(ואולי) יש כוכב שם למעלה זוהר...
- פותח הנושא אוהבתתת2
- פורסם בתאריך
כוכבים זה ענין של בחירה
אם אנחנו לא נהיה הכוכב של עצמנו, אם לא נשים את עצמנו במרכז של עצמנו, אף אחד לא יעשה זאת עבורנו. כנשים חונכנו לעשות למען הזולת, לוותר על עצמנו, ולקדש את ההקרבה העצמית. אבל אנחנו כותבות את הסיפור של עצמנו. אף אחד אחר לא. יש ימים שהאור של הכוכב דועך ומצטמצם. יש ימים שעננים מכסים. זה חלק מהחיים. יבואו גם ימים אחרים. היה בך כח לקום ולעשות את השינוי שהתבקש בחייך. מה שאת זקוקה לו כעת זה בעיקר סבלנות, אמון בעצמך ובדרכך, וקבלה עצמית של מה ומי שאת על כל המרכיבים, גם בימים של קושי. מותר להשבר, מותר להתקע לפרקים, מותר לחוש מותשת ולדרוך במקום, מותר לטעות או לחשוב שאולי טעית, מותר להתחרט, מותר לחוש תחושות קשות ומותר לחוש בלבול וצער וכאב. זה חלק. חלק מהסיפור שלך שאת כותבת. חלק לגיטימי ואנושי. היה מוזר עד בלתי אנושי אם לא היית חווה גם את החלק הזה במסע הקשה הזה. זה לא מצמצם את הכיכוב שלך בסיפור חייך את.
חיבוק וימים בהירים
אם אנחנו לא נהיה הכוכב של עצמנו, אם לא נשים את עצמנו במרכז של עצמנו, אף אחד לא יעשה זאת עבורנו. כנשים חונכנו לעשות למען הזולת, לוותר על עצמנו, ולקדש את ההקרבה העצמית. אבל אנחנו כותבות את הסיפור של עצמנו. אף אחד אחר לא. יש ימים שהאור של הכוכב דועך ומצטמצם. יש ימים שעננים מכסים. זה חלק מהחיים. יבואו גם ימים אחרים. היה בך כח לקום ולעשות את השינוי שהתבקש בחייך. מה שאת זקוקה לו כעת זה בעיקר סבלנות, אמון בעצמך ובדרכך, וקבלה עצמית של מה ומי שאת על כל המרכיבים, גם בימים של קושי. מותר להשבר, מותר להתקע לפרקים, מותר לחוש מותשת ולדרוך במקום, מותר לטעות או לחשוב שאולי טעית, מותר להתחרט, מותר לחוש תחושות קשות ומותר לחוש בלבול וצער וכאב. זה חלק. חלק מהסיפור שלך שאת כותבת. חלק לגיטימי ואנושי. היה מוזר עד בלתי אנושי אם לא היית חווה גם את החלק הזה במסע הקשה הזה. זה לא מצמצם את הכיכוב שלך בסיפור חייך את.
חיבוק וימים בהירים
אוהבת חיבוק
אכן כואב.
והאומץ לראות את הכאב, להסתכל לו בעיינים, לתת לו להיות נוכח, לקבל את הבחירה שלך כמה שהופך אותך למי שאת -
כוכב, כוכבת, זוהרת עד מעומעמת, לפרקים כאן ולפרקים נמוך או גבוה יותר - היא התמורה האמיתית של הבחירה שלך.
את משרטטת את נתיב חייך. אין טוב ואין רע בעולם. רק דרך חכמה ללכת בה, דרך שאין לה סוף, עד שהיא מסתיימת.
אל תפחדי מהדרכים.
(וכתבתי לך משהו בפרטי)
אכן כואב.
והאומץ לראות את הכאב, להסתכל לו בעיינים, לתת לו להיות נוכח, לקבל את הבחירה שלך כמה שהופך אותך למי שאת -
כוכב, כוכבת, זוהרת עד מעומעמת, לפרקים כאן ולפרקים נמוך או גבוה יותר - היא התמורה האמיתית של הבחירה שלך.
את משרטטת את נתיב חייך. אין טוב ואין רע בעולם. רק דרך חכמה ללכת בה, דרך שאין לה סוף, עד שהיא מסתיימת.
אל תפחדי מהדרכים.
(וכתבתי לך משהו בפרטי)
(ואולי) יש כוכב שם למעלה זוהר...
כבר תקופה ארוכה שאני מנסה לכתוב ללא הצלחה, לא יודעת להסביר אבל מתקשה כנראה להסביר את כל הרגשות שעוטפים אותי לאחרונה, המילים והדמעות התייבשו בלי שום יכולת להביע את עצמי...
שמעתי שיר (למעשה שמעתי אותי אחרי המחשבות) שכל כך התחבר להרגשה שלי בתקופה האחרונה.. ניסיתי להסביר לחברה שהתחושה שלי היא כמו של אדם שעבר סופת טורנדו (במקרה שלי הסופה הייתה ארוכה מהרגיל), במשך חודשים הייתי סגורה עם עצמי, מבולבלת, מסתובבת בחוץ ולמעשה כל כך מכונסת בתוך עצמי ובתוך הכאב...אז כבר לפני כמה חודשים התחלתי "לצאת" ולראות את כל ההרס שהסופה הפרטית שלי גרמה לסביבה הקרובה, ובמשך תקופה ארוכה לא הצלחתי לראות דבר מלבדה, ראיתי רק את הכאב שנגרם לי ולסובבים אותי...לא הצלחתי לא משנה כמה ניסיתי לראות שהשמיים נשארו כחולים ושהשמש עדיין זורחת...ואפילו לא הצלחתי לראות פרח אחד קטן בתוך כל ההרס הזה...
אני שואלת את עצמי שאלות בלי סוף, כל הזמן תוהה על הבחירה, השבוע שיתפתי חברה שהפכה בתקופה האחרונה לקרובה מאוד עבורי בתהליך שעברתי בשנתיים האחרונות, היא הייתה שם, קיבלה את הבחירה שלי בפרידה, את הבחירה שלי בנשים, בלי לשאול שאלה אחת, ורק אמרה לי בשקט לא כולם יכולים להבין את הבחירה שלך, לא בטוח שאת יכולה להבין את הבחירה שלך, אבל אני גאה בך, מי שמכיר אותי יודע שאני לא מסוגלת לשמוע את צמד המילים גאה ואמיצה בהקשר של הבחירה...כנראה שיש לי עוד תהליך ארוך עם עצמי, תהליך ארוך בהבנה והמשמעות של הבחירה שעשיתי...
יש רגעים שאני כל כך עייפה מהכאב, שהוא פשוט משתלט על כל חלק בגופי ואני מתקשה להרפות ממנו, תקופה כל כך ארוכה ניסיתי להרפות מהכאב, להשתחרר ממנו. אני לא יודעת לחוות כאב, לא יודעת איך להתמודד איתו, מודה שאף פעם בחיי לא נאלצתי להתמודד עם כאב...
אני לא יודעת להסביר אבל השיר הזה בכל פעם מחדש מעורר בי את הרצון פשוט להתפרק, אולי אלו הרגעים היחידים לאחרונה שאני מרשה לעצמי להתפרק לחלוטין ולתת להכל לגעת בי...
כבר תקופה ארוכה שאני מנסה לכתוב ללא הצלחה, לא יודעת להסביר אבל מתקשה כנראה להסביר את כל הרגשות שעוטפים אותי לאחרונה, המילים והדמעות התייבשו בלי שום יכולת להביע את עצמי...
שמעתי שיר (למעשה שמעתי אותי אחרי המחשבות) שכל כך התחבר להרגשה שלי בתקופה האחרונה.. ניסיתי להסביר לחברה שהתחושה שלי היא כמו של אדם שעבר סופת טורנדו (במקרה שלי הסופה הייתה ארוכה מהרגיל), במשך חודשים הייתי סגורה עם עצמי, מבולבלת, מסתובבת בחוץ ולמעשה כל כך מכונסת בתוך עצמי ובתוך הכאב...אז כבר לפני כמה חודשים התחלתי "לצאת" ולראות את כל ההרס שהסופה הפרטית שלי גרמה לסביבה הקרובה, ובמשך תקופה ארוכה לא הצלחתי לראות דבר מלבדה, ראיתי רק את הכאב שנגרם לי ולסובבים אותי...לא הצלחתי לא משנה כמה ניסיתי לראות שהשמיים נשארו כחולים ושהשמש עדיין זורחת...ואפילו לא הצלחתי לראות פרח אחד קטן בתוך כל ההרס הזה...
אני שואלת את עצמי שאלות בלי סוף, כל הזמן תוהה על הבחירה, השבוע שיתפתי חברה שהפכה בתקופה האחרונה לקרובה מאוד עבורי בתהליך שעברתי בשנתיים האחרונות, היא הייתה שם, קיבלה את הבחירה שלי בפרידה, את הבחירה שלי בנשים, בלי לשאול שאלה אחת, ורק אמרה לי בשקט לא כולם יכולים להבין את הבחירה שלך, לא בטוח שאת יכולה להבין את הבחירה שלך, אבל אני גאה בך, מי שמכיר אותי יודע שאני לא מסוגלת לשמוע את צמד המילים גאה ואמיצה בהקשר של הבחירה...כנראה שיש לי עוד תהליך ארוך עם עצמי, תהליך ארוך בהבנה והמשמעות של הבחירה שעשיתי...
יש רגעים שאני כל כך עייפה מהכאב, שהוא פשוט משתלט על כל חלק בגופי ואני מתקשה להרפות ממנו, תקופה כל כך ארוכה ניסיתי להרפות מהכאב, להשתחרר ממנו. אני לא יודעת לחוות כאב, לא יודעת איך להתמודד איתו, מודה שאף פעם בחיי לא נאלצתי להתמודד עם כאב...
אני לא יודעת להסביר אבל השיר הזה בכל פעם מחדש מעורר בי את הרצון פשוט להתפרק, אולי אלו הרגעים היחידים לאחרונה שאני מרשה לעצמי להתפרק לחלוטין ולתת להכל לגעת בי...
Copyright©1996-2021,Tapuz Media Ltd. Forum software by XenForo® © 2010-2020 XenForo Ltd.