ואין מזור לכאב
זה מדהים עד כמה אנחנו לא קולטים לאחר טראומה של אובדן בן משפחה (למשל) את המשמעות וההשלכות שלה. ההלם הראשוני הוא כמו לאחר פגיעה פיזית בעצם כשבתחילה איננו מרגישים את עוצמת הכאב אך לאחר זמן מה המקום מתנפח והכאב מורגש במלוא עוצמתו. לאחר האסון שקרה לנו היינו בהלם לא קלטנו מה קרה, את המשמעות של האובדן.אבל בזמן האחרון אני מרגיש כאילו ההרדמה לאט לאט פגה.כל יום שעובר החור גדל ,הכאב מתחזק והשמירה על השפיות הופכת יותר ויותר קשה. לאנשים מסביב קשה להבין איך מבחוץ אפשר להיראות רגוע שלו אבל בפנים המערבולות והסערות לא מפסיקות להציק לנפש גם כשחולף הזמן ואנו כבר כ 4חודשים לאחר האסון. אחד הדברים החשובים לפי דעתי שצריכים בני המשפחה שחוו אובדן הוא לא לתת לאנשים מסביב את ההרגשה כאילו הכול בסדר.חשוב שיידעו גם בעבודה גם החברים וגם בני המשפחה שכל יום אנחנו מתמודדים עם המשבר הגדול של חיינו עם האובדן ,עם החור הגדול שנוצר.ולמרות שאנחנו נראים לפעמים כאילו הכול בסדר גם לנו יש את הנפילות והרגעים שקשה לנו.
זה מדהים עד כמה אנחנו לא קולטים לאחר טראומה של אובדן בן משפחה (למשל) את המשמעות וההשלכות שלה. ההלם הראשוני הוא כמו לאחר פגיעה פיזית בעצם כשבתחילה איננו מרגישים את עוצמת הכאב אך לאחר זמן מה המקום מתנפח והכאב מורגש במלוא עוצמתו. לאחר האסון שקרה לנו היינו בהלם לא קלטנו מה קרה, את המשמעות של האובדן.אבל בזמן האחרון אני מרגיש כאילו ההרדמה לאט לאט פגה.כל יום שעובר החור גדל ,הכאב מתחזק והשמירה על השפיות הופכת יותר ויותר קשה. לאנשים מסביב קשה להבין איך מבחוץ אפשר להיראות רגוע שלו אבל בפנים המערבולות והסערות לא מפסיקות להציק לנפש גם כשחולף הזמן ואנו כבר כ 4חודשים לאחר האסון. אחד הדברים החשובים לפי דעתי שצריכים בני המשפחה שחוו אובדן הוא לא לתת לאנשים מסביב את ההרגשה כאילו הכול בסדר.חשוב שיידעו גם בעבודה גם החברים וגם בני המשפחה שכל יום אנחנו מתמודדים עם המשבר הגדול של חיינו עם האובדן ,עם החור הגדול שנוצר.ולמרות שאנחנו נראים לפעמים כאילו הכול בסדר גם לנו יש את הנפילות והרגעים שקשה לנו.