד הסנטר
בקיצור לא הרגשתי במוד המתאים לנסיונות אופנתיים והלכתי על שמלה שתמיד עובדת.
שקלתי להחליק את הפוני כמו שהייתי עושה בימי הראשונים פה בפורום, שיסתיר חלק מהזוועה, אבל פחדתי מאביגיל
ומה הקטע של הבוקר? סיפרתי בעבר שאני עובדת בחברה אמריקאית - לא רק בהגדרה אלא גם בתרבות האירגונית.
וב"אמריקאית", לדבר על מראה חיצוני של אחר נחשב כנראה גסות רוח נוראית. למשל אין סיכוי שמישהו יגיד לי מילה טובה כשאני לבושה יפה, כמו שאין סיכוי שיעירו אם אגיע לבושה בבגדי ספורט.
אז כולם מסתכלים על הפיל הורוד הזה שהוא הפרצוף שלי, ולא אומרים כלום! אפילו לא שאלה קטנה כמו מה קרה
אני נראית כאילו מישהו תקף אותי באכזריות, כיבה לי על הפרצוף סיגריות ולסיום עיטר אותי עם סכין, ואף אחד לא שואל
