ואם..

[lolita205]

ואם..

ואם לפעמים נמאס לי? נמאס. לי. לי. נמאס. אני מרגישה שכל שנייה אני הולכת להתפוצץ. כבר לא יכולה ללמוד יותר. שונאת את המסגרת. שונאת להיות עצובה. נמאס לי כבר. כמה אפשר?! עוד חומר ללמוד, ופה מבחן ופה בוחן ושוב מבחן ועבודה להגיש. אני צריכה זמן לעצמי.. לא לבי"ס. לעצמי. לפני שאני אשתגע. ואם... אם לפעמים נמאס? מה עושים?

 

[05 מיכל]

עושים הפוגות...

ורצוי לשלב אותן בחיי היום יום, ככה שתקבלי מהן עוד לפני שאת מרגישה שאת מתפוצצת. ברצינות, חשוב שתשלבי בסדר היום שלך גם דברים שהם לעצמך, לא ללימודים. אפילו אם יש זמן רק למנות קטנות מאוד - שיהיו שם בקביעות, שלא "תרעבי" אליהן כל כך.

 

[גיל מאור]

ללוליטה שלום.

מה שכתוב למטה (בחותמת אצלי) זו לא קלישאה, שה דרך חיים. מנאס לך להרגיש רע. תפסיקי להרגיש רע. זה המון עניין של החלטה. - עשי תמיד כמיטב יכולתך, לא יותר מכך. - אל תגיעי לסף תיסכול ועצבים בעבודה. - תעשי תיכנון עבודה יומי. כל יום הוא רק להיום. בתכנון הזמו היומי, תכניסי המון דברים שעושים לך כיף. - לעבודת כתיבה (במבחברת אישית/מחשב/יומן) יש תפקיד חשוב מאוד בהבנייה עצמית. גם לי עד היום יש את המחברה שבה אני כותב, מתעצבן, מקלל, מבקש סליחה, הכל ... . כי אחרת כל האנרגיות האלו פוגועת בגוף ומחריפות עוד יותר עת תחושת חוסר האונים . אם תרצי המלצות פרקטיות, נסי לפרט לי יותר מה הקשיים (לנוחיתך גם במסר אישי או במיל) ואנסה לעזור. בהצלחה וחייכי, כי החיים מחייכים אליך גיל

 

[תיקי א]

אוי לוליטה, את כ"כ מחמירה עם עצמך

אני תמיד קוראת את ההודעות שלך מאחר ואני פשוט מעריצה אותך על המאמץ העילאי שאת עושה. אני אמא לילד ADHD שרק התחיל את דרכו במערכת החינוך והייתי מאחלת לו את מחצית מכח הרצון והדבקות במטרה שיש לך. אבל, את חייבת לעצור לנשימה. מותר גם להרפות מהמתח לרגע, גם לתלמידים שלא מתמודדים עם הקשיים שאת מתמודדת איתם, קשה לשמור כל הזמן על מתח לימודי ואת מתאמצת ודואגת כפליים. החיים לא נגמרים בגיל 18, מעבר לתעודת בגרות טובה יש עוד הרבה. את חייבת לעצמך לשמור כוחות להמשך. לא נורא אם מידי פעם תגידי שנמאס לך ואת צריכה חופש. תגידי את זה למורים, להורים ולעצמך, תאגרי כוחות ואז תמשיכי.

 

[אמא לשניים מחולון]

לוליטה היקרה והמקסימה

אני מחזקת את הדברים שכתבה לך תיקי.גם אני קוראת את דבריך וגם אני מלאת הערצה על הכוחות שלך,ההשקעה והמאמצים שאת עושה, מעריכה אותך על ההישגים שלך ובטוחה שהורייך מאד גאים בך. גם ילדי רק בתחילת הדרך במערכת החינוך ובהתמודדות היומיומית הזאת עם הקושי ועם המערכת, ואני מקווה שהם יגיעו לאן שאת הגעת. השיתוף שלך כאן דורש הרבה אומץ. לכולנו לפעמים נמאס,מכל מיני דברים ואז צריך לקחת פסק זמן קטן. נכון שאי אפשר להודיע בבית הספר שעכשיו את לוקחת פסק זמן,אבל אולי שיחה עם כמה מורים שיקלו עליך במשך כמה ימים. אני לא יודעת אם מותר לי ליעץ את זה כי זה לא ממש חינוכי אבל..אני רק אספר שהבת שלי נשארה היום בבית והיא לא היתה חולה.אמנם היא צעירה ממך אבל גם אצלה הלחץ הופיע (הרבה מבחני מיצ"ב ומבחנים רגילים),אז נתתי לה את החופשה הקטנה הזאת ואני בטוחה שזה הקל עליה.

 

[lolita205]

תודה לכולכם אתם מדהימים.

תודה על התגובות הטובות והתומכות הם באמת עוזרות לי אבל עדיין זה ממש קשה לי. היום היה לי מבחן בהיסטוריה אחרי ש"חרשתי" אליו במשך כמה ימים טובים... במבחן היה לי בלאק, שכחתי הכל, הכל התערבב לי ועניתי על שאלה וחצי מתוך 4 <כל שאלה זה 25 נקודות> וגם מה שעניתי לא הכי טוב בעולם וידעתי את החומר כל-כך טוב למבחן הזה. באתי בהרגשה הכי טובה בעולם... ופתאום במבחן שכחתי הכל, נכנסתי ללחץ, ונכשלתי במבחן. נמאס לי מהתנודות הקיצוניות האלה בציונים. בוחן ראשון בהיסטוריה- 67. עבודת הגשה בהיסטוריה- 100. מבחן- 53. בוחן- 92. ועכשיו מבחן- נכשל. ואני מנסה ומתאמצת ועדיין אני כישלון. ובאמת שמנסים לעזור לי... אבל לא מצליחים. ויש לי השנה בגרות בהיסטוריה ואם זה ימשיך ככה יגישו אותי לבגרות על ממןצע בסביבות ה-60. ואני לוקחת כדורים כל בוקר. ועושה כל מה שהרופאים ממליצים וכל מה שבי"ס אומר. ונמאס לי. והתחלתי את השנה בטוב, כולם היו גאים בי. והכי חשוב אני הייתי גאה בי. ועכשיו כולם עדיין גאים בי, כי הם רואים שאני מנסה ומתאמצת למרות שלא הולך לי, אבל אני. אני! כבר מאוכזבת מעצמי. ופשוט נמאס לי. ונמאס לי לבכות. והנה עכשיו דמעות זולגות על המקלדת ואני שוב בוכה בפעם השלישית שלי היום. ואתמול סתם ככה בארוחת ערב התחלתי לבכות. כי קשה לי, ומגעיל לי ואני מאוכזבת. ואובדת עצות. אוף.

 

[תיקי א]

לגבי הסטוריה ומבחנים בכלל

האם המורה מודעת להשתדלות שלך ? האם דיברת איתה על חרדת הבחינות שיש לך ועל הבלאק-אאוטים, שבאים למרות שחרשת ? אם לא, אולי זה הזמן לדבר איתה, יש מצב שהיא תסכים לתת לך ציון מגן על סמך עבודה נוספת שתגישי לה ? אולי על סמך בחינה בע"פ ? בכל מקרה אולי תשתפי אותה, ותרמזי לה בצורה ברורה שאת עושה מאמצים עצומים וציון מגן טוב יעזור לך להגיע לציון סופי טוב יותר. התחלת כבר לטפל בחרדת הבחינות ? אם לא, לא שווה לך להתחיל לפני הלחץ הגדול של הבגרויות ? ועוד משהו, איך את חורשת למבחן ? אולי אסטרטגיית הלמידה שלך לא כ"כ יעילה ? אם את רוצה טיפים, אני אשמח לעזור לך (בתור מי שעשתה 7 יחידות בהסטוריה), יש לי ידע רב בסיכום חומר ולמידה למבחנים אימתניים.

 

[slee4]

היי

רק רציתי להגיד לך שלי יש את אותה הבעיה. במשך כמה שנים סבלתי מהפרעות קשב וריכוז וחרדת בחינות וחשבו שאני סתם מתעצלת. אמרתי לכולם שאני מתאמצת ולא האמינו לי, ולמרות שניסיתי להתאמץ רוב הציונים היו בסביבות ה20\30,אז החלטתי להפסיק להתאמץ כי גם ככה ההתאמצות לא עזרה. כיום אני לוקחת קונצרטה אבל עדיין יש לי התקפי חרדה במבחנים ואפשר להגיד שזו הסיבה שנכנסתי לדיכאון. והיו פעמים שלא ידעתי כבר מה לעשות עם עצמי והייתי בוכה בלי סוף וירדתי במשקל ולא הייתי נרדמת בלילות. אז רק שתדעי שאת לא לבד.

 

[zivadina]

את סיפור הצלחה!!!

כי זה הרבה יותר קשה להמשיך להתמודד כאשר יש גם "נכשל" וגם "מצליח", מאשר רק "מצליח". את דוגמה ומופת לכולנו, ואני בטוחה שבמבחנים הבאים תתקני את כל ה"נכשל". ואם לא בבאים, אז באילה אחריהם. סיפרתי לך שהבת שלי, בטכניון, ניגשה למועדי ג' אחרי "נכשל" ועברה בציון גבוה? כנראה שבהפרעת קשב, ההצלחה לא מונחת ביד, וצריך להתאמץ בשבילה. אז מה! זה מאמן את כח הרצון שלך ומרגיל אותך לא לוותר לעצמך. אני מאוד גאה בך!

 

[lolita205]

השקט שאחרי הסערה.

היה לי היום "יום שיחות". דיברתי עם המורה לסוציולוגיה. דיברתי עם המורה להיסטוריה. דיברתי עם היועצת של י"ב. המנהלת של בי"ס דיברה איתי. המורה שלי לל"ס עודדה אותי. היה לי יום קשה היום. נשברתי. בכיתי. דיברתי עם המורה לסוציולוגיה על המבחן, ועל הציון. ועליי. דיברתי עם המורה להיסטוריה עליי, על המבחן. דיברתי עם המנהלת על כמה קשה לי. דיברתי עם היועצת על כמה שנמאס לי. והמורה לל"ס אמרה לי שאם זה מעודד אותי במבחן שלה קיבלתי ציון טוב. בכיתי היום בבי"ס. לא יכולתי יותר. אני מרגישה עכשיו הרבה יותר טוב. אמא רוצה ללכת לדבר עם היועצת שלי. היא לא מתפקדת היועצת הזאת. ואמא רוצה גם אם זה לא יעזור ללכת לדבר עם המנהלת. על היועצת. עכשיו אני מרגישה טוב. תחושת הקלה. מחר מבחן באנגלית. ביום ראשון מבחן בתיאטרון. ביום שלישי מבחן בלשון. וביום חמישי מבחן במתמטיקה. ואז נשארו עוד 4 או 5 מבחנים וגמרנו. ועוד 2 תיקוני ציון. ואז אפשר לסמן וי על המחצית. לטובה או לרעה. "השקט שאחרי הסערה" ככה אני מרגישה עכשיו.

 

[zivadina]

אצל ה-ADHD יש המון תנודות קיצוניות

ואפילו בגילי המתקדם (49.5) יש סערות ורגיעות. כנראה שזה חלק מן ההפרעה. צריך ללמוד להסתכל לטווח הרחוק (מה שמאוד קשה לאימפולסיבית שכמותי שחיה רק את הרגע) ולהבין שכל up וכל down יחלוף, ומה שחשוב זאת המטרה שהצבתי לעצמי. בהצלחה!