ואת...
גופך העירום, חלק וזורם. אני מביט בך יושבת על הספה החומה, רגלייך פשוקות, ערוותך גלויה. גופך - אדמה פורייה ונחשקת. ואני איכר קשה יום, אדם פשוט, שותל בך את זרעי. בלעדיי תהיי קשה ויבשה. בלעדייך אמות. אני מביט אל תוך עינייך החומות, זוג שקדים מלאי תובנה. עינייך גדולות, מלאות חום, עמוקות כמו הים. העינים הן החלון לנשמה. את מביטה בי, נשמתך פתוחה לפני, ואת חודרת, במבט, לגופי, לנשמתי, יודעת אותי ואני אותך. שלמות. לא. לא שלמות. בשום פנים ואופן לא. אבל יופי כן. וזה לא שהיית זוכה באיזו תחרות, פשוט כשאני מביט בך כך, בלי בגדים, בלי חומות, בלי משחקים ושטויות, כשאני מביט בך כך, גוש בגרוני, ליבי גואה, עיניי דומעות ואת כל כך יפה...
גופך העירום, חלק וזורם. אני מביט בך יושבת על הספה החומה, רגלייך פשוקות, ערוותך גלויה. גופך - אדמה פורייה ונחשקת. ואני איכר קשה יום, אדם פשוט, שותל בך את זרעי. בלעדיי תהיי קשה ויבשה. בלעדייך אמות. אני מביט אל תוך עינייך החומות, זוג שקדים מלאי תובנה. עינייך גדולות, מלאות חום, עמוקות כמו הים. העינים הן החלון לנשמה. את מביטה בי, נשמתך פתוחה לפני, ואת חודרת, במבט, לגופי, לנשמתי, יודעת אותי ואני אותך. שלמות. לא. לא שלמות. בשום פנים ואופן לא. אבל יופי כן. וזה לא שהיית זוכה באיזו תחרות, פשוט כשאני מביט בך כך, בלי בגדים, בלי חומות, בלי משחקים ושטויות, כשאני מביט בך כך, גוש בגרוני, ליבי גואה, עיניי דומעות ואת כל כך יפה...