גילוי נמרות30
New member
ואת...
מתסכל. להרגיש כמו לפני הטיפול, שאף אחד לא יכול להכיל את הכאב שלי או אותי פשוט להקשיב לי לאוו דווקא לסיפורים קשים כי אני לא משתפת. היתה אישה מיוחדת אחת שעשתה את זה, היא היתה אהבה גדולה שלי, בעקבות נסיון להבין את זהותי המינית, גם איתה זה לא היה נכון, גם איתה זה הרגיש נפגע, מצאתי בה הכל ויותר, מצאתי אהבה גדולה, משהי שתהיה שם בשבילי, ומצאתי גם דברים אחרים שבילבלו אותי שלא היו לי נכונים עד הסוף, שעשיתי אותם בגלל שרציתי באהבה הזאת, שרק הלכה וגדלה גם מצידי, הייתי מוכנה לוותר על דברים מהותיים שלא היו קיימים בקשר...ובגלל כל הדברים האחרים שכן היו, הייתי מוכנה לוותר ואפילו לצאת מהארון (שאני לא בטוחה שאני שייכת אליו, או שאני עדיין לא מקבלת אותי) ולחיות את החיים שלי, אך זה היה בלתי אפשרי, היא היתה נשואה.... ניסיתי להתרחק ממנה גם מבלי לגלות לי עצמי, כי לא ידעתי איך להתמודד עם פרידה ממנה, הייתי בתקופה כל כך רגישה והביחד היה בלתי נסבל כל פעם שהיתה צריכה לחזור לבית שלה (בעל וילדים) חוויתי מחדש את חווית הפרידה, כל פעם מחדש אותם כאבים בלתי נסבלים, הקשר הפך לבלתי נסבל, הלכתי ממנה הרבה פעמים ונעלמתי, היא קבלה את הריחוק שלי בלת ברירה, ואני הייתי נשברת אחת לחודש אחת לחודשיים... והייתי קוראת לה שתבוא, הייתי מחבקת, לא עוזבת, מסניפה אותה מטעינה את עצמי עד לכמה שאפשר ושולחת אותה חזרה, בפעם האחרונה אחרי שבפעם המי יודע כמה הרגישה ממני דחיה, החליטה ללכת, כמו שאני הלכתי, בלי הרבה מילים מבלי שאדע שהיא תדע, המילים הברורות מקשות על ההתמודדות, ואני טיטאתי את מה שקורה מתחת לשטיח הצדעתי לה שהיא עושה את הצעד שקשה לי לעשות בעצמי, וברחתי לעולם של לימודים ונסיעות העסקתי את עצמי עד אובדן חושים, הצבתי לעצמי מטרות, לא היה קל. היום אחרי אולי שלוש שנים אחרי תקופה של טיפול אינטנסיבי בעצמי, ותהליך ארוך ומייגע שאני עדיין בעיצומו, יש לי הבזקים וצורך בה, יותר נכון בהכלה שלה, במגע חום לדעת שיש שם משהו אוהב שאיכפת לו ממך בעולם הקר הזה, כשאין לך אף אחד, כשאתה בתחילת דרכך מנסה לעשות את צעדיך הראשונים ב''עולם החיצון'' זה לא קל... זקוקה יותר לתמיכה רגשית בשביל שיהיה לי האומץ לעשות דברים, בשביל להתמודד מול השדים הפנימיים שיצרו אחרים כשדרסו אותי כל השנים שהקטינו אותי, המטפלת אמרה לי להקשיב לקול הפנימי, עניתי לה שקול הפחד גדול מהקול הפנימי שבקושי נשמע, הוא שם אני יודעת, אני צריכה לחזק אותו, כמה אני יכולה לחפור בעצמי, ולחבק את עצמי כי אין מי שיחבק יקשיב ויכיל, משהו אמיתי ולא רק במסגרת טיפולית. איך יוצאים ומכירים משהי כשכל כך קשה בביחד, ומצד שני נמאס מהלבד? אני זקוקה לחברות עמוקה, ומצד שני אני אולי 'חופרת' מידיי, אני לא יכולה אחרת, לא נראה לי שמשהו באמת יכול לסבול את זה. קשה לי לקבל, שהבן אדם הכי יקר לי בעולם ,האקסית המיטולוגית, רחוקה, שכניראה כבר לא בא לה להכיל, שאולי יש לה משלה, שכבר לא איכפת לה ממני, קשה לי לקבל שאין שם באמת אף אחד, כל כך מפחיד לחשוב שלא כדאי להשקיע בחברות קרובה עם אישה כי גם ככה זה יגמר, כי אין לזה בסיס מוצק ואיתן, כי אני לא איתנה, כי לעולם לא אהיה חזקה כמו שצריך בשביל להחזיק קשר. קשה לי לקבל את זה ששום דבר לא נשאר מהקשר שלנו, כשהקשר היה כל כך חזק. איך אפשר להיות איתי בקשר כשאני לא מסוגלת להכיל שום דבר, את עצמי קשה לי. למה תהליך צריך להיות כזה ארוך? למה לוקח לי להבין דברים כל כך לאט? את לא מרפה מהמחשבות שלי, זה לא כמו פעם, זה שונה, במחשבות שלי את מותאמת למי שאני היום לצרכים שלי היום, אבל את לא כאן. ואני זקוקה לך. אני עומדת להתחיל את החיים האמיתיים, ואני זקוקה לתמיכה שלך. בואי, תלטפי, תקשיבי, תכילי, תאהבי, שאדע שאיכפת לך ממני. תחבקי....
מתסכל. להרגיש כמו לפני הטיפול, שאף אחד לא יכול להכיל את הכאב שלי או אותי פשוט להקשיב לי לאוו דווקא לסיפורים קשים כי אני לא משתפת. היתה אישה מיוחדת אחת שעשתה את זה, היא היתה אהבה גדולה שלי, בעקבות נסיון להבין את זהותי המינית, גם איתה זה לא היה נכון, גם איתה זה הרגיש נפגע, מצאתי בה הכל ויותר, מצאתי אהבה גדולה, משהי שתהיה שם בשבילי, ומצאתי גם דברים אחרים שבילבלו אותי שלא היו לי נכונים עד הסוף, שעשיתי אותם בגלל שרציתי באהבה הזאת, שרק הלכה וגדלה גם מצידי, הייתי מוכנה לוותר על דברים מהותיים שלא היו קיימים בקשר...ובגלל כל הדברים האחרים שכן היו, הייתי מוכנה לוותר ואפילו לצאת מהארון (שאני לא בטוחה שאני שייכת אליו, או שאני עדיין לא מקבלת אותי) ולחיות את החיים שלי, אך זה היה בלתי אפשרי, היא היתה נשואה.... ניסיתי להתרחק ממנה גם מבלי לגלות לי עצמי, כי לא ידעתי איך להתמודד עם פרידה ממנה, הייתי בתקופה כל כך רגישה והביחד היה בלתי נסבל כל פעם שהיתה צריכה לחזור לבית שלה (בעל וילדים) חוויתי מחדש את חווית הפרידה, כל פעם מחדש אותם כאבים בלתי נסבלים, הקשר הפך לבלתי נסבל, הלכתי ממנה הרבה פעמים ונעלמתי, היא קבלה את הריחוק שלי בלת ברירה, ואני הייתי נשברת אחת לחודש אחת לחודשיים... והייתי קוראת לה שתבוא, הייתי מחבקת, לא עוזבת, מסניפה אותה מטעינה את עצמי עד לכמה שאפשר ושולחת אותה חזרה, בפעם האחרונה אחרי שבפעם המי יודע כמה הרגישה ממני דחיה, החליטה ללכת, כמו שאני הלכתי, בלי הרבה מילים מבלי שאדע שהיא תדע, המילים הברורות מקשות על ההתמודדות, ואני טיטאתי את מה שקורה מתחת לשטיח הצדעתי לה שהיא עושה את הצעד שקשה לי לעשות בעצמי, וברחתי לעולם של לימודים ונסיעות העסקתי את עצמי עד אובדן חושים, הצבתי לעצמי מטרות, לא היה קל. היום אחרי אולי שלוש שנים אחרי תקופה של טיפול אינטנסיבי בעצמי, ותהליך ארוך ומייגע שאני עדיין בעיצומו, יש לי הבזקים וצורך בה, יותר נכון בהכלה שלה, במגע חום לדעת שיש שם משהו אוהב שאיכפת לו ממך בעולם הקר הזה, כשאין לך אף אחד, כשאתה בתחילת דרכך מנסה לעשות את צעדיך הראשונים ב''עולם החיצון'' זה לא קל... זקוקה יותר לתמיכה רגשית בשביל שיהיה לי האומץ לעשות דברים, בשביל להתמודד מול השדים הפנימיים שיצרו אחרים כשדרסו אותי כל השנים שהקטינו אותי, המטפלת אמרה לי להקשיב לקול הפנימי, עניתי לה שקול הפחד גדול מהקול הפנימי שבקושי נשמע, הוא שם אני יודעת, אני צריכה לחזק אותו, כמה אני יכולה לחפור בעצמי, ולחבק את עצמי כי אין מי שיחבק יקשיב ויכיל, משהו אמיתי ולא רק במסגרת טיפולית. איך יוצאים ומכירים משהי כשכל כך קשה בביחד, ומצד שני נמאס מהלבד? אני זקוקה לחברות עמוקה, ומצד שני אני אולי 'חופרת' מידיי, אני לא יכולה אחרת, לא נראה לי שמשהו באמת יכול לסבול את זה. קשה לי לקבל, שהבן אדם הכי יקר לי בעולם ,האקסית המיטולוגית, רחוקה, שכניראה כבר לא בא לה להכיל, שאולי יש לה משלה, שכבר לא איכפת לה ממני, קשה לי לקבל שאין שם באמת אף אחד, כל כך מפחיד לחשוב שלא כדאי להשקיע בחברות קרובה עם אישה כי גם ככה זה יגמר, כי אין לזה בסיס מוצק ואיתן, כי אני לא איתנה, כי לעולם לא אהיה חזקה כמו שצריך בשביל להחזיק קשר. קשה לי לקבל את זה ששום דבר לא נשאר מהקשר שלנו, כשהקשר היה כל כך חזק. איך אפשר להיות איתי בקשר כשאני לא מסוגלת להכיל שום דבר, את עצמי קשה לי. למה תהליך צריך להיות כזה ארוך? למה לוקח לי להבין דברים כל כך לאט? את לא מרפה מהמחשבות שלי, זה לא כמו פעם, זה שונה, במחשבות שלי את מותאמת למי שאני היום לצרכים שלי היום, אבל את לא כאן. ואני זקוקה לך. אני עומדת להתחיל את החיים האמיתיים, ואני זקוקה לתמיכה שלך. בואי, תלטפי, תקשיבי, תכילי, תאהבי, שאדע שאיכפת לך ממני. תחבקי....
