ואני בצד

[eliela]

ואני בצד

אני בצד מביטה מרגישה את כולם בחברותא אדירה מכירים אחד את השני ואני לבד אי שם נבוכה, לא מכירה מסתכלת בכם ומקנאה על הפתיחות של אלו שבאים ומציגים את עצמם לבד ולפחות המצילה... המוציאה אותי מראה לי את העולם החיצון באיטיות שלא אבהל ולא מצליחה ואני מחפשת מהר ללכת להשאיר אותכם עם הצחוקים שלכם עם החברותא... העיקר ללכת ומהר אהבתי אותכם אוהבת אותכם רק לא הרגשתי שזה המקום שלי גלית

 

[אפרת.א]

למה??

את כל כך נעימה חביבה ויפה למה?? חייכת, חיבקת, ואפילו שמחת.. למה? נבהלת? לא ממש רגילה לכל כך הרבה אהבה?? כשהכרזתי על ימי ההולדת נעלמת לי... לא ראיתי אותך אז הבנתי.. שאם אכריז - אביך אותך לכן.. שתקתי. אבל כאן יקירה קבל עם ועדה שולחת נשיקה מחבקת, מאמצת אל ליבי יומהולדת שמיייח לך ילדתי!! תודה על מתנה כה יפה אשר לי נתת לכבוד יום הולדתך הארבעים ואחת מממממוווווואאאאאאההההההההה שלך באהבה רבה מחכה לתשובה - - - למה?? אפרת

 

[העלמה]

גלית!

אשה יקרה, ניכר בדבריך כי חשת מעט מנוכרה, מפאת רעף התקשות הגבוה, העובדה שאנשים, מקצוות רחבים, אשר לא פגשו אחד את רעהו במציאות, לפי הגדרה יומיומית, אפילו לא מכירים, בצורה כה גלוייה ופתוחה מתקשרים?! זו אכן חידה... ורבים ניסו לרקום לה הסבר, לדמות, לחבר, אך האוטפיה הוירטואלית, הינה תורה תמוהה בעיני כולנו, בני קהילות הפורטלים הרבים ברשת, אנשים מכל מגוון הקשת, אשר שהותם כאן נובעת מסיבות אין ספור, סיבות אשר בחלקן באות מן הלא מודע. לאו דווקא בדידות, ומאס מן המציאות אשר מעבר לגבולות המסך, לאו דווקא, מן הסקרנות, לעולם חדש, פועם, מתעצם, שלפניך נפתח. לאו דווקא, מהרצון להתפתח, לנסות, להתאתגר, לאו דווקא מן השמחה להכיר בכל רגע עוד נפש יוצרת, חברה וחבר. לאו דווקא מעצם ההנאה, חדוות היצירה, ותהליך המודעות העצמית, כל אחד וסיבתו הוא... ובמוקדם או במאוחר, כל אחת ואחד מאיתנו, חש מעט מנוכר, מגלה כי בעצם התמכר, לעולם ומלואו, מנסה להבין את פשר התופעה, מנסה להמעיט את התודעה, אך לעתים לשווא. שקלי שנית, השארי עמנו. העלמה.

 

[סופגניה*]

לגלית,וגם לשרי ,אפרת ועלמה

אני זוכרת את עצמי בדיוק כמוך. נבוכה ,בקושי מוציאה מילה,ושלא כמוך אני ברחתי אז כבר אחרי חצי שעה. ובמפגש השני, כן רק השני, הרגשתי אחרת לגמרי.אני זוקפת זאת לזכותה של אפרת ושל נשים נוספות במפגש שקיבלונו בשמחה וחיבה. אך לא רק. החשש כבר לא היה קיים. הבנתי שיקבלוני כפי שאני ואין צורך להיות מה שלא. ואני בטוחה שגם את תרגישי כך ושתרגישי שייכת. נסי, אל תברחי. היום צר לי רק שלא היה זמן לדבר יותר עם חלק מהאנשים. ובפעם הבאה, מבטיחה, יהיה קל יותר.

 

[מגי -מימי 51]

עלמה יקרה,

מדובר במפגש אמיתי - לא וירטואלי, אכן, בדרך כלל הראשון שבהם הוא די ``קשה``, לחבר מציאות לפנטזיה... וירטואלית תוכלי לפגוש את רב יושבי בית הקפה בחדר הצ`אט ארבעים פלוס פה בתפוז. להתקראות, שיהיה לנו שבוע מקסים

 

[העלמה]

פנטזיה - מציאות

אמממ... עקרונית, המפגש הינו וירטואלי, לפחות הכלים בהם אנו משתמשים למפגש. עם הזמן, לאחר אותה התמכרות מהנה, אנו מתחילים לדמותה למציאות, אך בל נהפוכה למציאות! המציאות, נכללת בפנטזיה, אך יש הבדל רב בין השתיים. עולם ומלואו בין שני העולמות. המציאות עולה על כל דמיון, במידה מסויימת, זו אחת הדרכים, המאפשרות לנו להעריך את המציאות. ראי, רבים שילבו בין השתיים. מפגש וירטואלי, שהסתכם במציאות משותפת, חיים משותפים. זו נקודה חיובית. אך, אדם אשר כה הוקסם מן התופעה, ההתפתחות הזו, אשר שיווה לה את ערך חייו, ובכך חייו מסתכמים. פנטזיה. זו אי ההבדלה בין הגבולות. עלינו לדעת מתי להשוות את העולם הוירטואלי, להנאה, ואת העולם המציאותי, לחיים. אל לנו להפוך את הוירטואליה לחיינו. נאמר בידי העלמה. אשר בעצמה, איננה מצליחה להגמל מן הפנטזיה. העולם הנרקם תחת אפינו. בידינו.

 

[שרי42]

גלית היקרה

לא מצטרפת לשאלתה של אפרת כי אני מכירה את ההרגשה מהפעם הראשונה בה אני השתתפתי במפגש, גם לי לקח זמן להרגיש שייכת, להרגיש חלק מחבורה כה גדולה של אנשים שכבר מכירים ואני החדשה הרגשתי כל כך קטנה, לא מוצאת את דרכי ביניהם. לא כולנו אנשים כה פתוחים שישר מחבקים, צוחקים, מדברים, אבל חכי לפעם השניה והשלישית תראי איך פתאום את מרגישה אחרת. אל תוותרי, את אישה כה נעימה, חייכנית, אין לי ספק שתמצאי את דרכך עימנו. תראי אותי היום ))) ויש לי הצעה קונקרטית לפעם הבאה - מוכנה לקחת אותך תחת כנפיי, הצמדי אלי ואין לי ספק שיציעו את עצמם עוד אנשים מאותה חבורה נהדרת של אנשים. אפרתתתתתתת, אכפת לך להגדיל לנו את השולחן יקירה? התחלנו ארבע נשים ותראי לאן אנחנו מגיעות? עוד בסוף תצטרכי להרחיב את בית הקפה בגללנו. ``כבר מביאה כיסא נוסף`` היא מחייכת כהרגלה מה את שותה אליאלה? ואיזו עוגה? מה דיאטה??????? שום דיאטה אין אצלנו בשולחן נכון בנות?

 

[מגי -מימי 51]

לאט, לאט - זה יבוא עם הזמן...

אענה לך בקלישאה ככל שגדולה הציפיה רבה האכזבה, וקורה לפעמים שדווקא בקבוצה גדולה אנו חשים עד כמה אנחנו בודדים, אבל את זה רק אנחנו שרואים, כשלא מדברים... בכל אופן היית לי מרתקת תני חיוך ילדה, ככה, עוד טיפה למתוח השפתיים יופיי תאווה לעיניים, ) להתראות מגי

 

[eliela]

מגי מתוקה

לא נשאר לי להגיד לך יותר ממילה אחת תודה כמו התפוז... אתה יודע למה....(במקרה הזה את יודעת)

 

[שש]

ואני בטוח שאת לא לבד

רואה אותך כל הזמן ואת לא לבד גם אם אני עומד בשקט בצד

 

[eliela]

ומי היה אומר

לכל אלו אשר בריחוף כנפיים הריפו חיבוק מהוירטואלי למציאות לכל אלו אשר מחבקים כאן בחום, רוך וחיוך מהכתוב בוירטואליות למציאות למארחת שהבינה שלא אגיב אם תגיד ברבים את שמי האמיתי לא הוירטואלי אלא האמיתי לשרי המתוקה, לסופגניה הנהדרת למגי המקסימה לעלמה המעודדת ולכל אלו אשר בחום משנים את הוירטואליות למציאות תודה !!!!!! מבטיחה במפגש הבא להתעטף בחומכם לא הוירטואלי (שאני מקבלת כאן) אלא המציאותי וגם אשמח לעטוף ולשתף אותכם בחום שבי שוב תודה גלית

 

[שרי42]

ישששששששששששששש )

 

[אפרת.א]

חחחחחחח מעתיקה משרי - ייייייישששששששש)

 

[צועניה-]

אליאלה יקרה

ואני במפגש חשבתי....שאת מאוד וותיקה. אשמח לראותך שוב. להתראות צועניה