וביום בהיר אחד

[עדן המלאכית החמושה]

וביום בהיר אחד

כשיצאתי לטייל מחוץ לעצמי פגשתי את הייאוש מהול בצער כבד ושניהים טפחו על גבי והדרך או שהתארכה או שהמשא נהייה כבד מנשוא ופתאום ראיתי בקצה השביל את נקודת התפנית ההבנה שהסתתרה ממני והידיעה שזהו זה הסוף ואתה כל כך רחוק ספק מלאך ותשובות נרדמו להן והמסלול המשיך והנוף היה סדוק שברי זכרונות וזה גם מה שיישאר כנראה אחרי...

 

[אנושית~]

ישנם דברים

שכמה שנחפור לא נצליח להבין איך ולמה ..ולמרות זאת כל פעם מחדש ,מוציאים מהקופסא השמורה כאילו אולי הפעם נמצא תשובה,כאילו אולי הפעם ילבשו גוף . אבל כמו שנחנו מוציאים צריכים לדעת גם להחזיר ת,קופסא למקומה וזה בסדר היא לא תעלם היא שמורה אצלנו בלב ובזכרון .. החיים מחיים אותם .הם ממשכים הלאה וגם אנחנו .. חייבים להמשיך הלאה