ובאופן פרקטי...

[naamitz]

ובאופן פרקטי...

אחרי שקמתי מהספה, והתחלתי לרוץ (אחרי שנים של "לא יכולה, לא יודעת, כואבות לי הברכיים, כואבות לי הריאות") - היום אני ממש ספורטאית חובבנית. מאחורי כמה מירוצים של 5, אחד של 8 ואחד של 10. טריאתלון עממי וספרינט אחד באילת. באמת גאה בעצמי. והנה הגיע האתגר החדש. לבד. רוצה לדעת לעשות את זה לבד. בלי להסתמך על רגשות האשמה הפולניים של "מחכות לי, אז כדאי שאני אקום" או "שילמתי, אז מה, לא נבוא?" (עד היום תמיד הייתי בקבוצה). אני כבר במקום שבו אני מוציאה את עצמי מהבית, ומתייצבת בפארק עם נעלי ריצה, ביגוד הולם ושעון דופק. אה-מה-מה... מתייאשת. רצה 10-15 דקות והייאוש משתלט עליי. זה כואב, זה לא נוח, זה קשה,___ השלם את המיותר. עשיתי כבר משחקים של רק עד הפנס... עכשיו רק עד הספסל. לפעמים זה עובד, לרב זה לא. שואלת אתכן, האם יש לכן עצות פרקטיות של איך עושים את זה ? איך רצים שעה לבד בלי להישבר ? ובנוסף, האם יש לכן המלצות לרשימת שירים/פלייליסט שיכולים להעביר את הזמן בכיף...

 

[מתרוצצת]

אז ככה

דבר ראשון - אם את כל כך סובלת מהריצה ולא נהנית מזה, אז אל תרוצי. באמת. עושים את זה בשביל הכיף, בהנאה. אין טעם לסבול רק בשביל להגיד - הנה, רצתי. עכשיו, בהנחה שאת באמת רוצה לרוץ - תתחילי בלהגיד לעצמך: "אני בוחרת לרוץ. אני רוצה לרוץ". אין חייבת. זו בחירה שלך ומשהו שאת עושה בכיף, בשביל עצמך. זה אצלי עשה שינוי אדיר. אני רצה כי אני רוצה לרוץ, כי אני בוחרת לרוץ על פני פעילויות אחרות שהייתי יכולה לעשות. אף אחד לא מכריח אותי, ואני בודאי שלא מכריחה את עצמי. זה השלב הראשון. ומכיוון שריצה זה באמת לא קל בהתחלה - אני הייתי מציעה להוריד פודקאסטים. אני מקשיבה לפודקאסט שנקרא Two gomers run a half marathon / marathon וזה מצחיק ומעביר לי שעה בכיף. הורדתי גם ראיונות עם כל מיני ספורטאים וזה תמיד מעורר השראה. את יכולה להסתכל באתר http://www.icast.co.il ולראות מה תופס לך את העין. דבר אחר שעובד להמון אנשים וגם לי, אבל דורש טיפה השקעה: להוריד פסקול של סרט. לא המוזיקה, אלא הסאונד מהסרט, דיבורים והכל. משהו שמעורר השראה (בשבילי: spirit of the marathon או Remember the titans. אני נורא שיטחית). וגם לבחור שירים באמת עושים לך כיף. פעם כשהייתי רצה בחורף בלילה, הייתי שומעת דווקא מוזיקה מאוד רגועה (אניה, לורנה מק'קניט). לריצות ביום אני מעדיפה מוזיקה טיפה יותר קופצנית. 80s זו תמיד בחורה מעולה. בהצלחה, והכי חשוב - take it easy ובחיוך. לא באנו לכאן כדי לסבול.

 

[naamitz]

תודה והבהרה...

דבר ראשון, תודה על ההפנייה לפודקאסט, בהחלט אבדוק את זה. דבר שני, הבהרה. אני מאושרת עד הגג מהיכולת שלי לרוץ. זה הישיג ע-נ-ק למי שיכולה לקחת את אליפות ישראל בזפזופ ערוצים תוך כדי אכילת עוגיות עבאדי. זה רק הלבד שמטריף אותי.. כשאני לבד, המחשבות הרעות באות.

 

[כבשה בשדה]

אז למה לבד?

לא לכל אחד זה מתאים לרוץ לבד. אני לפעמים מרגישה שאני צריכה את הלבד בשביל לנקות את הראש ולפעמים צריכה את הביחד שידחוף אותי. (עדיין לא מצאתי אותו/אותה אבל עובדת על זה). וכמו שמתרוצצת אמרה הכי חשוב זה לזכור להנות מזה. אני גילית על עצמי שהק"מ הראשונים מאוד קשים לי ואחרי 4-5 אני כבר בפנים וממשיכה אז כשקשה לי אני מודעת לזה ועושה משחקים קטנים כאלו שעד לנקודה הזאת ואחכ עד לנקודה ההיא וככה עוברת את החלק הקשה ופתאום הראש כבר שוכח שהו עסוק בלשכנע וזה כבר הופך להיות קליל וטבעי. כתבת שהיו כמה ריצות לבד שכן הצלחת, תנסי לחשוב מהעזר לך באותה ריצה, מה הביא לזה שהריצה היתה מוצלחת ולא התייאשת, אם תזהי את הגורם אולי תוכלי לגרום לו להיות שם תמיד.

 

[naamitz]

תודה והבהרה...

דבר ראשון, תודה על ההפנייה לפודקאסט, בהחלט אבדוק את זה. דבר שני, הבהרה. אני מאושרת עד הגג מהיכולת שלי לרוץ. זה הישיג ע-נ-ק למי שיכולה לקחת את אליפות ישראל בזפזופ ערוצים תוך כדי אכילת עוגיות עבאדי. זה רק הלבד שמטריף אותי.. כשאני לבד, המחשבות הרעות באות.

 

[מרב.]

מה שאמרה המתרוצצת, ועוד+ הזמנה

אני מאוד נהנית מהריצות שלי לבד. באמצע שבוע אני בד"כ רצה לבד ונהנית מהשקט שלי, או מהמוזיקה שלי ובעיקר מהזמן שלי לבד. בסופ"ש בד"כ רצה בחברותא והנה ההזמנה לקבוצת ריצה ידידותית, מגוונת ומקסימה, שרצה גם בסופ"ש וגם באמצע השבוע ותמיד אפשר למצוא עם מי לרוץ ובקצב שלך. יש אומרים.

 

[שעון מעורר1]

אולי אני יצטרף אליכם-רצים בבוקר?

 

[מרב.]

בעבר כן, עכשיו כבר לא באופן רשמי.

אבל יש לפעמים התארגנויות ספונטניות... מאיפה את? אני מתכננת מחר 8-10 בבוקר, מביתי בגבעתיים לפארק הלאומי ובחזרה.

 

[שעון מעורר1]

מת"א צפון

רצה דרך הנמל לכיוון יפו

 

[גמדים קטנים]

יכולה רק להשתתף בתסכול...

לא, אין לי בעיה לרוץ לבד, אבל יש לי בעיה להתאמן לבד. מבאס אותי טילים. לא אכפת לי אפילו שיהיה רק עוד בנאדם אחד לידי, ולא אכפת לי אפילו שלא יתאמן בשיטה שלי - העיקר שיהיה שם מישהו... גם כשאני רצה לבד - זה ל-א-ט. ככה זה עובד לי. אבל לגבי הריצה, אולי יעזור אם לא תתחילי עם המטרה שלי ריצה לבד שעה, כי לרוץ ביחד זה "מקלקל" אותך. למשל, בתקופה שרצתי על הליכון, היה לי ממש משעמם. רצתי 15 דקות. ואז אחרי כמה זמן הוספתי 5 דקות וכן הלאה - עד שהגעתי ל-40 דקות. ואז עברתי לרוץ בחוץ. כשחזרתי, לא יכולתי לרוץ 40 דקות על הליכון, התחרפנתי לגמרי, "התקלקלתי". אולי ריצה לבד זה אותו דבר? תרוצי כמה שנוח לך, ולאט תוסיפי זמן, וככה תלמדי להנות מזה. זה באמת באמת כיף... ומסכימה שהכמה דקות הראשונות הכי קשות, פשוט לחכות שהן יעברו.

 

[סופר מייפל]

להיות לבד

מה רע? בתור מי שנטחנת כל היום בעבודה עם אנשים, עם מילים, עם רעיונות, בטלפון, בשיחות עם חברות, עם האיש, אני מוצאת שלהיות לבד וללא טלפון זה כיף אחד גדול. פתאום נפרש לי שקט שאפשר לחשוב בו מחשבות, אפשר לצוף עליו, אפשר להצטרף אליו ולהיות במדיטציה של צעדים ונשימה, ולפעמים לא להסכים לו ואז להקשיב למוסיקה, שאת אוהבת, או כזו שאת לא מכירה, להרצאות (אחותי שומעת את פרופ' הר סגור בריצה, לא חייבים עד כדי כך, אבל יש גם כאלה

) אני יכולה לחלוק איתך פלייליסט מקפיץ וכיפי, ואני מתלהבת מההמלצה של המתרוצצת לפודקאסטים הנל, אני בהחלט מתכוונת לנסות. ואם את בעניין של גיוון גם רדיו (יש כזה דבר) יכול לעזור. עוד רעיון זה לבקש מכמה אנשים שאת אוהבת להרכיב לך פלייליסט אישי ולהיות מופתעת ושמחה כשאת שומעת אותו. יכולה לחלוק שאחרי תקופה ארוכה שרצתי עם מוסיקה נמאס לי בבת אחת ואז גיליתי את השקט ובתוכו מלא ניואנסים שהשקט איפשר להם לצאת החוצה- הנשימה- לפעמים אם אני מקשיבה למה שקורה שם אני מצליחה קצת לתקן, לעשות ניסויים (לנסות ולרוץ עם בטן בפנים, לשפר את איכות הנשימה לדוג') ובעיקר לצוף לי, ולהתבונן על דברים. כאבים- זה ישמע מוזר, אבל לשים לב איך הגוף עובד, איך הכאבים באים ובעיקר הולכים, אותי זה בעיקר מנחם ואפילו משעשע, כי הכל עולה ויורד, קם ונופל, בא וחולף, והזמניות הזו עוזרת לי לקחת דברים בקלות גם מעבר לריצה. תהני ואם את ממש סובלת- פשוט רוצי עם אנשים.. יש הרבה קבוצות או תגררי חברים, זה כיף אמיתי.

 

[ח ת ו ל ה פרסית]

כל כך מסכימה...

אצלי, הריצות הכי טובות (והכי ארוכות) הן אלו שבהן הראש מתנתק מהגוף, עסוק מעניינים משלו והגוף רץ הלאה (בינינו, ראש שוקל כמה? 10 קילו בערך, לא פלא שזה מקל...). אז אני חושבת על עניינים הרי גורל כמו מה אני אעשה אם פתאום יהיה לי 20 מליון דולר, או איך נקרא לילד הבא שלנו אם וכאשר אני אגייס את

למשימה, או מלהגת בבלוג דמיוני או מדברת עם דמויות מהעבר ועוד כהנה וכהנה.

 

[אגשית]

הייתי שם

בעברי, אם הייתי מפספסת ריצות עם החבר'ה לא הייתי רצה ולא מפני שלא רציתי היה בי מן פחד שלבד לא אצליח, שאעצור באמצע, שאתבאס...והיום אני במצב שאני מאוד מאוד אוהבת את הלבד, עם המוזיקה. יש לי אייפוד אחד עמוס במוזיקה אלקטרונית (לריצות טמפו) ואחד של הטינאייג'רית הביתית עם כל מיני להיטים (ריאנה, ביונסה, ליידי גאגא ושות') טראשיים חביבים. גיליתי גם, שלבד אני רצה יותר מהר. כמובן שזה לא מחליף את הריצות הארוכות שאותם לעולם אני רצה עם פרטנרים. אני חושבת שהכל עניין של הרגל. יכול להיות שהפעמים הראשונות יהיו מבאסות וארוכות אבל אני מבטיחה לך שאם הזמן תצפי לזמן איכות הזה עם עצמך. בהצלחה

 

[hartzitzit]

מוזיקה מוזיקה מוזיקה

ועדיף כמה שיותר שמחה. כבר קרה לי שמצאתי את עצמי רוקדת תוך כדי ריצה ... ה playlist שלי מביך באיכותו, אבל עומד בקריטריונים של שמח וקיצבי - הרבה אמביציה בלונדינית - בריטני, מדונה, שאקירה, כריסטינה, ג'יילו ועוד זבל משובח ולא בלונדיני - אחיות פיק, דנה וגם מיקה, מארון 5 (יש להם שיר שמח לאללה שנקרא wakeup call או משהו כזה) ועוד ועוד. יש לי את השיר של מדונה עם המשפטים המצוינים - don't stop me now don;t need to catch my breath I can go on and on and on זה נמצא איפשהו באמצע, כשאני מגיעה לאיזור הקשה, זה מעלה לי חיוך, ממלא אנרגיה וגורם לי להמשיך במרץ.

 

[מתרוצצת]

הא! גם לי יש את wakeup call! שיר מעולה!

 

[hartzitzit]

גם אני אוהבת אותו ../images/Emo13.gif

חוץ מהקצב המעולה הסיפור משעשע אותי....

 

[y a n g]

תודה, תודה, תודה!

סליחה על ההתפרצות הפתאומית, אבל אני חייבת להודות לך מתרוצצת יקרה על ההמלצה לאתר של הפודקאסטים. אתמול עשיתי נסיון ראשון, הורדתי שני פודקסטים של 55 דק' כל אחד, ויצאתי לריצה. התיכנון היה 13 ק"מ לפי התוכנית השבועית שלי. אבל כ"כ נהנתי מהפודקאסטים, שבלי לשים לב גמעתי כ-22 ק"מ, ובלי לשים לב עשיתי את זה בשעתיים וקצת. אפילו לא הצטיידתי בג'לים לאימון הזה. רצתי לשם ה"לרוץ" ולא יותר מזה. היתה לי ריצה מ-ד-ה-י-מ-ה. אני חושבת שאני עדיין שרויה בשיכרון הרצים (RUNNER'S HIGH). ועכשיו אני חוזרת לחרוש את האתר הזה. פשוט הרגשתי צורך עז להודות לך. ענת

 

[מתרוצצת]

שמחתי לעזור ../images/Emo13.gif

 

[שעון מעורר1]

לא מצליחה להוריד../images/Emo10.gif

 

[y a n g]

תעמדי עם העכבר על "הורד"

לחצי על הקליק הימני, ותעשי SAVE TARGET AS תהני