ואולי בכל זאת?

ואולי בכל זאת?

בימים אלו כאשר דמעותיהם של אבא אמא מתמזגות עם שמן החנוכיה. אולי זה הזמן והמקום לחשוב שוב וברצינות על הצעד שנעשה ולי עכשיו כשהלהבות מרצדות וכשבבית אי שם הרחק יושבת המשפחה ומבכה על בן או בת שעזב עולות מחשבות נוגות על אוירה משפחתי שכ"כ חסרה. על אבא אמא שחסרים כל כך ועל אחות קטנה שלא יודעת למה האוירה כל כך כבדה. אז אולי נחשוב על זה יחד? ואולי בכל זאת?
 
לא הבנתי

איך דמעות מתמזגות עם שמן? ולמה שאבא ואמא יעשו כזה דבר לחנוכיה? ולמה כשהלהבות מרצדות אני אמור להפוך לרציני ולחשוב שוב? ולמה אני אשם שהאווירה כבדה? אולי זה קשור בעודף שמן שאמא שלי שמה בסופגניות? לא מתגעגע לחנוכה בכלל, בעיקר לא ל'מעוז צור' ולריקודים ול-"ומנותר קנקנים..." והילד התורן המסמיק "...ק..ק..נ..י..ם!" NAT!!
 

בתצ1

New member
הדמעות לא מתמזגות עם השמן

הן צפות מעליו.. אפשר להתחבר מאד למה שהוא כתב..בחנוכה יש סוג של משפחתיות מטורפת,כולם בבית בהדלקה..אחכ השירה ביחד..זה נחמד לגמרי להזכר..
 

justchip

New member
ואולי להפך

המשקל הסגולי של דמעות יהיה גבוה משל שמן, לכן ניתן אולי לאמר שהדמעות שוקעות אל מתחת לשמן או השמן צף על הדמעות- לא מאוד פואטי
 
../images/Emo6.gif

ואם כבר לעורר מצפון, בוא תראה איך עושים את זה כמו שצריך. אימא יושבת במטבח. ידיה מולטות בכפות ידיה המגויידות שידעו לישת חלות ושפשוף "טליתות קטנים" ופיה רושף קינה ונהי. היא מביטה באלבום, הנה הילד הקטן והחמוד עם הפאות המסולסלות והמבט הרציני והשמש התכול ביד מדליק את חנוכית הפקקים של "קוקה-קולה" שהכין בשיעור מלאכת יד. ואיפה הוא היום. רבנו של עולם- מתוהלל עם בני מינו באי קסום בהוואי מנשנש בקוקוס ומושך בדקלים. ואבא היקר. תלמיד חכם צדיק שכמותו. יושב ושר בדממה דקה (מאז שתמונות הבן המתארג לו בבנקוק הגיעו, לא מושמעת מוזיקה בבית) את מעוז צור ישועתי. ומקווה לישועתו. ומאוד מקווה להכין מטבח לצר המנבח ראשי האינקוויציה ימ"שם שהסריחו את בנו הצדיק והישר. מכתלי בית המדרש הובילהו כפרפר לשדה חמניות פיטמהו בחזירזירים עד שנטמאה נפשו הרכה. הצביאו עליו נערות חשופות שד ושת ושו"ת עד שנמאסו עליו נערות ויכבוש וינגוס ויבחוש בנערים מצחקים. והכל בגלל סופגניה מקולקלת. אבל זה כבר נושא לשרשור אחר.
 
אכן ,בחנוכה רצוי לבקר אצל ההורים

כבר כתבתי כאן בעבר כי חנוכה הוא חג משפחתי ואינוכרוך בשמירת חג ולכן זו הזדמנות למי ששומר קשר כלשהו עם ההורים לבא הביתה. ואם יבקשו מכם לברך על הנרות או להדליק את החנוכיה עשו זאת בשמחה. תשירו את שירי החג גם אם המלים נראות לכם מוזרות ולא מתאימות לכם. מותר גם לגרום קצת נחת להורים יתכן שזה יגרום לאשליה כלשהי אצל ההורים, אבל סביר להניח שהם זקוקים לה. אני מכיר הורה שגם 15 שנה אחרי שבנו יצא לשאלה הוא עדיין מנסה להחזירו בתשובה.
 

פנדיאני

New member
נצלש "הנרות הללו"

שרתי היום 'הנרות הללו' כל כך יפה אצל המשפחה שאירחה אותי לסעודת שבת. מי שמכיר את 'הנרות הללו' החבדי יודע שזה שיר נורא ארוך. היה ממש יפה והאמא בבית אמרה שחבל שאני כבר לא ניגש לעמוד.
 
נצל"ש 2

הדלקתי לחברה שלי בקיבוץ נר חנוכה עם 3 ברכות, "הנרות הללו" ו"מעוז צור", היה מוזר לעשות את זה אחרי ארוחת הערב, (כלומר עמוק בתוך שבת), הקונפליקט של "מצווה הבאה בעבירה" עדיין גורם לתחושות מוזרות בקפלי תת ההכרה שלי כנראה, למרות שאני מאמין שאין אף אחד למעלה שזה מפריע לו.
 

uty76

New member
את שלוש הברכות בירכתי על הנר השני

בדיוק מהסיבה הזאת לא הדלקתי את הראשון איכפת לא או לא אכפת לו... לא יודע...
 
האמת שחשביי שגם אני ארגיש כך

חנוכה ראשון שאני לא בבית, ואצלינו זה עם כל החמולה- ילדים נכדים, גיסים וגיסות ושירים ומלא חנוכיות שמצטופפות על החלון. מה זה פחדתי שאני אשב לי לבד פה 300 ק"ם דרומה מהבית ( בערך), וארגיש לבד. אז זה לא קרה, ביום ששי קצת לפני שבת התקשרתי , אמא שלי ענתה לטלפון- אמרתי "חג שמח" והוא - כאילו כלום לא קרה- גם לך- ואני מקווה ש"תעשי חנוכה" זהו........ כפי הנראה אני לא חסרה להם. אז היתה לי משמרת ועבדתי עד הלילה ולא נרות ולא סופגניות אולי המרחק עושה לי את זה??? לא יודעת אבל בינתיים עבר בשלום. יש עוד 7 ימים,נראה
 

uty76

New member
חיבוקי עידוד

את חשובה להם אולי הם לא רצו ללחוץ...
 
למעלה