ואין...

[גחלילית זוהרת]

ואין...

וכיביתי את האור. ויצאתי לקבל את פניך. פניתי לצלך - ואין מוצא, פניתי לדמותך - ואין בנמצא, ואין דרך ואין שביל, ואין אור ואין חלון ואין שובל ואין מאור - וכיביתי את האור. ויצאתי לקדם את פניך, ופניתי לראשך - ולא היית. ופניתי ללבך - ולא זיהית. ואין דרך ואין שביל, ואין אור ואין חלון ואין שובל ואין מאור, וכיביתי את האור. ורציתי שתבוא, וקיוויתי ודממתי, ועצמתי את עייני וכיביתי את הנר. ודמיינתי את דמותך, ומלמלתי את שימך, וליטפתי את גופך, ופניתי ושאלתי וחקרתי ולחשתי: אין דרך ואין שביל ואין אור ואין חלון ואין שובל ואין מאור. וכיביתי את האור.

 

[אורמור]

יש אור לא לכבות להאמין ולקוות.....

 

[*קסנדרה]

מצפון ועד תימן יזרח האור...

לגחלילית הכותרת הינה ציטוט משירה של אחינועם ניני - מזמור לילה. אבל שירך הענוג והעגמומי משהו, הזכיר לי דווקא שיר אחר של אחינועם ניני מבט עיניך ואביאו להנאת כולם. מבט עיניך / אחינועם ניני - גיל דרור את ריח מטר-האביב שעלה מאבני מרצפת את מנגינת אורות הפנסים, את אגדת הכינור, את כוכבי המרום שטבעו בכוסי המברקת - את הכל, את הכל, אזכור. רק איני יודעת אם היה זה מבט עיניך, שהצית בי ברקים לרבבה. לא אדע אם הלכתי אתך ואליך ברחובות הלומי אהבה. היה אביב והצחוק נסתר בכל ניצן פוקע, וברית דם ויין כרותה, ולכל אחד שהעיף בי מבט משתוקק וכמה האמנתי שהוא - אתה. האמיני גחלילית. קסנדרה