ואולי לא צריך גאווה?

[Yonatan L]

ואולי לא צריך גאווה?

אנחנו כל הזמן מדברים על הרציונל של גאווה בימינו, על הדעות הקדומות שצריך להלחם בהןועל זה שאנחנו צריכים להוכיח לעצמנו שאין לנו במה להתבייש. כל זה, מתוך תפישה שבאחרית הימים אולי יגיע היום שבו מושג הגאווה יהיה מיותר, ונחיה כאחת או אחד האדם. והנה מאמר, מארה"ב דווקא (שהרי ארה"ב היא לא בדיוק מהארצות היותר מתקדמות בתחום), שטוען שאחרית הימים אולי כבר כאן, שעידן הגאווה תם ובמקומו אנחנו מקימים לנו עידן ´פוסט גאווה´ שכזה. מה דעתכם/ן?

 

[פליט משוק הדגים]

../images/Emo15.gif

אני לא בטוח שאחרית הימים כבר כאן, אבל פרט קטן וחשוב לטעמי בענייני גאווה הוא אולי ההומופוביה של עצמנו... אולי זה ישמע מקומם אבל, מעבר ל"מלחמה" על זכויות חברתיות, לא בטוח שהדרך לקבל את עצמנו היא דרך SHOW OFF במצעדים פרובוקטיביים... זה נחמד לזרוק לחברה הסטרייטית, הצבועה לפעמים, את הדברים מול העיניים בצורה הכי בוטה. לרוקן קבל עם ועדה את השק הבאוש שרבים מאיתנו סוחבים על הגב משנים של ילדות, התבגרות ובגרות בסביבה שלא רק שלא סיפקה מודלים של הומואיות/לסביות, אלא גם שללה אותם מכל וכל, לפעמים. אבל אחרי כל החגיגה הזאת באה השאלה החשובה באמת.האם, לפני שאנחנו מנסים לשכנע את כל העולם ש"מגיע לנו" (הכרה, קבלה) אנחנו משוכנעים בכך בעצמנו... אם כל אחד ואחת מאיתנו מסוגל לקבל באופן הכי טבעי את מה ומי שהוא. ואולי, מה שמספר לנו הכותב של הכתבה הזאת (שמסוגננת כמו ג´ינגל של כנסיה על ערכי המשפחה...), הוא, שכשבנאדם מגיע לשלום ושלווה עם המיניות והזוגיות החד-מינית שלו, ומפסיק להוציא כל כך הרבה אנרגיות נפשיות על מלחמות פנימיות, ומסוגל לחיות באופן מלא ושלו את הצדדים האחרים שלו (שהרי, ראבכום, חוץ מאשר להיות הומו או לסבית, כל אחד מאיתנו הוא גם המון המון דברים אחרים שמהווים חלק מהזהות שלו לא פחות מאשר האוריאנטציה המינית, לא?) הוא פשוט לא זקוק לכל הצרמוניות מסביב.

 

[Yonatan L]

אז אתה אומר בעצם

שמצעדי הגאווה משיגים את ההפך ממטרתם, ובעצם מגבירים את ההומופוביה העצמית של אלו המתלבטים בזהותם המינית?

 

[פליט משוק הדגים]

זה לא מה שאמרתי

איך הגעת למסקנה הנמהרת הזאת? בסך הכל, בשורה התחתונה אמרתי, שיש במצעדי הגאווה אלמנט של רתימת העגלה לפני הסוסים. קטונתי מלשפוט או לשלול מצעדי גאווה או כל ביטוי שהוא שעונה על צורך של מישהו בעולם; אני אפילו יכול לזהות אלמנטים חשובים מאוד בקיום המצעדים, כמו למשל לשדר לבני נוער מתלבטים ש...זה בסדר, אפשר ומותר להיות שונה, שזה לא חטא, שיש עוד המונים כמותם ושהשונות שלהם יכולה להיות משהו טוב ויפה, או לכל הפחות זוהר... אמרתי, שכשההשלמה עם מי ומה שאתה באה, (והיא בהכרח באה מבפנים ולא מטקסים וסמלים), הצורך בהחצנה ובהתרסה פוחת. לפחות כך זה אצלי. ההומופוביה, ולאו דווקא של המתלבטים, היא פשוט דבר שלא נראה לי שמצעדי גאווה היא דרך יעילה להתמודד איתו. שבוע טוב ומתוק, ואם אפשר קצת פחות חם, בבקשה...

זה הכל.

 

[טל קר]

אני כל הזמן רוצה לענות, וכל הזמן

צצים לי דברים אחרים דחופים יותר. כמו עכשיו למשל - השעה והמטלות של מחר. רק רציתי לומר בקצרה, בתקווה שבקרוב בימינו אמן תהיה לי הזדמנות להרחיב, שכל פעם אני מוצאת נקודות מקבילות חדשות בין פמיניזם למאבקה של הקהילה. גם לפמיניזם יש את הפוסט פמיניזם ועכשיו אני רואה שגם למאבקה של הקהילה יש פוסט גאווה. אני מתנגדת לשני הפוסטים. ואני חושבת שרק תודעה כוזבת יכולה לגרום לכך שא/נשים יאמינו שהשוויון כבר כאן ואפשר לקפל דגלים.

 

[והילד הזה הוא אני]

כמו שאני רואה את זה

בהחלט צריך את המצעדים ושאר אירועי גאווה, כי עוד לא הגענו למנוחה ולנחלה. עדיין יש ילדים שנזרקים מהבית ובחורות שנפגעות מהתגרויות פוגעות על רקע נטייתם המינית. נוסף על כך, עצם העובדה שעדין קיים המושג "יציאה מהארון" מראה שאנחנו עוד לא שם - בחור הומו או בחורה לסבית הם לא דבר שכל אחד מקבל כמובן מאליו ולכן גם לא פשוט לנו להיפתח ולספר לחברים הקרובים ולמשפחה שאנחנו ´גאים´. הנקודה העיקרית שהוא מביא במאמר היא שבדרך כלל במצעדים החלק היותר בולט הוא של הגברים החצי עירומים, הפטיש (fetish) וכדומה. אני לא חושב שצריך להוריד אותם מהמצעד, זה יהיה קצת צבוע לדעתי. העניין הוא שצריך להדגיש גם שאנחנו בסך הכל חיים כאנשים רגילים ואנחנו לא לובשים אביזרי עור ויוצאים למסיבה כל יומיים. איך לעשות את זה ? קטונתי. אבל מה שבאמת חשוב לדעתי (וגם זה מופיע המאמר) זה שאנשים יוכלו "לצאת מהארון" ולחיות בלי לחשוש ש´אולי מישהו שאני מכיר יראה אותי מתנשק איתו´ ובמובן מסוים להוות דוגמא לסטרייטים - תראו, אנחנו ממש כמוכם, אין לנו קרניים על הראש ויש לנו חיים בדיוק כמו לכם.