(ואולי) יש כוכב שם למעלה זוהר...
כבר תקופה ארוכה שאני מנסה לכתוב ללא הצלחה, לא יודעת להסביר אבל מתקשה כנראה להסביר את כל הרגשות שעוטפים אותי לאחרונה, המילים והדמעות התייבשו בלי שום יכולת להביע את עצמי...
שמעתי שיר (למעשה שמעתי אותי אחרי המחשבות) שכל כך התחבר להרגשה שלי בתקופה האחרונה.. ניסיתי להסביר לחברה שהתחושה שלי היא כמו של אדם שעבר סופת טורנדו (במקרה שלי הסופה הייתה ארוכה מהרגיל), במשך חודשים הייתי סגורה עם עצמי, מבולבלת, מסתובבת בחוץ ולמעשה כל כך מכונסת בתוך עצמי ובתוך הכאב...אז כבר לפני כמה חודשים התחלתי "לצאת" ולראות את כל ההרס שהסופה הפרטית שלי גרמה לסביבה הקרובה, ובמשך תקופה ארוכה לא הצלחתי לראות דבר מלבדה, ראיתי רק את הכאב שנגרם לי ולסובבים אותי...לא הצלחתי לא משנה כמה ניסיתי לראות שהשמיים נשארו כחולים ושהשמש עדיין זורחת...ואפילו לא הצלחתי לראות פרח אחד קטן בתוך כל ההרס הזה...
אני שואלת את עצמי שאלות בלי סוף, כל הזמן תוהה על הבחירה, השבוע שיתפתי חברה שהפכה בתקופה האחרונה לקרובה מאוד עבורי בתהליך שעברתי בשנתיים האחרונות, היא הייתה שם, קיבלה את הבחירה שלי בפרידה, את הבחירה שלי בנשים, בלי לשאול שאלה אחת, ורק אמרה לי בשקט לא כולם יכולים להבין את הבחירה שלך, לא בטוח שאת יכולה להבין את הבחירה שלך, אבל אני גאה בך, מי שמכיר אותי יודע שאני לא מסוגלת לשמוע את צמד המילים גאה ואמיצה בהקשר של הבחירה...כנראה שיש לי עוד תהליך ארוך עם עצמי, תהליך ארוך בהבנה והמשמעות של הבחירה שעשיתי...
יש רגעים שאני כל כך עייפה מהכאב, שהוא פשוט משתלט על כל חלק בגופי ואני מתקשה להרפות ממנו, תקופה כל כך ארוכה ניסיתי להרפות מהכאב, להשתחרר ממנו. אני לא יודעת לחוות כאב, לא יודעת איך להתמודד איתו, מודה שאף פעם בחיי לא נאלצתי להתמודד עם כאב...
אני לא יודעת להסביר אבל השיר הזה בכל פעם מחדש מעורר בי את הרצון פשוט להתפרק, אולי אלו הרגעים היחידים לאחרונה שאני מרשה לעצמי להתפרק לחלוטין ולתת להכל לגעת בי...