דורון אופק
New member
ואצלי עברה לה שנה ...
שנה.
השבוע תעבור לה שנה.
שנה שאני לא רוכב, שנה שאני לא מרגיש את הרוח, שנה בלי קסדה, ובלי כפפות … שנה מהבוקר שבו שנסעתי צפונה לפגישת עבודה ומישהו החליט שאני מיותר על הכביש.
מישהו פשוט לא היה מרוכז,
או שאולי היה עסוק בטלפון הסלולארי ..
שהרי SMS חשוב יותר מהחיים שלי ..
לא יודע במה הוא היה עסוק , אבל העובדה היא שבסוף הוא פגע בי , ואת זה הוא עשה כאשר הייתי בולט מאד על הכביש, ובאותו קטע לא היו מלא מכוניות, לא היה משהו שהסתיר אותי ..
אולי היתה זו השמש שסינוורה .. ואולי ה SMS .
בימים הראשונים עוד ניסיתי להתהלך , כולי כאבים … (טוב נכנס בי אוטו במהירות גבוהה מה חשבתי .. שלא יכאב).
אז נשכתי שפתיים .. והמשכתי.
חשבתי שזה טבעי .. אבל הכאב לא עבר , ולא עבר .. ולא עבר .. ולמרות שבבית החולים שפוניתי אליו אמרו שזה לא הרבה, וויתרו על כל מיני בדיקות וצילומים (מה אתה צריך את כל הקרינה הזו) ..
היתה זו דווקא רופאת המשפחה .. רוסיה קשישה וחביבה שאמרה לי "אדוני הצעיר, עכשיו אתה הולך ועושה את כל הבדיקות והצילומים " ..
בזכות אותה רופאה גילו עוד יותר מ 30 שברים וסדקים ..
בבית החולים דיברו על אגן שבור .. על צלע שבורה ואולי עוד אחת סדוקה ..
ואחרי אותה רופאת משפחה קשישה כבר דיברו על כתפיים שבורות , צלעות שכמעט כולן שבורות, 7 פרצות דיסק, סדקים בעמוד השידרה, ובצוואר, וכמובן ברכיים ..
את כל זה פיספסו בבית החולים .. מן הסתם גם בגללי .. הרי היי , אני קשוח .. נכון קצת כואב אבל יעבור ..
והאנדרנלין , האנדרנלין ששטף לי את הגוף בכמויות בימים הראשונים .. הוא, והרצון שלי להראות לסביבה ש.. “היי, אני בסדר" ..
ואז אותם רופאים שינו גישה , “אתה כנראה תישאר עם כיסא גלגלים" .. “אתה חייב ניתוח בגב" ..
חודשיים אחרי ואני מדדה על קביים , רואה כוכבים, נושך שפתיים .. וממשיך עם הקביים …
והרופאים ממשיכים, “אתה כנראה תישאר עם קביים" (אפילו חברים דאגו לי לקביים-ספורט) .. ואני נושך שפתיים ונשבע שגם מהם אני אפרד.
כבר עברה שנה ..
שנה מטורפת שבה האורטופדים כבר שלפו סכינים ורצו לדחוף אותי לניתוח בגב .. שנה שבהם הם אורבים לי בכל בדיקה עם המשפט "הממ .. אתה תצטרך ניתוח" .
ניתוח שעוד לא קרה, והוא לא קרה בגלל רופאה אחרת .. הרופאה של מלכת המדבר שפגשה אותי אי שם במהלך אותה שנה , ובמשרדה אמרה לי , כממתיקת סוד, “אתה יודע שבעולם יש גישה חדשה שבה מעדיפים שלא לעשות ניתוחי גב... כן מחקר ענק בארה"ב הראה שכל מי שעושים ניתוחים חוזרים תוך מספר שנים לאותה בעיה... לעומתם אלו שעובדים על הגוף ועושים ספורט, אם אלו שהגוף שלהם משתפר ביכולות" ..
רופאה מלאך …
אחרי השיחה איתה , חזרתי לאותה קשישה רוסיה , וגם היא בדקה את זה , ושתיהן עזרו לי למצוא את הרופא שעשה את אותו ניסוי .. ואפילו טסתי אליו ..
“עזוב אותך עכשיו מניתוחים בגב.. אתה לא תצא מזה .. ספוט , ספורט ושוב ספורט" ..
חזרתי לארץ , ונפגשתי עם עוד נוירוכירוג … הציץ בדפים , דיבר איתי , והבין שאני לא הולך לניתוח .. פיזיותרפיה (סדרה 3 ), הידרותרפיה, פילטיס מכשירים ושחיה …
כל בוקר לוקח לי שעה לצאת מהמיטה … אבל היי, בסוף אני עוד יהיה ספורטאי .
שנה של מאבק שאני עושה אותו בכל בוקר מחדש …
ובנימה אופטימית, אומר לכם שאני מקווה שהשנה עוד אחזור לרכב , אמנם אני שביר יותר, אמנם אם יקרה לי משהו קטן , הנזק שלו יהיה גדול … אבל בשביל למנוע את זה אני עובד קשה .
תרכבו ממוגנים... ולו כדי שאם תחטפו תוכלו לצאת מזה .. בזכות המיגון שהיה עליי אני אוכל מתי שהוא אולי לרכב..
באמת, עם הרבה אהבה … תתמגנו .
שנה.
השבוע תעבור לה שנה.
שנה שאני לא רוכב, שנה שאני לא מרגיש את הרוח, שנה בלי קסדה, ובלי כפפות … שנה מהבוקר שבו שנסעתי צפונה לפגישת עבודה ומישהו החליט שאני מיותר על הכביש.
מישהו פשוט לא היה מרוכז,
או שאולי היה עסוק בטלפון הסלולארי ..
שהרי SMS חשוב יותר מהחיים שלי ..
לא יודע במה הוא היה עסוק , אבל העובדה היא שבסוף הוא פגע בי , ואת זה הוא עשה כאשר הייתי בולט מאד על הכביש, ובאותו קטע לא היו מלא מכוניות, לא היה משהו שהסתיר אותי ..
אולי היתה זו השמש שסינוורה .. ואולי ה SMS .
בימים הראשונים עוד ניסיתי להתהלך , כולי כאבים … (טוב נכנס בי אוטו במהירות גבוהה מה חשבתי .. שלא יכאב).
אז נשכתי שפתיים .. והמשכתי.
חשבתי שזה טבעי .. אבל הכאב לא עבר , ולא עבר .. ולא עבר .. ולמרות שבבית החולים שפוניתי אליו אמרו שזה לא הרבה, וויתרו על כל מיני בדיקות וצילומים (מה אתה צריך את כל הקרינה הזו) ..
היתה זו דווקא רופאת המשפחה .. רוסיה קשישה וחביבה שאמרה לי "אדוני הצעיר, עכשיו אתה הולך ועושה את כל הבדיקות והצילומים " ..
בזכות אותה רופאה גילו עוד יותר מ 30 שברים וסדקים ..
בבית החולים דיברו על אגן שבור .. על צלע שבורה ואולי עוד אחת סדוקה ..
ואחרי אותה רופאת משפחה קשישה כבר דיברו על כתפיים שבורות , צלעות שכמעט כולן שבורות, 7 פרצות דיסק, סדקים בעמוד השידרה, ובצוואר, וכמובן ברכיים ..
את כל זה פיספסו בבית החולים .. מן הסתם גם בגללי .. הרי היי , אני קשוח .. נכון קצת כואב אבל יעבור ..
והאנדרנלין , האנדרנלין ששטף לי את הגוף בכמויות בימים הראשונים .. הוא, והרצון שלי להראות לסביבה ש.. “היי, אני בסדר" ..
ואז אותם רופאים שינו גישה , “אתה כנראה תישאר עם כיסא גלגלים" .. “אתה חייב ניתוח בגב" ..
חודשיים אחרי ואני מדדה על קביים , רואה כוכבים, נושך שפתיים .. וממשיך עם הקביים …
והרופאים ממשיכים, “אתה כנראה תישאר עם קביים" (אפילו חברים דאגו לי לקביים-ספורט) .. ואני נושך שפתיים ונשבע שגם מהם אני אפרד.
כבר עברה שנה ..
שנה מטורפת שבה האורטופדים כבר שלפו סכינים ורצו לדחוף אותי לניתוח בגב .. שנה שבהם הם אורבים לי בכל בדיקה עם המשפט "הממ .. אתה תצטרך ניתוח" .
ניתוח שעוד לא קרה, והוא לא קרה בגלל רופאה אחרת .. הרופאה של מלכת המדבר שפגשה אותי אי שם במהלך אותה שנה , ובמשרדה אמרה לי , כממתיקת סוד, “אתה יודע שבעולם יש גישה חדשה שבה מעדיפים שלא לעשות ניתוחי גב... כן מחקר ענק בארה"ב הראה שכל מי שעושים ניתוחים חוזרים תוך מספר שנים לאותה בעיה... לעומתם אלו שעובדים על הגוף ועושים ספורט, אם אלו שהגוף שלהם משתפר ביכולות" ..
רופאה מלאך …
אחרי השיחה איתה , חזרתי לאותה קשישה רוסיה , וגם היא בדקה את זה , ושתיהן עזרו לי למצוא את הרופא שעשה את אותו ניסוי .. ואפילו טסתי אליו ..
“עזוב אותך עכשיו מניתוחים בגב.. אתה לא תצא מזה .. ספוט , ספורט ושוב ספורט" ..
חזרתי לארץ , ונפגשתי עם עוד נוירוכירוג … הציץ בדפים , דיבר איתי , והבין שאני לא הולך לניתוח .. פיזיותרפיה (סדרה 3 ), הידרותרפיה, פילטיס מכשירים ושחיה …
כל בוקר לוקח לי שעה לצאת מהמיטה … אבל היי, בסוף אני עוד יהיה ספורטאי .
שנה של מאבק שאני עושה אותו בכל בוקר מחדש …
ובנימה אופטימית, אומר לכם שאני מקווה שהשנה עוד אחזור לרכב , אמנם אני שביר יותר, אמנם אם יקרה לי משהו קטן , הנזק שלו יהיה גדול … אבל בשביל למנוע את זה אני עובד קשה .
תרכבו ממוגנים... ולו כדי שאם תחטפו תוכלו לצאת מזה .. בזכות המיגון שהיה עליי אני אוכל מתי שהוא אולי לרכב..
באמת, עם הרבה אהבה … תתמגנו .
