ואני תוהה

[תופס עוגב]

ואני תוהה

מבין שומרי הפסח שבכם. מי בא מבית אשכנזי ואוכל קטניות (אני למשל)? יש סטטיסטיקות בנושא? ומי לא אוכל מצה שרויה (מה שלי אישית נראה ממש כמו סטיה)

 

[טללי בוקר]

מה זה מצה שרויה?

הכוונה למאצע בראיט?

 

[מוּסקט]

זו סתם מצה רטובה

כנגד ענני אבק ושאר מרעין בישין

 

[שרוֹן]

סתם?!

זאת אומרת שאי אפשר למרוח על המצה כלום. אי אפשר לטבול אותה בכלום. אוכלים את המצה יבשה מיובש מעל ניילון מעל הצלחת, ואח"כ מסירים את הניילון בזהירות ורק אז שמים את האוכל על הצלחת (מחשש שפרורי מצה לא יגעו ברטוב של האוכל). השאלה הנשאלת האם מותר לערבב את המצה עם הרוק, או שצריך לבלוע את זה בקפסולות מחשש לחשד?

 

[תּמר]

מצה - זה הכי קרוב לחמץ!

והאסון הנורא של הנוהגים כך הוא, שביום הראשון של פסח חובה לאכול מצות! אז אין ברירה, ומחזיקים את המצות עם ניילון, כדי שהזעה לא תרטיב אותם. דרך אגב, איסור אכילת קטניות זו גזירה (זאת אומרת שזה תוקן לפני המון זמן, נראה לי בתקופת התנאים) ואי אכילת מצה שרויה זה מנהג בלבד, ואין לו תוקף של דין (אם כי, בבית יעקב שיננו לי ש"מנהג בישראל - דין הוא").

 

[hillelg]

ממש לא.

קטניות אינו גזירה, ולא תוקן בתקופת התנאים, אלא מנהג שנהגו (והלכו והחמירו בו עם הזמן) מימי הביניים המוקדמים ואילך. מה ששיננו בבית יעקב, צריך עיון לגבי הלכתא (התוספות הם אלה שאמרו 'מנהג ישראל - תורה', ויש לדון מהן המשמעויות, אם מקבלים את גישתם). בכולופן, יש הרבה חילופי מנהגים בנושא קטניות, וודאי שזה לא מעיקר הדין, אלא מנהג של החמרה שנהגו בו קהילות אשכנז. 'שרויה', לעומת זאת, הוא חומרה גדולה (ששאלה היא אם יש לה מקום רב). החשש הוא שמא נשאר קצת קמח, ואז הוא יתערבב עם המים וייהפך לחמץ.

 

[תּמר]

בנוגע לקטניות - כך סבא שלי אמר לי

והוא בקיא מאוד. הוא אמר לי שמדובר בגזירה (ולא אמר לי ממתי), ולכן אסור לי לאכול מכלים שאכלו בהם קטניות וכו'. מצד שני, אם מדובר בגזירה מתקופת התנאים, זה אמור לחול גם על יוצאי עדות המזרח - וזה לא כך. אם תמצא לי איזה היתר לאכול קטניות, אודה לך מאוד. אני לא אוהבת לצום במשך שבוע שלם (טוב, לא לצום - לאכול בצימצום).

 

[תופס עוגב]

איסור קטניות זו המצאה אשכנזית

מימי הביניים. יש היתר - לחצי העם (ולאלה שמחליטים שהם נוהגים כמנהג הסופר = מה שבסופר כשר - אז לא בודקים למי ולמה)

 

[or99]

מהי גזרה? מהו מנהג?

לא נראה לי שיש הגדרות ברורות לכל העניינים האלה. הרי גם אם חכם גוזר גזרה, אם היא לא מתקבלת בתור מנהג הציבור אין לה תוקף. (איני מדבר על גזרה של הסנהדרין שם העניין מסובך יותר). לדעתי הסיבה להבדל בין שרויה לקטניות הוא בסך הכול קבלת הגזרה/מנהג בציבור, וכמה עתיק העניין. (אאל"ט את עניין הקטניות הזכיר כבר הרמב"ן. שרויה היא מנהג של החסידים).

 

[hillelg]

כשהוא אמר 'גזירה'

הוא לא התכוון לכך שפורמלית זוהי גזירה, מימי התנאים או האמוראים. ואני מכיר הרבה דעות בנוגע למהן בדיוק קטניות. יש שמקלים מאוד, ויש שמחמירים מאוד ('ערוך השולחן' רצה לאסור גם תפוחי אדמה, למשל).

 

[ספלינטור]

אני שמעתי

שזה היה ה-"חיי-אדם" שרצה לאסור תפו"א, ואמרו לו שתפוחי אדמה זה חיי אדם. אגב, עוד שמעתי שהחיי אדם קרא כך לספרו כדי שלא יעשו לו מה שעשו לשולחן ערוך, כי מי ימלאו לבו להוציא ספר בשם "קיצור חיי אדם".

 

[hillelg]

ייתכן שאתה צודק.

אגב, למרבה האבסורד, כן יצא בסוף 'קיצור חיי אדם'.

 

[ספלינטור]

בטוח שאני צודק

כלומר, בטוח ששמעתי את זה. לא בטוח שזה נכון..

 

[shellyland]

זו בדיחה ידועה.

אפילו אני שמעתי אותה. (משמחה סיאני - מכיר? מוסד ירושלמי מופלא!)

 

[תּמר]

מצה שרויה

חסידים לא אוכלים. לא שמעתי על אשכנזים שאוכלים קטניות, אבל הכרתי יוצאי מרוקו שלא אוכלים.

 

[hillelg]

יוצאי מרוקו

אכן הולכים אחר מנהגי בעל ה'טורים', בנו של הרא"ש (שגר בסוף ימיו בספרד), ואכן מחמירים בקטניות.

 

[Mנטה]

יוצאי מרוקו גם לא אוכלים חומוס בגלל

שהשם שלו קרוב לחמץ (חימצה)

 

[תופס עוגב]

ואשכנזים כן?

 

[צימעס]

לא, כי הוא קטנית. לא?

 

[hillelg]

זה טוניסאים, עד כמה שידוע לי.

סיפר הרב יצחק יוסף, שהוא העביר שיעור פעם ליוצאי בוכרה. לאחר השיעור, הוא הלך עם אחד מהם, ושאל אותו, איפה יותר טוב, שם או בארץ (מבחינה דתית). אז הוא אמר: בטח ששם! למה? שאל אותו הרב. כי פה בארץ, אתה מגיע לחנות ורואה חומוס, עם תווית 'כשר לפסח בהשגחת הרבנות'! חומוס עם הכשר לפסח! בטח ששם היה יותר טוב...