ואל תבכי ילדה
הוא אומר לי. [במתגלגלת] ואני רחוק, זה נכון, אבל גם מכאן מרגיש קרוב. קרוב נורא. ולמה את נשמעת ככה? את יודעת שהכל יהיה בסדר, נכון? הכל יהיה בסדר. תחייכי. רק קצת. בשבילי. כדי שלא אבכה, כדי שאוכל לישון בשקט. אבל אני חולמת סיוטים, ואין לי שקט, ואתה רחוק, רחוק נורא. רוצה שתחבק אותי הלילה. ואל תעזוב. מפחיד לי כאן הלילה. וקר לי בלי החום הזה שלך. והירח, לא אכפת לי שאותו אחד מקיף אותך. הוא לא שומר עליי, הוא בכלל לא עושה לי שקט. אתה שם? אתה שומע אותי? * לפני קצת יותר מחצי שנה, יום לפני יום ההולדת שלי, תגל כתבה כאן בפורום את שיר הנושא מתוך הסרט ´נסיך מצרים´- When you believe [של מריה קארי ווויטני יוסטון]. * שישה חודשים עברו. שישה חודשים וקצת. ושוב נדמה שאותה תקופה חוזרת, קצת שונה וקצת אחרת, קצת דומה הרבה כואבת, לא קלה, בכלל. ושוב אני מפחדת, מבולבלת, מנסה להילחם בפחדים, שיצאו מתוכי, וחוסר אונים, ואיך זה שאנשים הולכים לאכול צהריים ולא קמים, ולמה זה קורה שעוד אבא צריך לקבור בן, ואנשים מתנפצים [אנשים!], ועוד משפחה [משפחה!] עם המון של חסר, לא תהיה שלמה יותר, ושוב רעש ושקט כזה של לפני ואחרי סערה. וכמו אז, כשהטיפות של פברואר לא תמיד הצליחו לשטוף את הכאב, הפחד, והכעס, גם היום, בחום הנוראי של אוגוסט, נראה שאין אור, אין קצה, אין תקווה. מישהו מיוחד פעם אמר לי, שאנחנו לא יודעים מספיק בשביל להיות פאסימים. רוצה להאמין שזה נכון. בעצם, אנחנו יודעים ממש כלום. ויש אור, והוא שם, והוא כאן. ולא קל, אני יודעת, וקשה, אני מרגישה. וכואב, כואב נורא, ואפילו הגלים נראים לי קצת יותר כבדים. ויהיה כאן שקט, יהיה פה טוב, ויש לנו אהבה. אתם מאמינים? * שמרתי את המילים של השיר ההוא. חשבתי שמתישהו, אולי יום אחד (אולי כל בוקר), אני אזדקק להן. בעברית זה פשוט מרגיש לי הרבה יותר נכון עכשיו, הרבה יותר טוב (סליחה על התרגום...). לילות רבים אנחנו מתפללים בלי כל הוכחה, כל אחד יכול לשמוע בתוך לבנו שיר מבטיח, מלא תקווה שאנחנו בקושי מבינים. עכשיו אנחנו לא פוחדים למרות שיודעים, שיש הרבה ממה (לפחד), הזזנו הרים הרבה לפני שידענו, שאנחנו יכולים כן…. יכולים להתרחש פלאים כשאתה מאמין חשבת שתקווה היא שברירית אל תהרוג אותה [קשה להרוג אותה] מי יודע אילו נסים אתה יכול להשיג כשאתה מאמין איכשהו תצליח תצליח לקבל, כשאתה מאמין כן…. בזמן כזה של פחד, כשתפילה לעיתים כה קרובות אולי תתברר כחסרת תועלת תקווה נראית כציפור [נודדת] מתנופפת מתעופפת חולפת במהרה, מכאן. ועם כל זאת, [ובגלל, ולמרות] אני עומדת פה עכשיו וליבי כה מלא, לא יכולה להסביר מבקשת אמונה ומדברת מילים לעולם לא חשבתי שאומר שיכולים להיות ניסים. כשאתה מאמין [כשאתה מאמין] חשבת שהתקווה שברירית אל תשבור אותה [קשה לשבור אותה] מי יודע אילו קסמים תוכל לבקש [תוכל למצוא] כשתאמין כשאתה מאמין פלאים לא תמיד קורים כשמבקשים וזה קל לוותר ולהכנס אל הפחדים אבל כשאתה עיוור מהכאב שלך, ונושם לא רואה את הדרך עובר דרך גשם, קול קטן ושקט יעלוז לך, יגיד שהתקווה קרובה, הו היא קרובה ויכולים לקרות ניסים כשאתה מאמין (ילד, תאמין) חשבת שהתקווה שברירית [זה קשה] זה קשה להרוג אותה [קשה להרוג אותה] מי יודע אילו ניסים אילו פלאים אילו קסמים יכולים לקרות כשאתה מאמין כשאתה מאמין. יהיה בסדר? אוהב אותך. הוא אומר לי. ושולח נשיקה רחוקה. את המילים שלי עוד לא לגמרי מכיר. הפחדים שלי רוגעים. אולי פלאים עוד קורים. והבטן כבר לא הרבה כואבת. עוד כמה ימים. רק עוד כמה ימים. והדמעות שלי יתפוגגו לתוכו. שולחת תפילה, גם אם שברירית לסופשבוע של שקט, ואור. נוצצ?
הוא אומר לי. [במתגלגלת] ואני רחוק, זה נכון, אבל גם מכאן מרגיש קרוב. קרוב נורא. ולמה את נשמעת ככה? את יודעת שהכל יהיה בסדר, נכון? הכל יהיה בסדר. תחייכי. רק קצת. בשבילי. כדי שלא אבכה, כדי שאוכל לישון בשקט. אבל אני חולמת סיוטים, ואין לי שקט, ואתה רחוק, רחוק נורא. רוצה שתחבק אותי הלילה. ואל תעזוב. מפחיד לי כאן הלילה. וקר לי בלי החום הזה שלך. והירח, לא אכפת לי שאותו אחד מקיף אותך. הוא לא שומר עליי, הוא בכלל לא עושה לי שקט. אתה שם? אתה שומע אותי? * לפני קצת יותר מחצי שנה, יום לפני יום ההולדת שלי, תגל כתבה כאן בפורום את שיר הנושא מתוך הסרט ´נסיך מצרים´- When you believe [של מריה קארי ווויטני יוסטון]. * שישה חודשים עברו. שישה חודשים וקצת. ושוב נדמה שאותה תקופה חוזרת, קצת שונה וקצת אחרת, קצת דומה הרבה כואבת, לא קלה, בכלל. ושוב אני מפחדת, מבולבלת, מנסה להילחם בפחדים, שיצאו מתוכי, וחוסר אונים, ואיך זה שאנשים הולכים לאכול צהריים ולא קמים, ולמה זה קורה שעוד אבא צריך לקבור בן, ואנשים מתנפצים [אנשים!], ועוד משפחה [משפחה!] עם המון של חסר, לא תהיה שלמה יותר, ושוב רעש ושקט כזה של לפני ואחרי סערה. וכמו אז, כשהטיפות של פברואר לא תמיד הצליחו לשטוף את הכאב, הפחד, והכעס, גם היום, בחום הנוראי של אוגוסט, נראה שאין אור, אין קצה, אין תקווה. מישהו מיוחד פעם אמר לי, שאנחנו לא יודעים מספיק בשביל להיות פאסימים. רוצה להאמין שזה נכון. בעצם, אנחנו יודעים ממש כלום. ויש אור, והוא שם, והוא כאן. ולא קל, אני יודעת, וקשה, אני מרגישה. וכואב, כואב נורא, ואפילו הגלים נראים לי קצת יותר כבדים. ויהיה כאן שקט, יהיה פה טוב, ויש לנו אהבה. אתם מאמינים? * שמרתי את המילים של השיר ההוא. חשבתי שמתישהו, אולי יום אחד (אולי כל בוקר), אני אזדקק להן. בעברית זה פשוט מרגיש לי הרבה יותר נכון עכשיו, הרבה יותר טוב (סליחה על התרגום...). לילות רבים אנחנו מתפללים בלי כל הוכחה, כל אחד יכול לשמוע בתוך לבנו שיר מבטיח, מלא תקווה שאנחנו בקושי מבינים. עכשיו אנחנו לא פוחדים למרות שיודעים, שיש הרבה ממה (לפחד), הזזנו הרים הרבה לפני שידענו, שאנחנו יכולים כן…. יכולים להתרחש פלאים כשאתה מאמין חשבת שתקווה היא שברירית אל תהרוג אותה [קשה להרוג אותה] מי יודע אילו נסים אתה יכול להשיג כשאתה מאמין איכשהו תצליח תצליח לקבל, כשאתה מאמין כן…. בזמן כזה של פחד, כשתפילה לעיתים כה קרובות אולי תתברר כחסרת תועלת תקווה נראית כציפור [נודדת] מתנופפת מתעופפת חולפת במהרה, מכאן. ועם כל זאת, [ובגלל, ולמרות] אני עומדת פה עכשיו וליבי כה מלא, לא יכולה להסביר מבקשת אמונה ומדברת מילים לעולם לא חשבתי שאומר שיכולים להיות ניסים. כשאתה מאמין [כשאתה מאמין] חשבת שהתקווה שברירית אל תשבור אותה [קשה לשבור אותה] מי יודע אילו קסמים תוכל לבקש [תוכל למצוא] כשתאמין כשאתה מאמין פלאים לא תמיד קורים כשמבקשים וזה קל לוותר ולהכנס אל הפחדים אבל כשאתה עיוור מהכאב שלך, ונושם לא רואה את הדרך עובר דרך גשם, קול קטן ושקט יעלוז לך, יגיד שהתקווה קרובה, הו היא קרובה ויכולים לקרות ניסים כשאתה מאמין (ילד, תאמין) חשבת שהתקווה שברירית [זה קשה] זה קשה להרוג אותה [קשה להרוג אותה] מי יודע אילו ניסים אילו פלאים אילו קסמים יכולים לקרות כשאתה מאמין כשאתה מאמין. יהיה בסדר? אוהב אותך. הוא אומר לי. ושולח נשיקה רחוקה. את המילים שלי עוד לא לגמרי מכיר. הפחדים שלי רוגעים. אולי פלאים עוד קורים. והבטן כבר לא הרבה כואבת. עוד כמה ימים. רק עוד כמה ימים. והדמעות שלי יתפוגגו לתוכו. שולחת תפילה, גם אם שברירית לסופשבוע של שקט, ואור. נוצצ?